שיטה מקובצת על כתובות כג:

שתי נשים שנשבו. אומר ר"ת לא גרסינן הכא זאת אומרת נשביתי דבאיכא עדי שבויה מיירי ומאי צריכין לעדותן. ומיהו מצי למימר דלהכי אצטריך אף על פי שהם סבורות שאין אנו יודעין אין נאמנות. אין רישא וסיפא דאיכא עדים השתא איכא לפרושי דכולהו צריכי. דלתירוצא דרב פפא פריך הא תו למה לי והכא לא פריך משום דמילתא דפשיטא היא דצריכי אני טהורה וחברתי טמאה אצטריך לאשמועינן דאינה נאמנת אעצמה בדאיכא עדים. אני וחברתי טמאות אתא לאשמועינן בדליכא עדים אינה נאמנת לאסור חברתה אלא היא מותרת על פי עצמה שאומרת טהורה אני. אני וחברתי טהורה אתא לאשמועינן בדאיכא עדים דנאמנת להתיר חברתה דרישא מצינו לאוקמי בדליכא עדים. הא תו למה לי היינו רישא. תימה הוה ליה למימר היינו רישא דרישא כדלקמן דהא מרישא דרישא שמעינן כולה דשויתיה לנפשיה חתיכה דאיסורא. וחברתה משתריא אפומא דידה. ומסתמא כ"ש ע"פ עד אחד. וי"ל דסד"א דאיהי מהימנא יותר כיון שנשבית עתה קים לה טפי. משום דאיכא דררא דממונא פר"ח משום שהוא מוחזק בידו השדה אבל העדים אין בידם כלום. נשביתי וטהורה אני למה לי. תימא אמאי לא משני משום דבעי למיתני אם יש עדים שנשבית והיא אומרת טהורה אני אינה נאמנת. ויש לומר דהא לאו חדוש הוא דשמעינן לה מסיפא דקתני עיר שכבשוה כרכום כל כהנות שנמצאו בתוכה פסולות. ומינה שמעינן נמי שבויה בעדים. שתי נשים למה לי ואי לאשמועינן דאחת נאמנת על חברתה הא בהדיא תנן לקמן דאפילו עבד ואפילו שפחה נאמנים. הרא"ש ז"ל: וז"ל הרמב"ן. וחברתה משתריא אפומא דידה טעמא דמילתא משום דקי"ל כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי כאן שנים ואין דבריו של אחד במקום שנים. וכן פרש"י ז"ל ואיכא למידק הא דתנן פרק האשה שלום [יבמות קיז ב'] עד אחד אומר מת ועד אחד אומר לא מת הרי זו לא תנשא. ואף על גב דהימנוה רבנן כדעולא ה"מ כשכבר התירוה לינשא אבל לא התירוה לינשא אין מתירין אותה. ובמסכת סוטה [לא ב'] אמרינן נמי לא קשיא כאן בבת אחת כאן בזה אחר זה גבי עד אומר נטמאת ועד אומר לא נטמאת היתה שותה ואקשינן עלה מדעולא ומפרקינן לא קשיא וכו' ואיכא לפרושי ה"נ שכבר התירוה על פומא דידה מקמי דתיתי עד אחד והיכא דמשתריא אפומא דעד אחד נמי כדאתא עד אחד בקמייתא ושרו לה אפומא דידיה ואף על גב דבלישנא דגמרא נמי אמרינן ואמר לה עד את וחברתיך טהורה דמשתריא אפומא דידיה לא קפדינן בהכי ומשום דברייתא קתני אמרה נקט איהו נמי ברישא עדותה של אשה ואיכא למימר דבשבויה הקלו אפילו לב"א. ולי נראה דאשה לגבי עד כשר לאו הכחשה היא דבשלמא בעד כשר כיון דחזי לאצטרופי מכחיש אלא באשה בטומאה ובלא מת לאו הכחשה דכלום היא אלא לגבי אשה אחרת וצ"ע. ושוב מצאתי פירכא לזה מן הירושלמי וכתבתיו בפרק האשה שלום משם למדתי שהאיש והאשה שוין בהכחשה:

וז"ל הרא"ה שתי נשים ת"ר אני וכו'. עד אלא פשיטא דאיכא עדים. רישא דאמר' אני טמאה וחברתי טהורה שפיר אתיא לן בין בעדים בין שלא בעדים דאפילו בלא עדים מהימנא עלה ואפילו בעדים משתריא חברתה אפומא דידה. אלא אאידך הוא דמוקמינן לה דאיכא עדים וכ"ת אי דאיכא עדים אם כן אמאי אינה נאמנת על חברתה לומר שהיא טמאה. ויש לומר דלאו דוקא קאמר אלא כלומר אין אנו צריכין לנאמנותה כיון דאיכא עדים וכ"ת א"כ מאי האי דמקשים אמציעתא אני וחברתי טמאה וכו' עד אי דאיכא עדים אמאי לא מהימנא לימא ליה מאי אינה נאמנת דקתני אין אנו צריכין לנאמנותה ואפשר לומר דלא דמיא דברישא דתני עלה וחברתה אינה נאמנת איידי דתני עלה אינה נאמנת כללה לחברתה בהאי לישנא ולמימרא דאין אנו צריכין לנאמנותה קאמר אבל מציעתא דאילו בדידה קתני נאמנת וחברתה אינה נאמנת כלל משמע. אלא פשיטא דליכא עדים אימא סיפא וכו' עד איהי שויתא לנפשה חתיכה דאיסורא חברתה משתריא אפומא דידה כלומר והוא דאתאי איהי ברישא דכיון דקבלנוה לסהדותא דידה ואשתריא לה אפומא דידה הוי לה כשנים ותו לא מהימן אידך אלא כחד במקום שנים ואף על גב דהאי איש וקמא אשה אבל היכא דאתו בהדי הדדי לא. והכי מוכח התם במסכת סוטה אלא דקשיא לן אידך דאמר' אני טהורה וחברתי טמאה ואמר לה עד את טמאה וחברתיך טהורה איהי כיון דאיכא עדים לאו כל כמינה. חברתה משתריא אפומא דעד משמע לפום לישנא דעד דשרו (לא) אתי בתרא וליכא למימר דשני לן בין עד כשר לעד פסול למימרא דעד כשר מהימן לן אפילו במקום הכחשה דעד פסול דהא בהדיא מוכח התם בירושלמי דיבמות דלא שני לן בינייהו כלל ואפילו בין שפחה לעד כשר אלא דאיכא למימר דלישנא לאו דוקא ולעולם כגון דאתי עד דשרי לכתחלה. אי נמי אפשר דבשבויה הקילו להאמין עד כשר בהכחשה דעד דלאו כשר אבל בשוין אין לנו. וחברתי טמאה וכו' ופרש"י ז"ל הוא הנכון:

וכן שני אנשים וכו'. כל הני למה לי צריכי כו' והא דאמרינן אבל עדים דליכא דררא דממונא אימא לא כלומר גבי דידהו. והא דאמרינן נמי אבל אשת איש דאיסורא ואפשר דאפילו תנא אשת איש נמי ממונא מאיסורא לא ילפינן ולא איסורא מממונא. א"נ אפשר דלא כפלינן לה לאצרכתא ודכוותא בתלמודא והא דאמרינן שתי נשים שנשבו למה לי מהו דתימא ניחוש לגומלין קא משמע לן כלומר דאפילו לרבי יהודה דחייש לגומלין בהא מודה דלא חיישינן וטעמא משום דבשבויה הקילו.[ע"כ הרא"ה ז"ל]: וז"ל הריטב"א. תנו רבנן אני טמאה וכו' וכולה מתניתא מיירי כשחברתה שותקת או בדליתה אי נמי בשוטה דאי דאתא ומכחשת לה הא ודאי לא משתריא אפומא דידה דהא שויתא נפשה חתיכה דאיסורא. אמר מר אני טהורה כו' אבל בבא קמא לא קשיא לן כלל דההיא שפיר אתיא בין דאיכא עדי שבויה בין דליכא עדי שבויה דין הוא שתהא טמאה דהא שויתא לנפשה חתיכה דאיסורא ואפילו בעדי שבויה חברתה טהורה על פיה דהא תנן הכל נאמנין להכשירה אפילו עבד ואפילו שפחה ומיהו כדאתא רב פפא ואוקי מתניתא בדאיתא עד אחד דאפיך מיפך כולה ואפי' בבא קמא דאלא דההיא סדרא והכי אורחא דתלמודא. אלא פשיטא דאיכא עדים כלומר עדי שבויה והא דקתני שאינה נאמנת על חברתה ה"ק שאין אנו צריכין לנאמנות ואיידי דקתני אינה נאמנת ממש בדידה תנא נמי הכי גבי חברתה כיון דכיילא בהדה בחד לישנא אבל בסמוך פרכינן אחברתה אמאי לא מהימנא ולא פירשה דקאמר אין אנו צריכין לנאמנותה ולית ליה למתני הכי כיון דבגופה קתני נאמנת ממש ולא כיילה בהדי חברתה בהאי לישנא. חברתה משתריא אפומא דידה פי' וכגון דאתיא איהי מעיקרא דהימנוה רבנן כבי תרי כדעולא כן אידך דאמר חברתה משתריא אפומא דעד כגון דאתא עד מעיקרא הא לאו הכי ע"א בהכחשה אינו כלום ואף על פי שזו איש וזו אשה וכדאמר בירושלמי ביבמות ר"נ בר מניומי בשם רב כל מקום שהכשיר עדות אשה באיש האיש מכחיש את האשה והאשה מכחשת את האיש ע"כ. הילכך אפילו נשאת לאיש ההוא תצא ושלא כדברי הרמב"ם וכבר כתיבנא לה ביבמות בס"ד. ה"נ איהי כיון דאיכא עדים לאו כל כמינה כלומר כיון דאיכא עדי שביה. ולא גרסינן דאיכא עדים דמשמע דמשום דאי' עד אחד דטומאה הוא דלא מהימנא והא ליתא דבלא עד דטומאה לא מהימנא כל היכא דאיכא עדי שביה וכדאיתא במתניתא בהדיא. חברתה משתריא אפומא דעד. ואם תאמר דאמאי לא פרכינן הכא דמאי קמ"ל דהא מדקתני רישא דמשתריא חברתה אפומא דידה ממילא ידעינן דמשתריא בעד כשר תירצו בתוספות דדילמא הוה אמינא דוקא אפומא דחברתה שלא זז ידה מתוך ידה אבל אפומא דעד דעלמא לא משתריא כיון דאיכא הכחשה דהא דהות קיימא בהדה ואי תנא הך דעד האחד דוקא אפומא דעד כשר אבל אפומא דאשה לא משתריא במקום הכחשה דעד קמ"ל. היינו רישא פי' רישא דהך דהיינו מציעתא דהך מסתמא כולה רבותא דהכא אינו במאי דקתני דמשתריא חברתה אפומא דעד משום שהכחשה דעד לאו הכחשה גמורה היא ותמות נפשי עם פלשתים קאמרה אבל לעיל דליכא למימר הכי אימא דלא משתריא אפומא דעד כיון דהא קיימא תמיד בהדה מכחשת ליה קמ"ל אבל היכא דמכשרא נפשה לא מהימן קמ"ל ומיהו ודאי בקמייתא לא נצרכו ומאידך נפקא אלא דתנא לא זו אף זו קתני דמעיקרא תניא בדהוה צריך לה וכי קתני אידך דעדיפי שבקא לקמיה כדאיתא אבל עדים דליכא דררא דממונא פי' דליכא לדידהו דררא דממונא [בהא. אבל אשת איש דאיסורא לא קמ"ל. וה"ה דממונא] לא גמרי מאיסורא דאוקי ממונא בחזקת מריה: