שואל ונשאל חלק א קב

מודבקים כאחת ה"נ בנ"ד י"ל דשמא חדא נינהו גם דנחלקים וכ"ש שהאחת גדולה מהשנית ויש לתלות טפי שעקרה מהבשר אם היו רק אחת וא"כ הגם דמרן ז"ל בש"ע סי' ט"ל סי"ח פסק לאסור סירכא לעצם לבדו מ"מ מבואר בב"י דיש הרבה פוסקים דס"ל להתיר וא"כ הו"ל ס"ס שמא זו עיקרה אחת להבשר ואת"ל שנים הם ואחת לעצם שמא ההלכה כהסוברים להתיר לעצם לבדו וכעין זה כ' השש"א סי' דין והש"א סי' אות וסי' אות ע"ש ועוד נ"ל דכיון דנקטינן להתיר ברובא לעצם ומיעוט לבשר וכמש"ל סי' והטעם מבואר בב"י ובכ"מ דאותו המיעוט של הבשר מחזק ומהדק גם את אשר נגד העצם ה"נ בנ"ד צד הסירכא של הבשר שאינה מתפרקת מהדקת גם את שכנגד העצם דהיינו הסירכא השנית והגם די"ל דע"כ לא כ"כ מרן ז"ל רק כשהם מדובקים יחד לסירכא אחת אבל לא בנפרדים מסתברא דמה שמתיר בזה מתיר בזה תדע שהרי רוה"פ חולקים על הבעה"ע וס"ל לאסור דשמא הם שנים וא"כ ראוי לאסור ברובא לעצם דשמא הם שנים והגם די"ל דהתם שאני דעכ"פ עתה הם לפנינו דבוקים מ"מ הרי שם הרוב לעצם וא"כ היה ראוי לאסור דשמא אותה של הבשר התפשטות כל דהו ואינה כלום ומדשרינן שם ש"מ דבכל דהו מהבשר מיהדק וא"כ גם בנ"ד נראה דמיהדק ועוד דבנ"ד שהם מעורבים בדופן צר יחד כיון שאותה שבבשר הולכת ומתחזקת גם אותה שבעצם הולכת ומתחזקת וכיון שכן אינה מתפרקת גם אותה שבעצם דהולכת ומתחזקת ומפני שלא ראיתי מי שדיבר בזה הצעתי את דברי לפני מוה"ר מהר"ם שתרוג נר"ו והסכים להתיר [ונדפסה תשובתו בישיב משה סי' קע"ב ע"ש] נאם הכו"ח ט"ו שבט תרפ"ג ע"ה כלפון משה הכהן סילט"א

סימן י"ג לעיר בנגרראן יע"א

נשאלתי מהחה"ש הדו"מ כמה"ר ר' אבא שאול חדאד הי"ו על הדרא דכנתא שיוצא ממנה כעין מעי יתר וארוך הרבה (כאורך ב' אצבעות מ"מ) אם יש להתירו עפמ"ש ה' שבת אחים סי' מ"ז ס"ב דאפי' ארוך יותר מאצבע יש להתיר בהפ"מ או שמחת יו"ט או דילמא ארוך הרבה שאני

תשובה אעיקרא דדינא הנה הש"א ז"ל ציין להמחב"ר כיע"ש ושם במחב"ר לא החליט ההתיר אלא כתב וז"ל ונראה דאפשר להקל עוד גם אם הוא ארוך יותר מאצבע מאחר דמפורש כן בתשו' הרא"ש ובס' איסור והתיר מהרא"ש כמ"ש הרדב"ז בתשו' הנז' והיינו בהפסד מרובה או לשמחת יו"ט כדאמרן וכבר כ' ה' שדי חמד ז"ל בכללי הפוסקים סי' ט"ז אות א' בשם מוהר"ח פאלאג"י ז"ל בנשמת כל חי ח"א דף א' ע"ג שדעת מרן בתשובות הישנות דח"ן ע"ד דלשון אפשר מורה דמספק"ל ושבספרו של מהר"ח הנז' הנק' ראה חיים פ' נח כתב בשם הכנה"ג וההק"ל דס"ל דאפשר הוי ספק ושכן דעת רוב רבני האחרונים ומכללם החיד"א עצמו בברכ"י סי' רמ"ה ע"ש וא"כ כיון דהמחב"ר באפשר קאמר למלתיה והו"ל ספק וכדאמרן אין ס' מוציא מידי ודאי שהרי התב"ש ז"ל סובר דדוקא בכאצבע הוא דיש להתיר בהפ"מ ע"ש וכי האי גוונא כ' ה' בית יהודה ז"ל באה"ע סי' ח"י והב"ד השד"ח שם דאע"ג דהתה"ד סי' רמ"ז כתב דאפשר דלא מפליגנן בין שוגג למזיד כיון דבדרך אפשר אמרה ולא ברירה ליה לא שבקי' ודאי דה' א"ז ז"ל מקמי ספיקו דהתה"ד ע"ש ואפי' להסוברים דלשון אפשר לא הוי ספק נראה פשוט דהיכא דיש הכרח בדבר דכוונתו רק בלשון ספק מודו כ"ע דהוי לשון ספק וכן בנדון זה הרואה יראה דההכרח שזכר המחב"ר ז"ל מדברי הרא"ש ז"ל איננו דבר מחודש שכבר ראה כל זה התב"ש יע"ש בדבריו ואפ"ה סבירא ליה דדעת מרן ז"ל והטור דכאצבע הוי בדוקא ועם שמדברי הרא"ש אין נראה כן אינהו בדידהו הכי ס"ל ע"ש וא"כ אין מזה שום הכרעה הפך דברי התב"ש ורק שיקול דעות איכא בינייהו ומינה ומינה דהמחב"ר אין כונתו בדרך החלטה לדינא רק שיש פנים ואפשרות לומר כן ולעת הפנאי או בעת מעשה דעתו לעמוד