שיטה מקובצת על כתובות ח:

כי תניא ההיא בב"ה. פרש"י להצטרף לג' ולזמן עליו שהרי חייב בכל המצות ע"כ. והקשו עליו בתוס' דאם כן לא אתא לאשמועינן אלא דחייב במצות והל"ל בהדיא דחייב במצות ויש לומר דהא אתא לאשמועינן דלא נימא דכיון שהוא אבל אין אחרים רוצים להצטרף עמו והכין דייק לשון רש"י שכתב להצטרף לג' ולא קצר כדרכו וכתב בברכת המזון לזמן עליו וכו' ואם מפני שהיו אומרים בברכת הטוב והמטיב אל אמת וכו' ניחא טפי וכמו שכתב הרא"ה ז"ל וכדכתיבנא לעיל:

וז"ל הרמב"ן ז"ל בברכת המזון פרש"י ז"ל להצטרף לג' לזמן עליו ויש לתמוה מאי קמ"ל וכי כל השנה נמי אינו חייב לברך כן וראיתי למקצת גאונים ז"ל שאומרים נברך מנחם אבלים שאכלנו משלו ולפי שהוא מתנחם הייתי אומר שצריך ג' חוץ ממנו ובמקצת תשובות אמרו שהוא טעות וכן נמי משמע בברכות שאין מוסיפין בה כלום אלא בהטוב והמטיב שאומר אל אמת דיין אמת כו'. ושמא מפני תוספת זה הייתי סבור שאין אבל מן המנין ע"כ. עוד הקשו בתוס' על פרש"י ז"ל דא"כ מאי פריך ליה מברכת אבלים בעשרה ואין אבלים מן המנין ברכה בשורה מי איכא אלא ע"כ היינו בברכת המזון והדרא קושייא לדוכתיה דקתני ואבלים מן המנין ומוקמת ליה בברכת המזון ולפרש"י ז"ל לא קשיא מידי דכי קתני ברייתא אבלים מן המנין היינו להצטרף לזימון לומר נברך שאכלנו משלו אבל גבי ברכת אבלים שמברכים בברכת המזון קאמר ר' יוחנן שאינו מן המנין. ולמאי דכתב רש"י ז"ל לעיל אין כאן קושיא כלל שהוא כתב ז"ל ואין אבלים מן המנין. לקמן מפרש למאי הלכתא ע"כ. פי' דהך דשקיל וטרי תלמודא ואלא הא דאמר וכו' לאו היינו כדי לאקשויי ולמימר דהדרא קושיא לדוכתיה אלא בעי לפרושי למאי הלכתא קאמר ואין אבלים מן המנין ופריש לה בדרך שקלא וטריא והכין אורחא דתלמודא בכמה דוכתין והיינו דקאמר כי תניא ההיא בברכת המזון כי קאמר ר' יוחנן בשורה אלמא דלא סגי ליה לתרוצי לחוד אלא לפרושי נמי לר' יוחנן במאי דקאמר דאין אבלים מן המנין כנ"ל:

וז"ל הריטב"א ז"ל והא דאוקימנא מתני' בברכת המזון פרש"י ז"ל להצטרף עם אחרים לזמן עליו והקשו עליו בתוס' דאם כן מאי קמ"ל פשיטא דהרי האבל חייב בכל המצות ועוד דלא שייך בה כלל ענין אבלות לכך פירשו דהיינו שופט בצדק דיין אמת וכו'. שמוסיפין בהטוב והמטיב דסד"א דכיון דאבל הוא לא יצטרף וליבעי שיעור מן המנחמים קמ"ל דאבלים מן המנין וקשה לר"י שהרי התוס' הזה אין צריך מנין ואפי' ביחיד חייב האבל לאומרו ונ"ל דאפ"ה היינו סבורים כשאומרים אותה בזמון שהאחד מברך והשאר יוצאין אין לצרף האבל במנין הזמון כיון שהוא מן המתנחמים ולפרש"י ז"ל יש ליישב דמשום דרגילי להוסיף בברכת זימון של אבלות ברוך מנחם אבלים כמו שאנו נוהגים היום דהיינו סבורים שלא יצטרף האבל בזימון קמשמע לן שמצטרף שאין כאן אלא ברכה להקב"ה שמנחם לכל האבלים ומ"מ לא מצינו בשום מקום אחר סמך למנהג זה אבל מכאן יש לסמוך אותו לפרש"י ז"ל. ע"כ: כאן חסר כמו שתי דפים וז"ל שיטה ישנה נאמן לאוסרה עליו פי' לאו דקא טענה איהי משארסתני נאנסתי אלא כגון שמכחשת אותו שאומר פתח פתוח מצאתי וכן מפרש בירושלמי וה"ה אם טוענת איני יודעת ואף על גב דאמרינן לקמן לר"ג קיל שמא דאפילו בס"ס פסול וא"כ מאי פריך ספק ספיקא הוא י"ל דהתם משום דמעלה עשו ביוחסין אבל להתיר עצמה לבעלה ודאי נאמנת. ע"כ שיטה ישנה: