שיטה מקובצת על כתובות יד.

ובהא כי לא מודה מי מכשר וכו'. כתב הרא"ש ז"ל בפסקיו הא דקאמר ועוד לא בעי למימר אפילו לא יודה דהא מילתא דפשיטא היא אי אמר לא מינאי דבהא לא מכשר ר"ג כדאמרינן לקמן בריש פ' שני דבברי וברי לא קאמר וכו' אלא ה"פ ועוד אפילו לא ידענא דמודה כגון שמת או שהלך למדינת הים כשר. ע"כ:

וכן כתבו כל המפרשים ז"ל ומעתה קשה אמאי נקט הכא ובהא כי לא מודה וכו'. לא ה"ל למנקט אלא ובהא כי ליתיה קמן מי מכשר וכו' וי"ל דמ"ה נקט כי האי לישנא משום דדייק מדקאמר ועוד דמשמע כי לא מודה דהא מעיקרא קאמר חדא דהא קא מודה ועלה קאמר ועוד וכו' פי' אפילו כי לא מודה והיינו כגון שהלך למדינת הים ואין לטעות דה"ק ועוד אפילו כי לא מודה דהיינו שמכחישה דלמה לן לאסוקי כולי האי דנימא דאפילו מכחישה נאמינה ונכשירנה הא בחידוש כל דהו סגי ותתיישב שפיר לשון ועוד וה"ק חדא דהא קא מודה ועוד אפילו לא יודה כגון דליתיה קמן הא אמר וכו' ולמה לן לאסוקי לשון ועוד דלשמעינן חידוש גדול כולי האי ואפשר דלהכי כתב רש"י ז"ל ובהא כי לא מודה וכו'. דקא אמרת ועוד ודוק. וקשה לשיטת רש"י ז"ל והריטב"א ז"ל דכי קאמר אין מינאי פירושו דמעוברת ממנו בודאי כגון שלא זזה ידה מתוך ידו דהיינו הודאה גמורה למה לן לאסוקי לשון ועוד כולי האי לימא דה"ק ועוד אפילו לא יודה הודאה גמורה כגון שאומר ממני היא מעוברת אלא שמודה שהוא בא עליה הא אמר רב יהודה וכו' והשתא לא תיקשי ולא מידי דכי אמרינן ואת לא תעביד עובדא וכו' היינו כשהוא אינו מודה כלל כגון שהלך לו ואינו לפנינו אבל כשהוא לפנינו ומודה לדבריה קצת שאומר שבא עליה אפילו ברוב פסולין נמי מכשר ולא חיישינן שמא אפקרה נפשה לעלמא אבל לשיטת הרשב"א ז"ל ניחא. ויש לומר דהכא גבי ארוסה הכל פסולין אצלה חוץ מהארוס וכך לי הכא גבי ארוס אף על גב דהוא מודה קצת כמו במתני' אף על גב דליתיה קמן ולא קא מודה כלל כיון דליכא אלא רוב פסולין והכא גבי ארוס הכל פסולין אצלה ולכך כתב רש"י ז"ל ארוסה הכל פסולין אצלה חוץ מן הארוס, ע"כ. ודוק שלא תפס רש"י ז"ל לשון גמרא כלל לפי שהוא מקושר עם הלשון דלעיל מיניה וכדכתיבנא. ועוד נ"ל שבזה הלשון תירץ שני קושיות בשמעתא ולהכי אינו תופס לשון דלא קביע ליה דוכתא שיתפוס בו לבדו והכי רגילנא לפרושי בכל כי ה"ג כשרש"י ז"ל אינו תופס לשון גמרא. חדא קשיא ליה דאמאי קאמר ובהא כי לא מודה מי מכשר ר"ג והאמר וכו' והא ודאי ר"ג מכשר אפילו ברוב פסולין. כדאמר לעיל ותירץ הרשב"א ז"ל דקס"ד דאביי דהכי קאמר שמואל הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרין דאיהו נמי לא אמר אלא ברוב כשרין ואמר ליה רב יוסף ולטעמיך הלכה ואת לא תעביד עובדא דמדקאמר ואת לא תעביד עובדא משמע דאיהו בכולהו קאמר אלא דאנן לא עבדינן כותיה אלא ברוב כשרין ואם כדבריך הוה ליה למימר הכי הלכה כר"ג ואף הוא לא אמר אלא ברוב כשרין, ע"כ. ולא נהירא דפשיטא ודאי דמדקאמר ואת לא תעביד עובדא דכדברי רב יוסף משמע ומלשון רש"י ז"ל למדנו תירוץ קושיא זו דהכא גבי ארוסה כיון דהכל פסולין אצלה אפי' ר"ג דקא מכשר ברוב פסולין הכא יפסול כיון דהכל פסולין אצלה וה"ק ובהא דהיינו גבי ארוסה דהכל פסולין אצלה מי מכשר ר"ג והא דומיא דשבויה היא ואפילו תימא דרובו ככלו וכי היכי דמכשר ר"ג ברוב פסולין הכי נמי מכשר בהכל פסולין והאמר ליה שמואל לרב יהודה כו' ועוד קשיא ליה ז"ל דלקמן דמוקי ליה דבדיעבד הוא דקאמר לה מאי קאמר ועוד האמר שמואל הלכה כר"ג דאלמא לר' יהושע פסולי מפסל והא ר' יהושע בדיעבד לא פסיל כדמשמע לעיל דמוקמינן הא דרב דאמר אין אוסרין על היחוד כר' יהושע דמשום מעלה ביוחסין הוא דקא פסיל לבד והרשב"א תירץ דלמאי דכתב איהו ז"ל לעיל דר' יהושע באשת כהן פוסל אפילו בדיעבד ניחא דה"ק ועוד האמר שמואל הלכה כר"ג ואפילו אשת כהן היא מותרת ואפילו תאמר דמשום מעלה לבד אוסרין אשת כהן ומדינא היא מותרת על היחוד ומודה רבי יהושע בדיעבד איכא למימר דשניא ההיא דהתם דליכא אלא יחוד גרידא אבל בנבעלה הרי היא כשבויה לגמרי שהרי כריסה בין שיניה ומוציאין אותה מבעלה כי הכא וכ"כ הרמב"ן וכדבעינן למכתב קמן בס"ד: ורש"י תירץ גם קושיא זו דשניא היא ההיא דארוסה משום דהכל פסולין אצלה ודמי לשבויה ממש לר' יהושע ואם נשאת תצא לר"י ודוקא ר"ג הוא דמכשר. כנ"ל:

וכתב הר"י בן מיגש וז"ל ועוד הא אמר ר' יהודה כו'. כלומר אפילו לא היה מודה שממנו נתעברה איהי מהימנא כר"ג ואף על גב דרוב פסולין אצלה דהא אשת איש היא כיון דבדיעבד היא שהרי כבר מאורסת היא אצלו איהי מהימנא ולא מפקינן לה מתותיה ואי קשיא לך ההיא דאמרינן ועוד דהא אמר רב יהודה כו' דאלמא אף על גב דלא קא מודה איהי מהימנא ובהא ברי וברי הוא וקיי"ל דהיכא דאיהו קאמר ברי לי שזנית תחתי ואיהי אמרה להד"מ דאיהו מהימן ומתסרא עליה משום דשווייה אנפשיה חתיכה דאיסורא וכיון שכן היכי אמרינן הכא דאפילו לא מודה נמי הא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכתא כר"ג דאמר איהי מהימנא. מסתברא לן דהאי דאמרינן הכא ועוד דהא אמר רב יהודה כו' לאו למימרא דהיכא דכפר ואמר מעולם לא באתי עליה דאיהי מהימנא ומכשרינן לה למיקם תותיה דהא ליכא למימר הכי אלא בא למימר דהיכא דלא קא מודה דזה העובר שלו בודאי אלא אומר אין בודאי באתי עליה אבל איני יודע בודאי כי זה העובר ממני הוא אלא ספק הוא הדבר אצלי לפי שבמה שהפקירה עצמה אצלי ובאתי עליה באיסור הכי נמי יש לומר דהפקירה עצמה לאחר באיסור ובא עליה וממנו הוא זה העובר ולפיכך היא נאמנת לומר שממנו הוא משום דהויא לה איהי ברי ואיהו שמא אבל אילו אמר הארוס מעולם לא באתי עליה לא דינא ולא דיינא שאסורה היא עליו דכיון דאמר מעולם לא באתי עליה והרי כריסה בין שיניה ממילא שוייה אנפשיה חתיכה דאיסורא וראיה לפירושנו זה דגרסינן בסוף פרק אלמנה לכהן גדול איתמר הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר כו' ואוקמה אביי לבסוף דאפילו תימא מארוסה כיון דדיימא מעלמא נמי קאמר רב דהולד ממזר מ"ט דאמרינן מדאפקרה נפשה לגבי ארוסה אפקרה נמי נפשה לגבי עלמא כלומר ויש לומר שזה העובר אינו מאותה ביאה שבא עליה הארוס אלא מביאה אחרת שבא עליה איניש מעלמא וזה ראיה לפירושנו בכאן שאמרנו דהא דאמרינן דאפילו דאינה מודה נמי הא אמר רב יהודה וכו' לאו למימרא דהיכא דכפר ואמר לא באתי עליה מעולם דאיהי מהימנא הוא אלא למימרא דהיכא דאמר אין באתי עליה מיהו שלא נתעברה זה העובר ממני אלא מאחר דכי היכי דאפקרה נפשה לגביה אפקרה נפשה נמי לגבי אחר הוא דאמרינן הכי ועל פי' זה אין שום קושיא ופי' יפה הוא וצריך שתקבענה במסמרים. עכ"ל הרא"ם ז"ל: וכתב הרמב"ן וז"ל חדא דהא קא מודה ועוד הלכה כר"ג פי' לאו אי קא מכחיש לה קאמרינן דאי מכחיש לה ברי וברי הוא ושויה אנפשיה חתיכה דאיסורא אלא ה"ק אפילו ליתיה קמן נמי מהימנא. ויש אומרים היכא דאמר בודאי שבאתי עליה אבל איני יודע אם הפקירה עצמה לאחר כמו שהפקירה עצמה לי. כך פי' הר"ר יהוסף הלוי בן מיגש ז"ל. ואיני מכיר בלשון זה דכי מודה מי ידע בה דלא הפקירה עצמה לאחר וכי נועל הוא דלת בפניה והא דרב יוסף אתיא כלישנא בתרא דאמרינן התם בפרק אלמנה לכ"ג אההיא דאיתמר התם הבא על ארוסתו בבית חמיו רב אמר הולד ממזר ואמרינן התם כלישנא בתרא בבא כולי עלמא לא פליגי דבתריה שדינן ליה אבל ללישנא קמא דאמרינן דבבא פליגי ואף על גב דלא דיימא מעלמא ומשום דכי היכי דאפקרה נפשה לגבי ארוס אפקרה נמי לגבי שאר אינשי הודאה דארוס לאו כלום היא אלא דהתם אביי הוא דדחי לה ולא קיימא הכי א"נ לגבי ולד חיישינן אבל היא שריא לבעלה. עכ"ל הרמב"ן ז"ל. עוד כתב הרמב"ן ז"ל וז"ל והא דאמרינן ובהא כי לא מודה מי מכשר ר"ג קס"ד דאביי ה"ק הלכה כר"ג ולא תעביד עובדא אלא ברוב כשרין דר"ג לא אמרה אלא ברוב כשרין והיינו דאקשי אביי מי מכשר ר"ג וא"ל רב יוסף הא לא אפשר דהוה ליה למימר ואף ר"ג לא אמרה אלא ברוב כשרין אצלה מדקתני ולא תעביד עובדא משמע דר"ג ברוב פסולין נמי אמרה והלכה כותיה וכיון שכן אמאי לא תעביד עובדא ואי תקשי לדידך הא אשכחן בכמה דוכתי הלכה ואין מורין כן ודילמא ה"ק הלכה כר"ג אפילו ברוב פסולין ומיהו לא עבדינן בה עובדא אפילו בדיעבד והאי קושיא טעותא היא דאי הלכה הוא אמאי לא תעביד עובדא בדיעבד אלא למאי הלכתא ואנן איפכא אשכחן בכמה דוכתי דאין הלכה ואם נשאת לא תצא ויש נוסחא שכתוב בה ובהא כי לא מודה מי מכשר ולא כתיב בה ר"ג ואשמואל קאי מכשר שמואל והאמר הלכה כר"ג אפילו ברוב פסולין אבל לא עבדינן בה עובדא אלא ברוב כשרין ומפרשינן לה הא לכתחילה הא דיעבד כלומר הלכה כר"ג בדיעבד אפילו ברוב פסולין ולכתחילה לא תעביד עובדא ברוב פסולין כותיה ולא למימרא דר"ג לאו לכתחילה נמי קאמר דאיהו לכתחילה קאמר דהא מתניתין בפנויה אוקימנא לה אבל באשת איש הא אמרן לעיל שאין אוסרין על היחוד אלא ה"ק אנן קיי"ל כר"ג ולכתחילה לא עבדינן בה עובדא עד דאיכא רוב כשרין אצלה ומיהו דיעבד אפילו ברוב פסולין עבדינן בה עובדא ואי קשיא דיעבד אפילו ר' יהושע מודה כדאמרן לעיל מעלה עשו ביוחסין אבל דיעבד לא וההיא אליבא דמ"ד נסתרה דהלכה כותיה וכיון שכן אמאי אמר רב יוסף הלכה כר"ג לרבי יהושע כשר איכא למימר כי אמר ר' יהושע ה"מ נסתרה אבל נבעלה אפילו דיעבד פסול דהא מדמה לה לשבויה ואי קשיא כיון דמדמה לה לשבויה אפילו נסתרה נמי תצא איכא למימר בדיעבד א"ל לר"י פלוגתא בין עובדי כוכבים לישראל דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות אבל לכתחילה אין אפוטרופוס לעריות ויש לפרש דלר"י אפילו דיעבד אוסרין על היחוד באשת כהן והיינו שבויה ומעלה עשו ביוחסין אפילו דיעבד קאמר וכן נראה מדברי רש"י ז"ל ובכל מקום נמי מעלה עשו ביוחסין בדיעבד נמי היא כדאתמר בסוף קדושין לענין שתוקי ואסופי ומיהו לר"ג אין אוסרין על היחוד אפילו בכהונה אלא כדפרישית לעיל. עכ"ל הרמב"ן: וכתב הרשב"א ויש ספרים דלא גרסי מי מכשר ר"ג אלא מי מכשר כלומר מי מכשר שמואל דר"ג ודאי אפילו ברוב פסולין קאמר אבל את לא תעביד עובדא [אלא ברוב כשרים ואמר ליה רב יוסף] וליטעמיך תקשי לך היא גופא דמשמע הלכה כר"ג בכל מה שאמר כלומר ואפילו ברוב פסולין וא"כ מאי קאמר ואת לא תעביד עובדא דמאי שנא דליטעמיך ה"ל למימר הלכה כר"ג ברוב כשרין אבל לא ברוב פסולין אלא הא לכתחילה הא דיעבד כלומר ה"ק הלכה כר"ג בין ברוב כשרין בין ברוב פסולין בדיעבד אלא לכתחילה לא תעביד עובדא אלא ברוב כשרים וגירסא מיושבת היא דהא בכולה שמעתין משמע דר"ג אפילו ברוב פסולין מכשר וברייתא דלעיל הכין דייקא. ע"כ: כתב רבינו האיי גאון ז"ל שיננא דהוה אמר ליה שמואל לרב יהודה פשוטו בלשון ארמי ששיניו גדולות שכל מה שהוא גדול שינים קרו ליה שיננא ויש שדורשין שמעתתיה חריפין כחץ שנון ולא דמי דהכין הוה אלא מחזיא מילתא דרב יהודה דבין שיניה כמשמעו. ע"כ:

וליטעמיך תקשי לך היא גופא הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא. כלומר דאי בעי למימר הלכה כר"ג ברוב כשרין ואין הלכה כמותו ברוב פסולין הכי הוה ליה למימר הלכה כר"ג והוא דאיכא רוב כשרין ואי בעי למימר הלכה כר"ג ואף ר"ג לא הכשיר אלא ברוב כשרין ה"ל למימר הכי בהדיא אלא ע"כ ה"ק הלכה כר"ג לגמרי ואת לא תעביד עובדא לכתחילה וכענין שאמרו הלכה ואין מורין כן. הריטב"א ז"ל: וא"ת ומאי קשה ליה לרב יוסף הלכה ואת לא תעביד דדילמא רצה להחמיר דכותה איכא בפרק הזורק א"ל שמואל לרב יהודה שיננא כדי שתשוח ותטלנו ואת לא תעביד עובדא עד דמטי גיטא לידה וי"ל דלישנא דהלכה קא דייק כי כשאמר הלכה משמע דאפילו לחומרא קאמר ומש"ה הוי קשה ליה אמאי הדר למימר ואת לא תעביד עובדא. תלמידי הרשב"א ז"ל:

ולי איברא ודאי דלישנא דהלכה קא דייק וכדבעינן למכתב קמן בסמוך ומיהו עיקר קושיא ליתא דבשלמא גבי ההיא דהזורק איכא למימר דמשום דיבאו לטעות בשיעור כדי שתשוח להכי החמיר וקאמר ואת לא תעביד עובדא אבל הכא אי הלכה כר"ג למה ליה לאחמורי ולמימר ואת לא תעביד עובדא כו'. ותלמידי ה"ר יונה ז"ל כתבו וז"ל וליטעמיך תקשי לך היא גופא הלכה ואת לא תעביד עובדא ולא מצית למימר דמאי דפסקינן הלכה כר"ג לא אמרו אלא ברוב כשרין דאם כן ה"ל למימר הלכה כר"ג ברוב כשרין אלא מדקאמר סתם הלכה כר"ג משמע דאפילו ברוב פסולין פסקו הלכה כמותו וכיון שפסקו הלכה כמותו היכי קאמר ואת לא תעביד עובדא דכל מקום שאמרו הלכה הלכה למעשה משמע אלא ע"כ נצטרך לתרץ הא לכתחילה הא דיעבד כלומר לכתחילה אם יבא מעשה לידנו לא נתיר אותה לינשא לכהונה אבל אם נשאת לא תצא ואפילו ברוב פסולין והכא לפיכך הכשירו משום דכדיעבד דמי דהא ארוס וארוסתו נינהו ע"כ. ומתוך לשון וליטעמיך לא דייק שפיר דמשמע דלטעמו הוא דקשיא ליה ואילו לטעמיה דידיה לא קשיא ולא מידי וקשה דהא לכ"ע קשה וצריכין לתרץ הא לכתחלה הא דיעבד וי"ל דה"ק לדידי ניחא דכי קאמר ואת לא תעביד עובדא דהיינו בדרך חומרא בעלמא וכמו שכתבו תלמידי הרשב"א ז"ל וכדכתיבנא לעיל ומשום מעלה דיוחסין לבד רצה שינהוג זה הסלסול בעצמו אלא לדידך דאקשית לי מדאמר ליה ואת לא תעביד עובדא אלמא דמדינא קאמר ואת לא תעביד וכו' ומש"ה קאמר ליה וליטעמיך תקשי לך היא גופא וכו' אלא מאי אית לך למימר הא לכתחילה וכו' פי' וליטעמיך יש לך לחלק כן מעתה אף לפי שיטתך לא תקשי לי ולא מידי א"נ ה"ק וליטעמיך וכו' פי' היה לך להסתפק בדברי דדילמא כי קאמרי חדא דהא קא מודה וכו' דהכי קאמינא חדא דהא קא מודה ובטעם זה לחודא סגי ועוד אפילו את"ל דלא מהני האי טעמא דהודאה לחודא כדי לעשות מעשה הא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ג פי' בין ברוב כשרין בין ברוב פסולין הלכתא כותיה לענין הלכה ולא למעשה ומעתה כיון דאפילו לא מודה כלל לענין הלכה קיי"ל כר"ג כי קא מודה אף על גב דרוב פסולין אצלה עבדינן נמי בה עובדא וכיון דלא אסתפקת כן כלל בדברי ואקשת לי להדיא אלמא משמע לך דלשון הלכה משמע הלכה למעשה הילכך ע"כ ה"ק ועוד אפילו כי לא מודה ויבא מעשה לידי אמינא דהלכה כר"ג ומש"ה פרכת לי להדיא ואי הכי קשיא תקשי לך היא גופא הלכה ואת לא תעביד עובדא וכו' דהא הלכה משמע הלכה למעשה אלא ע"כ מאי אית לך למימר הא לכתחילה הא דיעבד כו' פי' לפי שיטתך יש לך לתרץ כן הילכך גם לפי שיטתך נמי לא תקשי לי ולא מידי ומיהו לדידי בלאו ה"נ לא תיקשי וכדכתיבנא ואפשר דרב יוסף היה יודע דברי עצמו וידע שפיר דכי קאמר ועוד וכו' למפסק הלכה גמורה קאמר לה שאם היה בא מעשה לפניו ולא היה מודה הכי נמי דהוה מכשירה ומ"מ הקשה עלה דאביי אמאי פריך עליה להדיא ולא שאל ממנו פי' דבריו וכדכתיבנא ולהכי אהדר לתרוצי והא נמי כדיעבד דמי כדי ליישב דבריו לפי קושטא דמילתא ודע דבפרק איזהו נשך כתבו התוס' ז"ל דהא דאמרינן בפרק הכותב גבי ההוא דאפקיד כסא דכספא גבי חסא שכיב חסא ולא פקיד אתא מאריה ויהיב סימנא אמר רב נחמן חדא דידעינן ביה בחסא דלא אמיד ועוד דקא יהיב סימנא ה"פ חדא דידעינן ביה דלא אמיד ובטעם זה לחודיה סגיא ועוד דאפילו את"ל דלא מהני אמידא לחודיה הא קא יהיב סימנא ויועילו השני טעמים יחד א"נ מעיקרא לא ר"ל שיהיה הטעם דלא אמיד די לחודיה אלא מתחילה לא נתכוון לומר אלא שבין שניהם יועילו והא דאמר בסוף פ"ק דכתובות גבי ארוס וארוסתו וכו' לא מצי למימר שיועילו שני הטעמים דאי טעמא דהא קא מודה לא מהניא לחודיה לא מהניא נמי בהדיה דהלכה כר"ג כיון דלא מכשר אלא ברוב כשרין אצלה והכא כולן פסולין אצלה לבר מארוס ולהכי פריך כי לא מודה פי' כי לא מהני טעמא דמודה לחודיה מי מהני בהדיה טעמא דהלכה כר"ג עכ"ל התוס' שם וכן פירשו סוגייתנו התוס' לקמן בפרק הכותב ולי איברא דלא מצינן לפרושי הכא שיועילו השני טעמים כפי' שני של התוס' שפירשו ההיא דבי חסא מיהו כפי' הראשון של תוספות שפירשו שם שפיר מצינן לפרושי וה"ק חדא דהא קא מודה ובהכי סגי ועוד את"ל דלא מהני בהאי טעמא לחודיה כדי לעשות מעשה הא אמר רב יהודה וכו' וכיון דכי לא מודה נמי הלכה כר"ג ואפילו ברוב פסולין ואף על גב דלא עבדינן עובדא מ"מ כיון שהדין כן כי לא מודה היכא דקא מודה אסקינן דרגא ועבדינן נמי עובדא בה וכדפרישנא לעיל והיינו דקשיא ליה לרב יוסף וליטעמיך וכו' פי' כיון דאקשינן ליה להדיא ולא נסתפק לו אם באולי רב יוסף ה"ק אלמא דס"ל דלשון הלכה למעשה משמע ומעתה תקשי לך היא גופא וכו' וכדפרישית לעיל וזה הפי' דחיקא טובא מאי דמסיים ואזיל אלא מאי אית לך למימר וכו' והא נמי כדיעבד דמי וכבר הארכנו בזה. ויש לי לפרש עוד דה"ק אלא מאי אית לך למימר ע"כ הא לכתחילה וכו' ולשון הלכה לאו לגמרי משמע הילכך אנא הכי קאמינא למאי ניחוש לה פי' ואפילו היה הדבר לכתחילה חדא דהא קא מודה ובענין זה אפילו [לא] נתארסה כלל ואמרה מאיש פלוני וכהן ואיהו נמי אמר אין מינאי אפילו לכתחילה מכשירים לה לכונסה לכהן ועוד אפילו את"ל דלא מהני טעמא כדי להכשירה לכתחילה הא אמר רב יהודה וכו' ובדיעבד מיהא מכשירינן לה ונדון דידן כדיעבד דמי וכיון דכי לא מודה כלל בדיעבד מיהא מכשירין לה כי קא מודה אסקינן לה דרגא ואפילו לכתחילה נמי מכשירים לה כך נראה לפרש ואם לא תפרש כן למה לי למימר חדא דהא קא מודה במאי דאיפסיקא הילכתא כר"ג סגי ואפילו כי לא מודה כיון דהכא כדיעבד דמי ואם נפרש כדעת קצת מפרשים ז"ל דלגבי הולד ה"ל כלכתחילה ולגבי אשה זו דמי לדיעבד ניחא טפי דטעמא קמא להכשיר הולד וטעמא בתרא כדי ללמדנו דלגבי אשה בלאו הכי נמי מיתכשרא ואפילו כי לא מודה ע"כ. עוד יש לי לפרש דה"ק וליטעמיך פי' דלא משוית הפרישא בין לכתחילה ממש למאי דדמי לדיעבד תיקשי לך היא גופא דקאמר ואת לא תעביד וכו' דמשמע דדוקא לכתחילה ממש אם בא כהן לימלך לבית דין לא שרינן ליה לכונסה ולדידך כי קאמר הלכה כר"ג היינו בדיעבד ממש ולא מאי דדמי לדיעבד וא"כ תקשי לך היא גופא הלכה דמשמע לך בדיעבד לבד ואת לא תעביד עובדא דמשמע לכתחילה ממש דוקא אלא מאי אית לך למימר הא לכתחילה פי' לכתחילה ממש וכל מאי דלא הוי לכתחילה בכלל דיעבד הוי, ומכל מקום מאי דכתיבנא לעיל ניחא טפי כן נראה לי:

והא נמי כדיעבד דמי. כך היא גירסת הספרים ופרש"י ז"ל הא נמי דיעבד הוא שאתה בא לפסול את העובר ולהוציאה מבעלה פי' לפירושו ואע"ג דלגבי עובר לכתחילה פסול גמור הוא שאנו פוסלין אותו ליוחסין מ"מ לא שייך להחמיר לכתחילה אלא למי שאנו פוסלים לכהונה בלבד שיש לו תקנה בקהל ישראל אבל זה אם אתה פוסלו משום ספק ממזר אין לו תקנה בישראלית ולא בממזרת וכיון שכן דינו כדיעבד ולישנא דגמרא מוכח כן מדקאמר כדיעבד דמי ולא אמר והא נמי דיעבד הוא ואילו לא בא לאשמועינן אלא הכשר האשה שלא להוציאה מבעלה כדעת קצת המפרשים הא דיעבד גמור הוא לכך פרש"י ז"ל הוא הנכון וכן משמע בפ' בתרא דקדושין [עה א'] שאמרו שם ארוסה שעיברה שמואל אמר הולד שתוקי ואמרינן מאי שתוקי בדוקי שבודקין את אמו ואם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת אלמא אפי' העובר מכשירין על פיה ואמרינן דאתיא כי הא דשמואל דפסק כר"ג והתם בהכשר העובר איירינן בהדיא. הריטב"א ז"ל: והרמב"ן ז"ל כתב וז"ל והא דאמרינן והא נמי כדיעבד דמי פרש"י ז"ל שנתעברה ואתה בא לפסול העובר ולאוסרה על הארוס ואין אתה מאמינה ומוציאה אתה מבעלה ע"כ ואם לגבי אשה אמרת ודאי דיעבד הוא והיכי אמרת כדיעבד דמי ואי לגבי עובר לכתחילה הוא דומיא דפנויה ומדברי רש"י ז"ל שכתבתי נ"ל שכיון שאין מוציאין האשה מבעלה אין פוסלין הולד שאם אתה פוסלו אף הוא אינו מקיימה ואפשר לפרש דלעולם לא פסלינן ליה לולד שאם אתה אומר שהוא שתוקי פסול מלבא בקהל וכדיעבד דמי אבל לגבי האשה כיון שאינה אסורה אלא לכהן כלכתחילה דמי והיינו דאמר שמואל גבי ארוסה שנתעברה שהולד בדוקי שבודקין את אמו אי אמרה לכשר נבעלתי נאמנת ומשמע דלמיעבד עובדא ובטעמא דכתיבנא ע"כ:

וכתבו תלמידי רבינו יונה ז"ל וז"ל והא נמי כדיעבד כו'. פרש"י ז"ל דה"ק באשה זו שנתעברה אם בא לפסול העובר תצטרך לומר שזנתה תחתיו ותאסר על הארוס וזהו בדיעבד אם תאסור אותה אחר שנתקדשה. ואין זה נראה למורי הרב נ"ר דודאי אי אפשר לאוסרה על בעלה דתרי ספיקי נינהו ספק ממנו ספק מאחר ואת"ל מאחר ספק באונס ספק ברצון ותרי ספיקי אפי' בדאורייתא לקולא ע"כ נראה לו לפרש דגבי ולד בלחוד קאי וה"ק כל לגבי ולד כדיעבד דמי דכל פסול האדם דיעבד קרינא ליה דלכתחילה ר"ל שאם נאמר בפי' שמותרת לכהונה אבל כשאנחנו באים לפסול את הולד דיעבד הוי ונכשיר אותו על פיה ואפי' ברוב פסולין. ויש לשאול הא דאמרינן בקדושין ארוסה שעיברה הולד ממזר והיכי אמרינן הכא דאפי' אין הארוס מודה דהולד כשר ויש מתרצים דהתם מיירי בשותקת והכא מיירי כשאומרת בפירוש מהארוס שלי אני מעוברת ויש מתרצים דהתם מיירי בחשודה על הזנות ע"כ. ובליקוטי הגאונים כתוב בשם רש"י ז"ל וז"ל הא דיעבד פי' שאם נשאת כבר לכהן מאחר שראוה מדברת אי אתה ראוי לאוסרה עליו ולהוציאה ממנו דהלכה כר"ג הכא נמי גבי ארוס וארוסתו כדיעבד דמי מה התם כיון דאית לה בעל לא מפקי' ומהימנא הכי נמי כיון דאית לה ארוס לא אסרינן לה עילויה אלא אמרינן מיניה דארוס הוא ואע"ג דלא מודה איהו והאי דלא קאמר והכא נמי דיעבד הוא משום דדיעבד לא שייך למימר אלא היכא דאיכא למימר לכתחילה וגבי ארוס וארוסתו ליכא למימר לכתחילה הוא דלא, הא כולי עובדא בתוך האירוסין הוה ע"כ:

וז"ל הרשב"א ז"ל והכא כדיעבד דמי פרש"י ז"ל שאם אתה בא לפסול העובר ואי אתה מאמינה אתה מוציאה מבעלה פי' לפירושו דלהתיר אותה לארוס פשיטא דהא לאו כדיעבד הוא אלא דיעבד ממש אלא דלהתיר העובר נמי כדיעבד דמי בארוס' שאם אתה מאמינה ובאת לפסול העובר אפילו להקל הרי אתה חושש לו משום ספק ממזר ונמצא שאתה מזהמה בפני הבעל ואף הוא אינו מקיימה והלכך אף לגבי הולד כדיעבד דמי והיינו דאמרינן כדיעבד ולא דיעבד ממש ובודאי אף עובר זה נמי כשר לשמואל לינשא לכהונה כדאמרינן בפרק עשרה יוחסין גבי ארוסה שעיברה רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי ואמרינן מאי שתוקי בדוקי שבודקין את אמו ואם אמרה לכשר נבעלתי נאמנת והתם ודאי למעשה אמרה והראב"ד ז"ל פי' שהולד פסול ולהתירה לארוס קאמר וכו'. ונראין דברי רש"י ז"ל כמו שכתבנו ע"כ. עיין הר"ן ז"ל בפירושיו על ההלכות. וז"ל שיטה ישנה והא נמי כדיעבד דמי כיון שהיא ארוסתו שאין לו לגרשה אבל לכתחילה לא תנשא אם נבעלה בחורבה דדברא דרוב פסולין אצלה א"נ בבן ארוסה זו אסרינן ליה לישא בת ישראל לכתחילה דשמא ממזר הוא אבל אם נשא אין לו לגרשה ואעפ"י שנשא שלא ברשות דיעבד מיקרי והא דאמר רבא בפ' עשרה יוחסין הלכה כאבא שאול אם איתא דקאי אשינויא דשני דקמ"ל אבא שאול אפי' ברוב פסולין דוקא בדיעבד קאמר. ע"כ:

רמי ליה אביי לרבא וכו'. כתוב בקונטריסים קושיא זאת קאי על מה שאמר גבי ההוא ארוס וכו' ועוד אפי' כי לא מודה הלכה כר"ג משמע דוקא לר"ג היא נאמנת אבל לר"י אינה נאמנת ומש"ה פריך ומי אמר ר"י אינה נאמנת וכו' ותימה למה לא הקשה זאת הקושיא על מתני' קודם שהביא אותו ההוא ארוס וי"ל דבמתניתין איירי בזנות ממש הוא פשוט לו שיש לתרץ מזנה אינה בודקת ומזנה אבל גבי ההיא ארוסה שיש לה ארוס ידוע לה לא שייך לומר בודקת ומזנה אפ"ה הקשה לו ותירץ אשה מזנה אינה בודקת ומזנה ומיהו אכתי קשה למה לא הקשה מר"ג על מתני' קודם ההוא ארוס וי"ל שהיה פשוט לו שהיה מתרץ התם ברי וכ"ת א"כ למה הקשה עכשיו לאחר שהביא ההיא די"ל דס"ל מאחר שתירץ לו אשה מזנה אינה בודקת ומזנה א"כ לא הוי ברי אעפ"י כן הקשה לו ותירץ דה"ל ברי משום דס"ל לר"ג אשה מזנה בודקת ומזנה. עכ"ל הקונטריסין. ונ"ל לפרש דמש"ה קשיא ליה הכא לבתר דמייתי ההוא ארוס משום דבלאו ההוא שקלא וטריא דההוא ארוס הוה אמינא דר"ג ור"י כולהו ס"ל דאוקי איתתא אחזקתה אלא דפליגי במעלה עשו ביוחסין ובלכתחילה דמ"ס דברייתא לא עשו מעלה ומ"ס דעשו מעלה ומעתה לא תיקשי ולא מידי לא למר ולא למר דבקל יש לחלק ולומר דדוקא בכה"ג פליגי דר"ג סבר כיון דלא איתרע כלל ולא ידעינן צד פיסול כלל לא עשו מעלה אבל ההיא דספק חלל הרי היו כאן שם גירושין בעולם ולכך גזר ר' יוחנן בן זכאי שלא להושיב ב"ד כו' ור"י סבר איפכא דהכא הרי זינתה לפנינו וראוי לעשות לה מעלה בזה אבל ההיא דעיסה דלא היה בה שום זנות כלל לא עשו בה מעלה אבל השתא דאמרינן הא לכתחילה הא דיעבד אלמא דר"י אף בדיעבד פליג וכיון שכן לאו משום מעלה לחוד קאמר אלא משום דלא מוקמינן לה אחזקתה מעתה קשיא מ"ש מאלמנת עיסה כנ"ל. והא כתבינן לעיל מה שהקשו הרשב"א והרמב"ן ז"ל גבי הא דמשני הא לכתחילה הא דיעבד אלמא דר"י אפי' בדיעבד דאל"כ למה ליה למימר הלכה כר"ג הא בדיעבד אפי' ר' יהושע מודה וכבר הארכנו בזה לעיל ומ"מ הוא מקושר יפה האי רומיא דאביי בההיא שקלא וטריא דההוא ארוס וארוסתו וכדכתבי' ואפשר דזהו שכתב רש"י מי אמר ר' יהושע נאמנת. אלמא לא מוקמי' לה אחזקה ע"כ. ועוד בעי לפרושי רש"י ז"ל דלא מנאמנת לאינה נאמנת קא רמי דההיא דאלמנת עיסה אין ענין לנאמנות דידה כלל אלא מאוקמת' חזקה אאוקמתא חזקה קא רמי דהכא אמר ר"י אינה נאמנת דאלמנה לא אוקימנא לה אחזקה והכא אכשר באלמנת עיסה אלמא אוקימנא לה אחזקה וכדפרש"י בסמוך וזה פשוט. עוד יש לפרש דהא רומיא מקושר עם מאי דאסיקנא לעיל דר"י פוסל אפי' ברוב כשרים אלמא דלא אזיל בתר חזקה כלל. ואם היינו אומרים דלא פסיל אלא ברוב פסולין דמש"ה לא אזיל בתר חזקה משום דאיכא רוב פסולין אצלה לא הוה קשה ולא מידי דיש לתרץ דמש"ה ההיא דאלמנת עיסה כשרה דאוקמ' איתתא אחזקה ואין שם רוב כנגדה לבטלה דבההיא אין ענין לרוב כלל. ומיהו אכתי לא ניחא שפיר דא"כ הוה ליה לאקשויי קמיה ההוא דארוס וארוסתו לבתר מימרא דר' יהושע בן לוי דאמר לדברי המכשיר כו'. עוד יש לפרש למאי דפירשוה הרמב"ן והרשב"א ז"ל לשיטתו של רש"י ז"ל במאי דפירש ז"ל והא נמי כדיעבד דמי כו'. דה"פ אפילו לגבי הולד הויא כדיעבד שאם אתה פוסל הולד הרי אתה מזהמה בעיני הארוס ואף הוא אינו מקיימה וכדכתבינן לעיל הילכך אי לאו שקלא וטריא דארוס וארוסתו דמשנינן הא לכתחילה כו' הוה אמינא דלכתחילה דוקא הוא דפסל ר' יהושע אבל בדיעבד לא וההיא דאלמנת עיסה כדיעבד דמי כפי הפי' הראשון דפרש"י דעיסה היינו כגון שזרק בעל אמו הראשון לה גט כו' הילכך אם אתה פוסל אלמנתו של ולד זה הרי אתה מזהם את אמו שהיא ספק גרושה בעיני בעלה הכהן ושוב לא יקיימנה והרי אתה מוציא אשה מתחת בעלה הילכך כדיעבד דמי ולהכי אכשר בה ר' יהושע. וזה הפירוש הוא טעות גמור דהא קי"ל דספק גרושה תצא מתחת בעלה הכהן וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפרק י"ז מהלכות איסורי ביאה:

אלמנת עיסה. פירש רש"י ז"ל בפי' הראשון דהיינו כגון שזרק לה גט ספק קרוב לו ספק קרוב לה ומת ונמצאת זו ספק מגורשת ספק אלמנה ונשאת לכהן והוליד ממנה בן והרי הוא ספק חלל והעיד רבי יהושע על אלמנתו של זה הספק חלל שהיא כשרה וניחא להא פירושא דאמרי' לקמן איזו היא אלמנת עיסה כל שנטמע בה ספק חלל דאלמא אין כאן אלא ספק חלל דהיינו חדא ספקא וניחא נמי דפריך שפיר דהרי אין כאן אלא חדא ספיקא דומיא דמתני' דהכא ומיהו קשה מאי לשון עיסה דקאמר הל"ל אלמנת ספק ולזה כתב רש"י ז"ל עיסה לשון ספק ובפ"ק דקדושין גבי הא דאמרינן כל הארצות עיסה לארץ ישראל כתב ז"ל וז"ל עיסה. ספק עירובין כעיסה זו שמערבין בה שאור מים וקמח מלח וסובין. והכא נמי כיון דמסתפקא לן אע"ג דאין כאן אלא חד ספיקא מ"מ הרי יש כאן ערבוב דברים ודמי לעיסה שמערבין בה קמח ומלח ולא בעינן שיהא דמי לגמרי לעיסה שמעורבבת בהרבה דברים דבערבוב כל שהוא סגי ועוד קשה לזה הפי' דמאי משני לקמן התם חדא ספיקא הכא תרי ספיקי והרי הכא נמי אין כאן אלא חדא ספיקא אי הוי חלל אי לאו ואי חלל הוא הרי אלמנתו פסולה דנבעלה לפסול לה ואי לאו חלל הוא הרי היא כשרה והכי נמי במתני' מספקינן אי נבעלה לכשר אי נבעלה לפסול ורש"י ז"ל תירץ זה לקמן דפי' ז"ל חד ספיקא. מתני' חדא ספיקא היא ספק נבעלה לכשר ספק נבעלה לפסול שהרי לא בא זה לפנינו ואילו בא אולי היינו מכירים בו שהוא פסול. הכא. גבי אלמנת עיסה. תרי ספיקי. אמו של ספק חלל זה בה נולד הספק והיא עצמה לא נאסרה אלא מספק וזו שבאה מחמת בנה קרי ליה ספק ספיקא. פי' לפירושו ז"ל יש הפרש בין בשנולד הספק בדידה עצמה דאתי ספק מכח ודאי בין כשנולד הספק חוץ ממנה דכשנולד הספק בדידה עצמה דאתי מכח ודאי כגון מתני' דמספקא לן אי נבעלה לכשר אי נבעלה לפסול לא מוקמינן לה אחזקתה דהא איתרע לה חזקתה כיון שנולד בה ספק זה והרי היא רעועה ואין לך לומר דהכא נמי דהספק חוץ ממנה דמספקא לן בההוא דבא עליה אי פסול היה אי כשר היה דהא ודאי ליתא שהרי לא בא זה לפנינו ואילו בא שמא היינו מכירים בו שהוא פסול נמצא דאין הספק אלא בדידה עצמה ואתי מכח ודאי וכיון שנולד בה ספק זה איתרע חזקתה ולהכי ס"ל לר"י דלא מוקמינן לה אחזקתה אבל ההיא דאלמנת עיסה לא נולד בה הספק אלא הספק נולד באמו של ספק חלל זה ואתה בא לפסול לזאת האלמנה המוחזקת בכשרות מכח ספק אל תפסלנה מספק ואוקמה אחזקתה ותרי ספיקי דקאמר ה"ק שזאת היא ספק מכח ספק אחר ולא הויא כחד ספק דמתני' דלא אתיא אלא מכח ודאי וכדכתיבנא. כנ"ל פי' לפירוש רש"י ז"ל ובקונטריסין מצאתי וז"ל תרי ספיקי לפרש"י ז"ל חשיב תרי חזקי כמו תרי ספיקי כי אמו היה לה חזקה דגופה וגם האלמנה שנשאת לספק חלל היה לה חזקה דגופה ע"כ. ומה שנ"ל כתבתי והוא נכון. ועוד פרש"י ז"ל פי' אחר משמיה דר' יוסף טוב עלם אלמנת עיסה היינו כגון שהיתה בעלה ספק ספיקא כגון שנתגרשה אמו מבעלה הראשון ספק קרוב לו ספק קרוב לה ומת בתוך ג' חדשים ונשאת לכהן תוך ג' חדשים וילדה את זה ספק שהוא בן תשעה לראשון וכשר ואפי' היתה מגורשת שהרי קודם לגט נתעברה או אפי' אחר הגט והוא ישראל ולא כהן ספק בן שבעה לאחרון ובנו של כהן הוא והרי הוא ספק חלל הרי ספק ספקא שמא אינו בנו של כהן ואת"ל בנו הוא שמא לא היתה אמו גרושה אלא אלמנה: והריטב"א ז"ל בחידושיו לקידושין כתב זה הפירוש בלשון אחרת דהיינו כגון כהן שזרק גט לאשתו ספק קרוב לו ספק קרוב לה והחזירה לשני חדשים וילדה ממנו בן לז' חדשים ולא ידע אי הוי בן ז' דבתר גירושין והוי חלל או בן תשעה דמקמי גירושין והוי כשר דתרתי ספיקי אית ביה ספק נתגרשה אמו ספק לא נתגרשה ואת"ל נתגרשה שמא בן ט' הוא דקודם גירושין והיינו דאמרינן דהוי ספק ספיקא ע"כ. וניחא להאי לישנא דלא מיירינן כגון שנשא שני זה דהיינו הכהן לאשה זו באיסור דהא צריך להמתין ג' חדשים כדי להבחין לכך פירש ז"ל בחד בעל שנשא שני פעמים וכדי להרבות הערבוביא דליתי עיסת כפשטה טפי נקט לה הכא בשמעתין בשני בעלים. ומ"מ ניחא להאי פירושא האי דקרי ליה שיש בו עירובי ספיקות הרבה כעיסה זו שהיא נלושה מקמח ומים ומלח. ומיהו קשה להאי פירושא דאמרינן לקמן כל שנטמע בה ספק חלל דאלמא אין כאן ספק חלל בחד ספיקא לבד וי"ל דה"ק כל שנטמעו בה עירובי ספקי חלל ולמעוטי ספק ממזר ספק נתין הוא דאתא אבל פשיטא דפי' עיסה עירובי ספקות בעי למימר ולא אתא לפרושי זה לקמן אלא לפרושי זאת הערבוביא ממה היא. ופריש דהיינו מספק חלל. ומיהו אכתי איכא למידק אביי דרמי מההיא דאלמנת עיסה אמתני' מה היה מפרש בפי' אלמנת עיסה אי היה מפרש כפי' הרב ר' יוסף טוב עלם מאי קא פריך הא ודאי דיש חילוק בין חדא ספיקא לספק ספיקא דהא דוקא אלמנת עיסה דאית בה ספק ספיקא קא מכשר ולא באלמנת עיסה והיה נראה לפרש דמאן דפריך היה מפרש כפירוש ראשון של רש"י ז"ל ומשני ליה דאין הפירוש כן אלא כפי' הר' יוסף טוב עלם והתם חד ספיקא והכא תרי ספיקי וניחא בזה הפירוש כמה קושיו' ורש"י ז"ל לא פירש כן וכן בדין דאין במשמעות לשון הגמרא כן דלא פליגי מקשן ותרצן בפירוש מלת עיסה והדרא קושיין לדוכתיה וי"ל דאביי הוה ס"ל דכך לי ספק ספיקא במקום שהיא טוענת שמא כמו חד ספיקא במקום שהיא טוענת ברי הילכך מתני' וההיא דאלמנת עיסה שניהם שוין ותקשי להו אהדדי דהכא אמר רבי יהושע אינה נאמנת אע"ג שהיא טוענת ברי והתם מכשרינן לה אע"ג דאינה טוענת אלא שמא והיינו דקאמר אביי ומי אמר ר' יהושע אינה נאמנת ולא קאמר ולא פסיל ר' יהושע ומשני רבא התם חד ספיקא הכא תרי ספיקי ואלים ליה חד ספיקא וכו' וקיל ליה ספק ספיקא דאפילו בשמא וכו'. ואיכא למידק לפי' ראשון של רש"י ז"ל דמאי קא פריך ליה רבא דר' יהושע אדר' יהושע קשיא דר"ג אדר"ג לא קשיא ומאי קשיא לר"ג הא פשיטא דאיכא לשנויי התם ברי הכא שמא ולפי' הר"י טוב עלם ניחא דהכי נמי הכא איכא חד ספיקא והתם תרי ספיקי הילכך שניהם שוים אבל לפי' ראשון של רש"י ז"ל קשיא. וי"ל דלא מצי לשנויי לר"ג התם ברי הכא שמא כיון דמשני לר' יהושע התם אשה בודקת ונשאת אלמא דטוענת ברי וכן כתבו התוספות וליתא דאי הכי לא ה"ל לאקשויי כהאי לישנא דר' יהושע אדר' יהושע קשיא דר"ג אדר"ג לא קשיא אלא ה"ל לאקשויי אי הכי תיקשי דר"ג אדר"ג פי' דבלא האי שינוייא לא הויא קשיא לן ולא מידי דר"ג אדר"ג וי"ל דלהכי כתב רש"י ז"ל דר"ג אדר"ג לא קשיא. בתמיה דלא חיישת לתרוצינהו ע"כ. פי' דאע"ג דאיכא לתרוצי הך רומיא דר"ג אדר"ג התם ברי הכא שמא וכדתרצה איהו גופיה ודילמא הכי נמי הוה מתרצה איהו וא"כ מאי קשיא ליה מ"מ הוה ליה לאקשויי ולתרוצי כי היכי דאקשי לדר' יהושע ותרצה אלא מדלא חיישת לתרוצינהו משמע דאין כאן קושיא כלל ואין צריך לתירוצא והא ודאי קושיא איכא וצריך לתרוצינהו והיינו דקאמר דר' יהושע אדר"י קשיא כו' דאי הוה קשיא ליה קושיא אלימתא למה ליה למתלייה בקושיא דר' יהושע אדר' יהושע ליקשי להדיא קושיא דר"ג אדר"ג דהא בלא קושיא דר' יהושע אדר' יהושע תיקשי דר"ג אדר"ג. ואפשר דלא קשיא ליה לרבא עלה דאביי אמאי רמי מדר' יהושע אדר' יהושע ולא רמי מדר"ג אדר"ג דאיכא למימר דמשום דקדים ר' יהושע במשנה דעדיות לאביי לא רמי אלא מיניה אבל מאן דתריץ קשיא אמאי לא חיישת לתרוצינהו. ועוד איכא למידק לשני הפירושים שכתב רש"י ז"ל דמאי קא משני התם אשה נשאת בודקת ונשאת כיון שהבעל הזה ספק היה מתחילתו מה בדיקה היתה יכולה לבדוק בו עד שיבא אליהו ויטהר לכך פירשו בתוס' דאלמנת עיסה כגון שנתערב ספק אחד במשפחה אחת ונטמעה ממנו ובאת אשה אחת ונשאת לאחר מאותה המשפחה שהרי יש בבעל זה ב' ספיקות כי שמא זה הבעל אינו אותו שנתערב ולא מזרעו ואת"ל שהוא בעלה הוא עצמו ספק ושמא כשר הוא ונקראת אלמנתו אלמנת עיסה מפני שנשאת לבעל ממשפחת עיסה והשתא איכא למימר שבדקה ונשאת וידעה בודאי שאין בעלה זה מאותו תערובת שנטמע במשפחה. ועוד הקשו התוס' על פירוש רש"י ז"ל דאמרינן לקמן איזו היא אלמנת עיסה כל שנטמע בה ס' חלל ומש"ה טמוע שייך במה שנשא' לספק חלל ועוד שאין לשון עיסה נופלת על אדם אחד שהוא ס' חלל אלא על משפחה או עיר או מדינה שיש בהן תערובת פסול שייך לשון עיסה כדאמרינן כל הארצות עיסה לארץ ישראל וכו'. ובתוספתא תניא מפני מה אמרו עיסה פסול לכהונה מפני ספק חללים שנטמעו בה ואי קורא לספק חלל עיסה מה שייך לומר שנטמעו בה בזאת האלמנה הרבה ספיקי חללים. לכך הנכון כפי' התו' ז"ל וכן פירשו כל המפרשים ז"ל וכן פירש בערוך ערך אלמנה בשם רבינו האיי גאון ז"ל: וכתב מרנא ורבנא הרב הגדול מהר"ר דוד בן אבי זמרה זלה"ה וז"ל אלמנת עיסה יש מי שפירש שנתערב חלל ודאי במשפחה אחת ומאי דקאמר הכא ספק ספיקא ה"פ ספק אם הוא חי או אם הוא מת ואת"ל שהוא חי שמא הוא אותו חלל שנתערב או שמא אינו זה והתוס' דחו זה הפי' לפי שיש בו דוחק שאפילו נאמר שמא מת איכא למימר שמא הניח חללים בנים שמסתמא כשנתערב באותה משפחה נשא נשים מהם ואיכא ספיקי טובא ע"כ. ולמאי דכתיבנא לעיל בשמעתא דפתח פתוח דבעינן ספק ספיקא המתהפך לא מצינן לפרושי הכי כלל דאינו מתהפך כלל. כנ"ל. ולשיטת ר"ח ז"ל דלקמן גבי הא דפריך תלמודא הא חלל כשר צריכין אנו לפרש כפי' מרנא ורבנא ז"ל וכדבעינן למכתב קמן בס"ד. והקשו בתוס' דבפ' עשרה יוחסין משמע דאפילו מאן דמכשר אלמנת עיסה מודה בבת דפסול גבי הא דאמר רב חסדא הכל מודים באלמנת עיסה שפסולה לכהונה וכו' ולאפוקי מהני תנאי דתנן העיד ר' יהושע וכו' ומה לי אלמנה ומה לי בת דבת נמי הוי ספק ספיקא ולפי פירוש ראשון של רש"י ז"ל ניחא דגבי אלמנה איכא למימר דהוי ספק ספיקא פי' תרי ספיקי דלא נולד בה הספק אלא הספק נולד חוץ ממנה ואתה בא לפוסלה משום ספק אל תפסלנה מספק דמוקמינן לה אחזקתה וכדפרישנא לעיל אבל בת זו היא כרעא דאבוה והספק עצמו שנולד באבוה נולד בבת ודמי למתני' דקרי' לה חד ספיקא וכדכתיבנא לעיל וקל להבין אבל לשיטת התוס' קשיא וכן לפי' הר"י טוב עלם ז"ל ותירצו בתוס' דבת העיסה אין לה חזקה דכשרות ואע"ג דבעלמא מקילין בספק ספיקא הכא מעלה עשו ביוחסין ולפי' הר"י טוב עלם ז"ל ניחא טפי דכיון דידעינן דבזה האיש ודאי איכא עירובי ספיקות ובת זו היא כרעא דאבוה הרי איתרעאי ואין כאן חזקת כשרות אבל לשיטת התוס' דלא ידעינן האיש שנפל בו הספק מנו ואינו ניכר כלל הרי האלמנה והבת שוין הן ובמקום ספק ספיקא הקלו אם לא נדחק לתרץ דמעלה עשו ביוחסין וכדתריצנא ז"ל. עכ"ל. והריטב"א ז"ל פי' כפי' התוס' וכתב עוד וכן כתב בעל הערוך וספק חלל כגון מי שגירש את אשתו בגט ספק קרוב לו ומת ונשאת אלמנתו לאחר וילדה בן לאחר ט' שהולד הזה ספק חלל ונטמע במשפחה וספק נתין כגון נתינה ובת ישראל שנתערבו וולדותיהן א"נ אלמנת ישראל שנשאת לנתין תוך ג' חדשים וילדה בן לז' חדשים והוא ספק בן ט' לראשון או בן ז' לנתין והאי דנקט אלמנת עיסה ולא נקט בת עיסה סדרא דמתני' נקט דאיירי בדידה וה"ה בבתה למ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה. עכ"ל הריטב"א ז"ל:

התם אשה נשאת בודקת ונשאת וכו'. הא כתיבנא לעיל דלשיטת רש"י ז"ל קשה דהיאך מציא לבדוק כיון שהדבר ספק מעיקרא ואפשר דלכך כתב רש"י ז"ל בודקת ונשאת די"ל שבדקה אחר אותן גירושין והוגד לה שקרוב לו היו וכו'. מה שאין כן במזנה דלעולם אי אפשר לומר כן והיינו דקאמר תלמודא הכא אשה מזנה בודקת ומזנה פי' בתמיה ולא קאמר להדיא הכא אשה מזנה אינה בודקת ומזנה ולמה ליה לאתמוהי אלא דבעי למימר דגבי מזנה אי אפשר למימר הכי כלל אבל גבי נשאת יש לומר הכין בשום פעם וכיון די"ל הכי בשום פעם אפילו בשותקת נמי מכשרינן ואפילו באומרת איני יודעת דשמא כשנשאת ידעה בבירור הדברים ושכחה כיון שאפשר לידע והיא בודקת לידע אבל אשה מזנה אינה בודקת כלל ומיהו לר"ג דס"ל דאשה מזנה בודקת ומזנה אדרבה איכא למימר איפכא דבמתני' היא בודקת ומזנה ואפשר לה לידע ולהכי ס"ל דנאמנת וכשרה לכהונה אבל בההיא דאלמנת עיסה מה בדיקה יכולה לבדוק כי היכי דלדידן מספקא לן לדידה נמי מספקא לה והיינו לשנוייא דלקמן התם ברי הכא שמא וכיון שכן הא דמשני רבא לקמן דר' יהושע אדר' יהושע בחנם נקט דבשינוייא דלעיל הוה סגי וכן כתוב בשיטה ישנה לקמן וז"ל אלא אמר רבא דר"ג אדר"ג וכו' דר' יהושע לא הוה צריך לתרוצי דהא תרצה לעיל ע"כ. א"נ דרבא נדי משנויא דלעיל משום דדחיקא ליה האי דמשני בודקת ונשאת וכדאקשי' לעיל לשיטת רש"י ז"ל ומיהו לשיטת התוס' שפיר משני וכגון דטוענת ברי לי שלא היה בעלה מאותו תערובת שנטמעה במשפחה ומעתה כי משנינן דר"ג אדר"ג התם ברי הכא שמא לא יכלינן שוב לשנויי הך שנוייא דהא בהאי גונא דמיירי ר"ג מיירי נמי ר' יהושע וכיון דאוקימנא באומרת שמא הרי לא בדקה ונשאת אבל לשיטת רש"י ז"ל שפיר מצי לשנויי דפליגי באשה מזנה אי בודקת אי לא דלר"י דס"ל אינה בודקת ומזנה כלפי מזנה מיקרי אלמנת עיסה בודקת כיון די"ל משום פעם דילמא הוגד לה וכדכתיבנא ולר"ג דס"ל בודקת ומזנה והיא טוענת ברי עדיפא טפי מאלמנת עיסה וכדכתיבנא ולשיטת התוס' ז"ל אין לומר כן וזהו שכתב התוס' דר' יהושע כו' והשתא לא מצי לשנויי דבודקת ונשאת כדמשני לעיל כו'. וז"ל הרא"ש ז"ל לקמן דר' יהושע אדר' יהושע ל"ק כו' ולא מצי למימר כדמשני לעיל דלעיל ס"ד דמיירי דאומרת האלמנה ברי לי דבעלה כשר היה אבל השתא דאוקימנא לה באומרת שמא לא שייך לומר בודקת ונשאת דאינה טוענת ברי. ע"כ. כנ"ל עיין מה שכתב הריטב"א לקמן בשמעתא דתנוקת גבי הא דפריך תלמודא אי כר"ג כו':

והא קתני סיפא כו'. במס' עדיות פרק שמיני מיתניא הך מתני' וה"ג לה בנוסחי דוקני העיד ר' יהושע ור' יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה שהיא כשרה לכהונה העיסה כשרה לטמא ולטה' לרחק ולקרב ולאסור ולהתיר אמר להם ר"ג קבלנו עדותכם אבל מה נעשה וגזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב ב"ד על כך והכהנים שומעים לכם לרחק אבל לא לקרב ע"כ. ופי' הרמב"ם ז"ל בפי' המשנה וז"ל עיסה היא הקמח הנילושה והמשיל המשפחה שמעורבת בה יחוסם בעיסה שנתערבו חלקים וזה העירוב שהעידו עליו הוא שמשפחה שנשא אשה ממנה ספק חלל ולא נודע מי הוא ומת איש מאותה משפחה והניח אשה והיא נקראת אלמנת עיסה ויש בה ספק על ספק הראשון שאפשר שנשאת לאיש ההוא שהוא ספק חלל או נשאת לזולתו והספק השני אם היתה אשתו אם הוא חלל על האמת ותהיה ג"כ היא זונה ותהיה אסורה על הכהן כמו שקבענו עיקר בקידושין אז הוא כשר שזה האיש ספק חלל היה ולפיכך יכשיר' ר' יהושע לכהונה אמנם ר"ג אומר הואיל ויש שם ספק ואילו חקרוה לא היתה יכולה לומר לכשר נבעלתי ולא תנשא לכהן. אחר כן העידו עדות אחרת ואמרו שזאת המשפחה שנתערב בה ספק חלל היא בחזקת כשרות כמו שאר המשפחות ויכולין לומר זו היא טמאה וזו היא טהורה כלומר נבעלה לעובדי כוכבים או לא נבעלה וירחיקו לאותה טמאה מהם כמו שקדם ממאמרו ורחקוה בני משפחה ויקרבו לאותה שנתברר אצלם שהיא טהורה ואין ראוי לנו שנאמר להם הואיל ויש בכם ספק אינכם צריכים שתרחקו זו. וכבר גזר רבן יוחנן בן זכאי שלא ישב ב"ד ויתיר אלמנת עיסה לכתחילה וזהו ענין אמרו שלא להושיב ב"ד על כך ואמרו לרחק אבל לא לקרב כלומר כשתעידו שזו אלמנת עיסה רחקוה ולא ישמעו מכם באמרכם טהורה כמו שעשו בתינוקת שהורהנה שהאמינו אותם לטמא אבל לא לטהר ופסק הלכה באלמנת עיסה שלא תנשא לכתחיל' לכהונה ואם נשאת לא תצא. וזה הלשון מוגה מהפירוש הכתוב בלשון ערבי ואין בזה נפתל ועקש. ואיכא למידק לפי שיטתו ז"ל דפריש דהא דאמרינן שלא להושיב ב"ד על כך היינו להתיר לכתחילה א"כ מאי פריך רבא דר' יהושע אדר' יהושע קשיא דר"ג אדר"ג לא קשיא דר' יהושע אדר' יהושע קשיא טובא דגבי אלמנת עיסה קא מכשר אפילו לכתחילה והכא במתני' הוא דקא פסיל אפילו בדיעבד וכדפרישי' ואילו דר"ג אדר"ג לא קשיא כולי האי דדוקא לכתחלה הוא דקאמר שלא תנשא משום דגזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב ב"ד על כך ומיהו מדינא כשרה היא והיינו מתני' ואפילו תימא דמתני' לכתחילה נמי מיירי מ"מ בקל יש לחלק בין מתני' לההיא דאלמנת עיסה כיון דאין הפיסול לשם כי אם שלא תנשא לכתחילה ואפשר דמשום דאין הכהנים שומעים לקרב להכי גזר נמי רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב ב"ד על כך ומיהו מדינא כשרה גמורה ולא תיקשי ולא מידי להך דהכא ונ"ל דס"ל להרמב"ם ז"ל דהכי פריך דמדקתני העיד ר' יהושע כו' וקאמר להו ר"ג קבלנו עדותכם משמע דהוו פליגי מעיקרא דר' יהושע היה מכשיר ור"ג היה פוסל וכשבאו והעידו שהיא כשרה הורה להם ר"ג מחמת עדותם ואמר להם קבלנו עדותכם ומיהו סברתו היתה לפסול ואהכי פריך קשיא דר"ג אדר"ג דהיינו אמאי דהוה ס"ל מעיקרא ושוב קאמר אבל מה נעשה וכו' פירוש אע"ג דקבלנו עדותכם והוריתי לכם מ"מ לכתחלה אין להכשיר מפני שכבר גזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב ב"ד על כך פי' הושבת הב"ד הוא כדי להשיא' לכהונה ולהכשירה לכתחילה ולעשות מעשה אבל הדין פשוט הוא דכשרה היא ולדעת הרמב"ם ז"ל שני עדיות העידו חדא דאלמנת עיסה כשרה וחדא העיסה כשרה לטמא כו' ור"ג נמי שני דברים קאמר חדא שגזר רבן יוחנן בן זכאי שלא להושיב ב"ד כו' ועוד דהכהנים שומעים לכם כו' פי' דאם יעידו על אחת שהיא אלמנת עיסה ושהיא כשרה ישמעו להם הכהנים ויאמינו לדבריהם שהיא אלמנת עיסה ולא ישמעו להם במה שאומרים שהיא כשרה שהם שומעין לרחק ולא לקרב כנ"ל פי' לפי' הרמב"ם ז"ל ומיהו אכתי קשיא דלמה ליה לאתויי כולה סיפא דמתני' לא ה"ל לאתויי אלא והא קתני סיפא אמר להם ר"ג קבלנו עדותכם. ואפשר דלהכי אייתי כולה כדי לשנויי עלה התם ברי הכא שמא והילכך במתני' אפילו לכתחילה נמי תנשא ואפילו לבתר דגזר רבן יוחנן בן זכאי דר' יוחנן בן זכאי לא גזר בכל כי האי גוונא דטענה ברי ואפי' הכהנים נמי ישמעו בזה לקרב. ורש"י לא פי' כן אלא דה"ק קבלנו עדותכם פי' נאמנים אתם לנו שכך שמעתם ולאו מכלל דהוו פליגי מעיקרא ושוב אמר להם קבלנו עדותכם שהיא כשרה דא"כ מאי אמר תו אבל מה נעשה הרי כבר קבלו עדותם להכשיר ואין לך לומר דרבן יוחנן בן זכאי גזר שלא להושיב ב"ד על כך להכשיר לכתחילה דא"כ למה ליה למימר תו והכהנים שומעין להם פי' הכהנים שומעין לכם אם תאמרו אסורה אבל לא לקרב אם תאמרו מותרת וכן פי' רש"י דמה שפירש הרמב"ם בזה רחוק מאוד ואין במשמעות הלשון כן דהא משמע דעלה מאי דאמרי מעיקרא קאי ולאו מילתא באפי נפשה היא אלא הנכון כפרש"י ז"ל ומעתה היכי מצינן תו לפרושי דכי קאמר להו שהרי גזר רבן יוחנן כו' דהיינו לכתחלה בלאו הכי נמי הרי לא ישמעו להם הכהנים וכדקאמר והכהנים שומעים לכם וכו' אלא ודאי דה"ק קבלנו עדותכם שכך שמעתם אבל מה נעשה שהרי גזר כו' פי' לא נוכל לקיים שמועתכם מפני שרבן יוחנן בן זכאי גזר שלא להושיב ב"ד על כך להתירה לכהונה דודאי אסור' וכדפירש רש"י פי' דהושבת הב"ד היינו לעיין בדינה כדי להתירה מפני שפשוט לו שהיא אסורה והכי ס"ל לר"ג ומעתה תיקשי מר"ג אדר"ג ואם תשאל ומאי קשיא ליה דילמא הא דאכשר במתני' היינו עד שלא שמע גזרתו של רבן יוחנן בן זכאי ושוב כששמע שגזר רבן יוחנן בן זכאי הדר ביה. שתי תשובות בדבר חדא דגזרת רבן יוחנן בן זכאי קדמה טובא ודוחק לומר שלא שמעה עד לבתר כן טובא כיון דאיהו ננהו חדש לנו גזרה זו ועוד דאי הכי לא הל"ל אלא מה נעשה שהרי גזר רבן יוחנן בן זכאי ולמה ליה למימר קבלנו עדותכם פשיטא ודאי שיקבל עדותם דאיהו נמי הכי הוה ס"ל אלא ודאי משמע שלעולם לא הכשיר רבן גמליאל אלמנת עיסה ולא דבר בה כלל אלא עתה ששמעה מר' יהושע השיב להם קבלנו עדותכם אבל מה נעשה כו' אבל לא תדקדק מדקאמר קבלנו עדותכם דהוו פליגי מעיקרא וכדפרישנא לדעת הרמב"ם ז"ל כנ"ל. והראב"ד בפי' למסכת עדיות פי' דלאו שני עדיות העידו אלא חדא עדות והכי גריס שהעיסה כשרה לטמא כו' וה"פ אימתי אלמנת עיסה כשרה בזמן שהפסול שלה ראוי לטמא ולטהר לרחק ולקרב והיינו ספק חלל דכשר בקהל ויכולה ליטמא אם תבעל לפסולין ואם זכר הוא יכול לפסול את זרעו אם יבעול את הפסולות כגון ממזרות ונתינה וראוי הוא לטהר אם ידבק בכשרות וישראל שנשא חללה זרעה כשר לכהונה אבל ספק ממזרות ספק נתינות ספק עבדי מלכים שאלו לטמא ולרחק יש בהם לטהר ולקרב אין בהם אותה העיסה אינה כשרה אף על פי שהיא ספק ספיקא והכי איתא בכתובות ע"כ. ולא גריס לאסור ולהתיר ובמשניות מדויקות גרסינן לה ולקמן נכתוב מה שפירשו התוס' ז"ל בזה בס"ד. ומ"מ משמע דשני עדיות הוו ואי מצינן לפרושי דמה שאמר להם רבן גמליאל קבלנו עדותכם קאי אעדות בתרא ולא תיקשי ולא מידי דר"ג אדר"ג וכדבעינן לפרושי לקמן בס"ד. לכך כתב רש"י והא קתני סיפא. דההיא אמר להם כו'. פי' דמה שאמר להן כו' היינו סיפא דאלמנת עיסה והשתא קשיא שפיר. ודייקא נמי דהאריך רבא וקאמר והא קתני סיפא כו' ולא קצר וקאמר והא אמר להו ר"ג כו' פשיטא דסיפא דמתני' היא כו':

דר' יהושע כו'. ההוא פירוקא דלעיל לא סגי אליבא דרבא דכיון דאמר אליבא דר"ג התם ברי הכא שמא מכלל דאלמנת עיסה אינה טוענת בברי כלום ואם כן לא שייך בה אשה נשאת בודקת ונשאת כדפריק רבא. הריטב"א ז"ל. וכבר הארכנו בזה לעיל: והרא"ה כתב וז"ל דדוקא מהאי טעמא איפריקא דרבי יהושע אדר' יהושע אבל טעמא קמא דאמרינן אשה נשאת בודקת ונשאת איפרכא לה דודאי אפי' בשותקת מכשירים ואפי' באומרת שאינה יודעת ומעיקרא לא דק וכיון דלא סליק לא איכפת ליה. ע"כ:

הילכך לר"ג אלים ליה ברי כו'. תלמודא הוא דקאמר לה לסיומי מילתא משום דקבלוה לפירוקא דרבא דהוא עיקר. הריטב"א. ולמאי דכתיבנא לעיל לשיטת הר"י טוב עלם ניחא שפיר דעיקר תירוציה היינו הילכך לר"ג כו' והיינו נמי מתפרשה לשיטת התוספות:

אלים ליה ברי כו'. לאו משום ברי לחוד אלא משום חזקה דגופא דמסייע ליה וכדאיתא לעיל. הריטב"א ז"ל: וכתב הרא"ש להכי קאמר לעיל היא אומרת משארסתני נאנסתי שנאמנת וכתובתה מאתים אף ע"ג דחזקת ממון מסייע ליה לבעל וגם רצון הוי רוב מ"מ אזיל בתר חזקת האשה משום דאלים ליה טענת ברי דהיא אומרת משארסתני נאנסתי. ע"כ:

קיל ליה ס"ס דאפי' בשמא נמי מכשיר. אי קשיא לך והא רבי יהושע פסיל מדברת דהיא נסתרה דהיינו ס"ס איכא למימר נסתרה לאו ס"ס היא דכיון דאסתתרה ודאי נבעלה ואין אפוטרופוס לעריות וליכא לפרושי דמדברת היינו דוקא נסתרה ואומרת לכשר נבעלתי דליכא אלא חדא ספיקא וטעמיה דר' יהושע משום דלית ליה מגו דהא אמרן לעיל דאוסרין על היחוד משום מעלה ועוד דמדמי לה לשבויה אלמא בשבויה בין שאמרה לא נבעלתי בין שאמרה לכשר נבעלתי והאי דקתני מתני' במדברת איש פ' וכהן הוא להודיעך כחו דר' יהושע בין שהיא מודה דבעולה בין שאינה מודה. ורש"י ז"ל כתב למעלה לזו אין לה עדים שלא ראוה אלא מדברת ומגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי כי אמרה נמי לכשר נבעלתי מהימן ואין הלשון במקום נכון שאין כאן מגו דכי אמרה ה"ה והוא המחלוקת ואני עתיד לפרש זה עוד בתחילת פרק שני. הרמב"ן ז"ל. וכבר הארכנו בזה לעיל ולפי שערבים עלי דברי רבינו הגדול חזרתי וכתבתי כאן דבריו ז"ל:

תנו רבנן איזו היא אלמנת עיסה וכו'. ה"ג בספרים וקאי אמתניתין דעדיות דאייתי לעיל העיד ר' יהושע על אלמנת עיסה שהיא כשרה לכהונה והקשה ר"ת ז"ל דבפרק עשרה יוחסין משמע דכל הני תנאי מודו דבתו פסולה נמי משום דלית ליה חזקה דכשרות ושמעינן לה לרבי יוסי דאמר התם כל שזרעו פסול פוסל וכיון שבתו פסולה אלמנתו נמי פסולה ופליג אהני תנאי והכא תניא רבי יוסי אומר שתיק ממזר כשר שתיק חלל פסול ומוקמינן לה כרבי שמעון בן מנסיא דמכשיר באלמנתו אלמא קסבר ר' יוסי אלמנת עיסה כשרה . [הרא"ש ז"ל]. וכך הקשה הריטב"א ז"ל וז"ל ואיכא דק"ל דכיון דאמרינן לקמן תני חדא ר' יוסי אומר שתיק ממזר כשר וכו' ותני חדא וכו' ואוקימנא כת"ק אליבא דר"מ אלמא דר' יוסי כר' יהושע ס"ל באלמנת עיסה ואילו בפ' עשרה יוחסין [קידושין עה א'] אמרינן אמר רב חסדא הכל מודים באלמנת עיסה שפסולה לכהונה ולאפוקי מהני תנאי דתנן העיד רבי יהושע ור' יהודה בן בתירה על אלמנת עיסה דכשרה לכהונה וההיא דרב חסדא קאי אמתני' דאפליגו בה ר' יוסי ורשב"ג. ע"כ:

ולזה יש לתרץ אע"ג דמוקמינן לה לרבי יוסי כר' שמעון בן מנסיא לאו לכולא מילתיה מוקמינן ליה כותיה דיכשיר אפילו באלמנת עיסה כמו שהכשיר ר' שמעון בן מנסיא אלא להכי מוקמינן ליה כותיה דשתיק ממזר כשר שתיק חלל פסול פי' שאין אנו מכירים שום פסול אלא בדקרו ליה ממזר שתיק קא מכשיר ר' יוסי אבל אלמנת עיסה שנטמע בה ספק חלל שאנו מכירין את פסולו שהיתה אמו ספק גרושה סבירא ליה לר' יוסי דכיון דאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו ואכתי קשיא להו לתוס' על זה בהאי סוגיא מוכחא דמאן דמכשר שתיק ממזר כל שכן דמכשר באלמנת עיסה וכיון דאשכחן לר' יוסי דאכשר להדיא שתיק ממזר וכו'. כל שכן דמכשר באלמנת עיסה ותיקשי ההיא דפרק עשרה יוחסין ואפשר דכולהו הני תנאי דברייתא ס"ל דלר' יהושע דמכשר באלמנת עיסה קא פסיל בשתיק למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ור' יוסי ס"ל איפכא דאף ר"ג דפסיל באלמנת עיסה מכשיר בשתיק ותנא חדא שתיק ממזר כשר וכו' וכי היכי דפליגי תנאי אליבא דר' יהושע דמר אית ליה שתיק חלל כשר וכו' שתיק ממזר פסול הכי נמי פליגי ברייתות בדר' יוסי אליבא דר"ג דמר אית ליה ממזר שתיק כשר וכו' והיינו דקאמר הא תנא קמא אליבא דרבי מאיר הא רשב"א אליבא דר"מ והיינו טעמא דר' יוסי דעיסה אנו מכירים את פסולו שהיתה אמו ספק גרושה אבל שתיק אין אנו מכירין לו שום פיסול אחר אלא דשתיק הלכך איכא למפסל טפי באלמנת עיסה מבשתיק כנ"ל ומתוך לשונו של רש"י ז"ל למדתיה וכדבעינן למכתב לקמן בס"ד. לא ניחא להו לרש"י ז"ל לפרושי הכי דאם כן פליגי ר' יוסי והני תנאי בסברות הפוכות ודחיקא להו למימר דפליגי בסברות הפוכות עיין תוס' בבא קמא בפ' הגוזל עצים (בבא קמא דף צ"ה ב)' ותוספות ברכות פרק כיצד מברכין (ברכות דף מ"א) דלרש"י ז"ל לא איכפת לן לומר הפוך סברות והתוספות חולקין עיין שם. והם תירצו ז"ל דהא דר' יוסי דהכא אליבא דר' יהושע מתני לה וליה לא ס"ל. כן תירץ הריטב"א ז"ל בחדושיו:

ובשיטה ישנה כתוב לקמן וז"ל תני חדא שתיק וכו'. אית דגרסי תני חדא ר' יוסי אומר וכו' וקשיא להו והא רבי יוסי כר"ג ס"ל דפסיל אלמנת עיסה כדמוכח בפ"י יוחסין ויש לומר להני רבנן קאמר והא דאמרינן איזו היא אלמנת עיסה פירושו איזו אלמנת עיסה שבעלה היה ספק וקרו ליה ממזר צווח אבל הוא עצמו שלא היה לו חזקה דכשרות אלא הכשירו אעפ"י שצוח אבל מצאתי שכתב ר"ת ז"ל בשם בעל הערוך שכתב בשם רבינו האיי ז"ל דלא גרסינן אלמנת אלא ה"ג איזו היא עיסה והכא ספק ממזר או ספק חלל שנטמע במשפחה או בעיר אחת ואין ידוע מי הוא כל המשפחה או כל העיר עיסה דומיא דעיסה מגובלת שנפל לתוכה קש או דבר אחר ואינו נמצא בתוכה ואחד מבני המשפחה או העיר דקרו ליה ממזר וצווח לת"ק למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אבל האדם שבו הספק לא מהניא ליה צויחה ושתיקה והינו דתנן במסכת עדיות העיסה כשרה לטמא ולטהר פירוש נאמנת על עצמה לטמא ולטהר בצויחה ובשתיקה ובמסכת עדיות תני עליה אבל באלמנת עיסה לא נגעו פירוש שהוא נאמן לפסול עצמו אבל לפסול אשתו בצויחתו ובשתיקתו אינו נאמן עד כאן. ואלמנת עיסה שהעידו עליה ר' יהושע ור' יהודה בן בתירה מיירי באלמנת אדם שנולד הספק בעצמו ובההיא פסיל ר"ג אלמנתו נמי ואמרינן בפרק עשרה יוחסין כל שאי אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו ורבי יוסי ס"ל התם כותיה ובהכי מתרצא הך גירסא דגרסינן תני חדא ר' יוסי אומר שתיק ממזר כשר דע"כ לא פסיל ר' יוסי התם אלא באלמנת מי שנולד הספק בעצמו ומה שאמרו דממזר שותק פסול משום דה"ל למצוח ה"מ באדם שנולד בו ריעותא אבל אם אדם קורא את חברו ממזר ואין בו ריעותא שתיקותא היינו מייחסותא ומה שכתב רש"י ז"ל בממזר צווח וחלל שותק כשקורין אותו ממזר צווח וכשקורין אותו חלל שותק לא הבננו וצ"ע. עכ"ל שיטה ישנה ולקמן נאריך בסוף לשונו ז"ל ליישב שיטת רש"י ז"ל בס"ד. ולעיקר קושיין כתב עוד הריטב"א ז"ל וז"ל יש שתירצו דלעולם ר' יוסי כר"ג ס"ל דבאלמנת עיסה שהיא פסולה כשאין בה אלא ספיקה אבל כשיש בה שתיקה דממזר ס"ל כר' יהושע שהוא כשר דאף ע"ג דלרבי יהושע שתיקה לאורועי אתיא איהו ס"ל דשתיקת ממזרות מכשרת וזה דרך ר"ת אלא שמוסיף דברים וגורס כאן איזו היא עיסה ולא גריס דכולה הא מתני' אלמנת עיסה ואומר דלהכשיר הבת היוצאת מאותה משפחה וקאי אהא דתנן במס' עדיות העיסה כשרה לטמא ולטהר וכו' וקתני משיאין בתה ועלה קאי הא מתנית' דקתני איזו עיסה דתנן התם דהבת כשרה כל שאין בה וכו' ואם תאמר והא הכא מכשר ר' יוסי אפי' בבתה דלית לה חזקה דכשרות והתם בפ' עשרה יוחסין פוסל אפילו באלמנתו יש לומר דרבי יוסי אינו מכשיר כאן מפני טענת עיסה אלא במה שהכשירה עצמה במדת כשרות שבה ששתקה שאז מחזקת עצמה שאינה מן העיסה והוא מכשר בתו של ספק וכל שכן אלמנתו זה דרך ר"ת ז"ל ואינו מחוור שאין סברא לומר שעיסה הפסולה מחמת ספיקא שתהא שתיקה מכשירתה והשיטה הראשונה הנכונה והיא שיטת רש"י ז"ל ועליה דרכו כל המפרשים ז"ל ורבותינו בעלי התוס' ז"ל ואין לנטות ממנה. ע"כ: נמצא דלפי מה שכתב שיטה ישנה עיקר תירוצא של ר"ת ז"ל דבשמעתין מיירי בא' מן המשפחה סתם ולהכי נטהר בצויחה או בשתיקה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה וההיא דפרק עשרה יוחסין מיירי באדם שבו הספק שאמו נתגרשה ספק קרוב לו ספק קרוב לה ולשיטת הריטב"א ז"ל עיקר התירוץ הוא דבשמעתין מיירי במכשרת עצמה בצויחה או בשתיקה וההיא דפרק עשרה יוחסין מיירי כשאינה מכשרת עצמה אלא בעומדת בספיקה ולשון התוספות ז"ל בפשטן משמע כשיטת הרשב"א ז"ל. וז"ל רבינו תם ז"ל מוחק אלמנת וגורס איזו היא עיסה ולענין בת קתני ואההיא דתנן בשילהי עדיות העיסה נאמנת לטהר ולטמא וכו' והכי פירושא נאמנת לטהר עצמה בצויחה או בשתיקה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לטמא ולטהר שייך לענין ממזרות ונתינות כדתנן ממזירי ונתיני עתידין ליטהר לרחק ולקרב שייך אחללות כדתנן הכהנים שומעין לכם לרחק ולא לקרב וכן לקמן וריחקום בני משפחה ולאסור ולהתיר שייך אעבדות ע"כ. פי' לעבדים אין שום ראיה הילכך ע"כ לאסור ולהתיר מיירי בעבדים א"נ לשון איסור והיתר שייך בעבדים שלא באו ע"י עבירה כמו ממזרי וחללי כי אם שאסרה אותם תורה ונתיני נמי יהושע גזר עליהם ע"י עבירה א"נ ממזרי ונתיני וחללי אין להם תקנה פי' להם לעצמם כ"א לזרעם אבל העבד יש לו תקנה על ידי שחרור והא כתיבנא לעיל פי' הראב"ד ז"ל במשנה זו ואיהו לא גריס לאסור ולהתיר ולפירושו ז"ל אאלמנת עיסה קאי וחדא עדות היא וכתיבנא נמי לעיל פירוש הרמב"ם ז"ל ואף על גב דשני עדיות הואי מכל מקום אינו ענין לשמועתנו דוק ותשכח ואתי שפיר לפירושו לשון טומאה וטהרה דהיינו פירושו נבעלה לעובד כוכבים או לא נבעלה ולפי' הראב"ד ז"ל נמי א"ש דהיינו פירושו אם נבעלה לפסולין וכו' ומיהו לשון נאמנת לא א"ש לפירוש הראב"ד ז"ל ואיהו ז"ל גריס שהעיסה כשרה לטמא וכו' ולפירוש הרמב"ם ז"ל אתי שפיר בין אלטמא בין אלטהר ולשיטת התוס' ז"ל לא א"ש לשון טומאה וטהרה דבפרק האשה שנתאלמנה בסופו פריך טמאה וטהורה ס"ד ותירצו התוס' ז"ל דהתם דכייל כל פיסולי בחד לישנא ורובייהו לא שייך בהו לשון טומאה להכי פריך דהוה ליה למתני משפחה זו כשרה וזו פסולה אבל אממזרות ונתינות לחודא שייך שפיר לשון טומאה וטהרה. וכתבו עוד ונאמנת דנקט משום לטהר לקרב ולהתיר וכו'. עוד יש לי לפרש מתני' דעדיות בגונא אחריתי העיד ר' יהושע וכו' על אלמנת עיסה שהיא כשרה לכהונה פירוש אלמנתו ולא בתו וכן כתבו התוספות לעיל. העיסה נאמנת לטמא ולטהר כו' פי' אתא לאשמועינן דזימנין אף בתו טהורה וזימנין אף אלמנתו טמאה כגון בצויחה או בשתיקה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה או נאמר דשתיקה מכשרת אפי' את הבת וצויחה פוסלת אפילו את האלמנה א"נ איפכא דצויחה מכשרת אפילו הבת ושתיקה פוסלת אפילו האלמנה והכי פירושה אלמנת עיסה כשרה והבת פסולה כשאין כאן אלא ספיקא לבד ולא צויחה ולא שתיקה והעיסה נאמנת לטמא את האלמנה בצויחה או בשתיקה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ולטהר את הבת בצויחה או בשתיקה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה והכי נמי יש לפרש לרחק ולקרב לאסור ולהתיר אלא דלטמא ולטהר מיירי בממזרי ונתיני ולרחק ולקרב בחללי כמו שפירשו התוספות נמצא לפי זה דלמאן דאמר שתיק ממזר כשר מכשיר אפי' בת עיסה שעיסה הפסולה מחמת ספיקא שתיקה מכשרתה ולמאן דאמר שתיק ממזר פסול פוסל אפילו את האלמנה דדוקא אלמנת ספק כשרה כשאין כאן שתיקה כלל אבל היכא דשתיק אפילו אלמנתו נמי פסולה וניחא להאי פירושא לשון טומאה וטהרה דנקט דהיינו לטמא את האלמנה לומר שנבעלה לפסול לה והרי היא טמאה ולטהר את הבת ולשון נאמנת נמי ניחא אפילו אלטמא דנאמנת העיסה בצויחתה או בשתיקתה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לטמא את האלמנה ולזה הפי' לא הרווחנו דבר אי קאי אהך ברייתא לפרושי הך דעדיות דמ"מ מאי דקתני העיסה נאמנת לטהר ולטמא כו' קאי אאלמנה ואבת וכדפרישנא דאלמנה דוקא בצויחה או בשתיקה פסלינן את האלמנה אבל כשאין בה לא צויחה ולא שתיקה האלמנה כשרה ולא הבת ולר' יוסי כל שאין אתה נושא בתו אי אתה נושא אלמנתו לכך פירש ר"ת דלא קאי הך סוגיא דעדיות דהעיסה נאמנת כי אם לטהר הבת אבל האלמנה אין בה שינוי כלל אם שותק או צווח והביא ראיה מדתניא בתוס', ז"ל נאמנת העיסה לטהר ולטמא כו' ובאלמנת עיסה לא נגעו הכי תניא בתוספתא וה"פ ובאלמנת עיסה לא נגעו פי' דאפי' יהיה צווח או שותק פסול למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אינו נאמן לפסול אלא את עצמו דוקא אבל אינו נאמן לפסול את אלמנתו וכן פירשו בשיטה ישנה וכדכתיבנא לעיל וקשיא לי לפירושו ז"ל לשון טומאה וטהרה ולשון נאמנת לטמא ולשון נאמנת לטמא ולרחק כיון דלא קאי אלא לעצמם דבני המשפחה ולא לזולתם דהיינו האלמנה וכדכתיבנא ולפירושו של ר"ת ז"ל אתי שפיר דקאי הך ברייתא דשמעתין עלה דההיא מתני' דעדיות ולא תיקשי מדר' יוסי אדר' יוסי והכי קאמר איזו היא עיסה שנאמנת בצויחה או בשתיקה לטהר את הבת כל שאין בה כו' פי' איזו היא עיסה שתועיל צויחתה או שתיקתה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה לטהר את הבת בלאו הכי היתה פסולה כל שאין בה לא משום שתיק ממזרות כו' פי' דאף על גב דתועיל הצויחה להכשיר אם שוב שתיק הרי חזרנו לספק דמעיקרא ודל מהכא הצויחה והשתיקה והרי היא עיסה עצמה דאלמנתו כשרה ובתו פסולה ולזה הפי' נצטרך לומר צווח ושותק בחד גברא והתוס' לא פירשו כן וכדבעינן למכתב לקמן בס"ד לכך יש לי לפרש פי' לפי' ר"ת ז"ל דה"ק איזו היא עיסה דנאמנת כו' דתנא דמתני' דעדיות קא מסתים סתומי העיסה נאמנת לטהר ולטמא כו' ולא פירשה במאי היא נאמנת אי בשתיקה או בצויחה ולהכי בעי תנא דהך ברייתא איזו היא עיסה כו' פי' הא דתנן במתני' העיסה נאמנת לטהר את הבת איזו היא נאמנותה אי היינו צויחה או שתיקה ומהדר כל שאין בה כו' למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ומיהו אין לשון התוספות כפשטו משמע כן דכתבו וז"ל ועלה קתני בברייתא דהכא איזו היא עיסה שנאמנת בצויחה או בשתיקה לטהר את הבת כל שאין בה כו'. ע"כ:

ועוד דלהאי פירושא לשון איזו היא לא אתי שפיר. לכן נראה דה"פ איזו היא עיסה שנאמנת בצויחה או בשתיקה לטהר את הבת כל שאין בה כו' פי' דאם יש בה שתיק ממזרות כו' אפי' שיצווח ג"כ נטהרה הבת ולא מהני הצויחה להכשיר אלא ספקא לבד אבל אם יש שתיקה בהדי ספיקא לא מהני הצויחה ואי נמי איפכא למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה ולעולם לא מיירי צווח ושותק בחד גברא דכי פסלינן שותק או צווח היינו בחד גברא אלא דלא מהני הצויחה או השתיקה להכשיר אלא בדליכא אלא ספקא לבד וכדכתיבנא ומ"מ לא מהני פיסול הצויחה או השתיקה לפסול האלמנה כלל והיינו דקתני בתוספתא ובאלמנת עיסה לא נגעו וכדכתיבנא ובזה הרווחנו דלא תיקשי דר' יוסי אדר' יוסי והיינו דקא מסיימי התוספות וכתבו והשתא לא קשיא דרבי יוסי אדרבי יוסי דהא דאכשר ר' יוסי בשתיק ממזר אגוף עיסה קאי להכשיר את הבת פי' אהני שתיקתו להכשיר ספקא והא דפסיל בפרק עשרה יוחסין היינו כשאין כאן אלא ספיקא לבד ואם היינו מפרשים העיסה נאמנת לטמא ולטהר כו' דקאי נמי אאלמנה דנאמנת בצויחתה לטמא את האלמנה וכדפרישנא לעיל אכתי תיקשי דר' יוסי אדרבי יוסי דרבי יוסי היינו רבי שמעון בן מנסיא ואיהו ה"ק איזו היא עיסה כל שנטמע כו' דממזר שותק כשר וצווח פסול פי' השתיקה מכשרת אפילו את הבת וכשאין כאן לא צויחה ולא שתיקה האלמנה כשרה והבת פסולה והא ודאי דלא כר' יוסי דלר' יוסי אין שום הכשר לאלמנה בלא בת וקצרו של דבר אי קאי נאמנותא דעיסה אאלמנה נמי וכדפרישנא כך לי אי גרסינן איזו היא עיסה אי נמי אי גרסינן איזו היא אלמנת עיסה דמכל מקום באלמנה נמי מיירי וממילא משתמע דכל שאין בה לא שתיקה ולא צויחה האלמנה כשרה והיינו דלא כרבי יוסי ומיהו אי לא קאי נאמנותה אלא לטהר הבת לבד ולא מיירי באלמנה כלל הלכך לא תיקשי ולא מידי דרבי יוסי לא קאי אלא להכשיר הבת לבד ואם תשאל למה לי למחוק גרסת הספרים דגרסי אלמנת אפילו אי נגרוס אלמנת שפיר מצי לשנויי דהכי קאמר איזו היא אלמנת עיסה שנאמנת העיסה לטהר כו' פי' שלא תקרא עוד עיסה ותהיה הבת והאלמנה כשרה כל שאין בה כו' הא לאו הכי היתה האלמנה והבת אסורה והיינו כרבי יוסי. תשובתך לזה כתבו התוס' אבל במקום שמזכיר אלמנת עיסה להכשיר דוקא אלמנה ולא בת כדמוכח בקדושין ושם ודאי פוסל רבי יוסי אפילו את האלמנה כדמוכח נמי בקדושין כנ"ל פי' לפירושם ז"ל. ובקונטריסין מצאתי וז"ל כתבו התוספות והשתא לא קשה דר' יוסי אדרבי יוסי פי' לפירוש התוספות שמפרשים עיסה היא המשפחה אם כן אין שום אלמנה מזכרת בה אלא הבת של שתיק חלל או ממזר למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה מעתה אתי שפיר מה שמכשיר ר' יוסי הבת דהיינו שמכשיר שתיק ממזר ומה שפוסל התם בקידושין אלמנת עיסה היינו שנודע ספקו של חלל בעלה כגון שגירש את אמו בעלה הראשון ספק קרוב לו ספק קרוב לה וזהו לשון התוספות ז"ל אבל מקום שמזכיר אלמנת עיסה להכשיר זהו תנא אחר שחולק התם בקדושין על רבי יוסי אבל רבי יוסי מחמיר באלמנת עיסה שנודע ספיקו וזהו מה שאומרים התוספות ושם ודאי פוסל רבי יוסי אפילו את האלמנה דהיינו שנודע ספקו כך מתורץ לפי פירוש התוספות דאילו לפירוש רש"י ז"ל היינו קשה דרבי יוסי אדרבי יוסי כי כל הסוגיא מוכחת דיותר יש להכשיר באלמנת עיסה מבבת עיסה ואז הוא קשה מרבי יוסי אדרבי יוסי כמו שהקשו התו' לעיל אבל לפירוש התוספות הוא מיושב כדפרישנא. עכ"מ בקונטריסין ולא ידעתי מהו סח. והקשו בתוספות על פירוש ר"ת ז"ל דכיון דהך ברייתא קיימא לפרושי איזו היא עיסה דבשילהי עדיות אם כן רבי מאיר דסבר דחלל בין צוח בין שותק כשר היכי הוה מפרש הא דקתני לרחק ולקרב ותירצו בתוספות דהא דמכשר רבי מאיר חלל שותק ה"מ בשותק לפי שעה כשמחרפין אותו וקורין לו חלל אבל כששואלין ממנו אחרי כן אם הוא חלל אם לאו יצוח ויאמר שאינו חלל אבל בשותק לעולם פשיטא דהוא פסול ומשום הכי קתני נאמנת לרחק אם שותק לעולם ולקרב אם צווח. ע"כ: וכתב הריטב"א ז"ל ת"ר איזו היא עיסה האי לישנא מוכח דאדלעיל קאי והכי קאמר איזו היא עיסה שנחלקו בה וכן פירש רש"י ז"ל איזו היא עיסה שרבי יהושע מכשיר בה והכין ודאי מוכחא כולה סוגיא ולפרושי הכשרא דרבי יהושע אתי דבהכי ריהטא כולה סוגיא לפרושי הכשר עיסה והיינו דקאמר איזו היא עיסה שנחלק בה רבי יהושע על ר"ג והכשיר אותה ובהכי ריהטא כולה שמעתא שפיר כדבעינן למימר לקמן בס"ד. ע"כ:

כל שאין בה לא משום ממזרות כו'. ספק חלל וספק ממזרות משכחת לה כגון שגרשה ספק קרוב לה ספק קרוב לו ונשאת תוך ג' חדשים לראשון וילדה וכו' דאיכא תרי ספיקי ספק קרוב לו ספק קרוב לה ואת"ל קרוב לו ספק בן ט' לראשון וכשר ספק בן ז' לשני והוא פסול ממזר או חלל אם נשאת לכהן שהוא בעלה. אבל ספק נתינות לא משכחת לה הכי אלא בכגון נתינה מעוברת או בת ישראל מעוברת וילדו במחבה והבנים ספק נתינים ונשא אחד מהם בת ישראל שמת בעלה תוך שלשה חדשים וילדה לשבעה חדשים שנשאת לזה דאיכא תרי ספיקי ובכי האי גוונא משכחת ספק ממזר וספק חלל אבל ספק עבדי מלכים לא משכחת בכי האי גוונא שאפי' עבד עצמו אם נשא בת ישראל הולד כשר דכותי ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר אלא משכחת לה כגון שפחה מעוברת וישראלית מעוברת שילדו בנות במחבה ונתערבו ונשאת אחת מהבנות ונתעברה וילדה עם ישראלית מעוברת במחבה הרי הבן ס"ס וכולהו משכחת לה והכי. ורש"י ז"ל פירש שאלמנת הספק הראשון קרי אלמנת עיסה וכיון שאין אסורה אלא מחמת הספק שנשאת לו איהי מקריא ספק ספיקא ולא נהירא. שיטה ישנה. וכתב רש"י ז"ל איזו היא אלמנת עיסה. שהעידו עליה שהיא כשרה כל שאין בעירובי ספקותיה לא ספק ממזרות ולא ספק נתינות ולא ספק עבדי מלכים אלא ספק חלל לבדו. פי' לפי' דאלמנת עיסה ברור הוא דהיינו שנטמע בה ספק חלל ולזה אין צריך פירוש אלא בעי לפרושי שלא יהא מעורב ספק אחר עם ספק זה של חלל אלא חלל לבדו דאי עריב בהדיה שום ספק מאלו ריעא הך ספיקא ואף על גב דהנך ספיקי הוו כגוונא דלא פסלי באנפי נפשיה כגון דהיה בעל אמו הראשון ספק עבד דהולד כשר אי נמי היה בעלה הראשון ממשפחה שנטמעה בה ספק ממזר או ספק נתין דלשיטת רש"י ז"ל איכא למימר דבכל כה"ג לא מיפסל משום דהוי ספק ספיקא גמור דלא סבירא ליה כתירוץ התוספות דלעיל מכל מקום איכא למימר דהיכא דעריב בהדי ספק זה של חלל ריעא הך ספיקא. והכי בעי איזו היא אלמנת עיסה שהעידו עליה שהיא כשרה ולא בעי איזו היא אלמנת עיסה פי' מהו עיסה כלו' מה ספק נפל בה דאם כן ה"ל למהדר להדיא שנטמע בה ספק חלל ולמה ליה לאורוכי כולי האי כל שאין בה לא משום ממזרות וכו' אלא ודאי שפיר הוה ידעינן דאלמנת עיסה היינו שנטמע בה ספק חלל ולזה אין צריך פירוש אלא דבעי איזו היא תערובת חלל שהעידו עליה שהיא כשרה ומהדר כל שאין בעירוב ספקותיה לא ספק ממזרות כו' אלא ספק חלל לבדו כנ"ל פי' לפרש"י ז"ל. אי דייקא נמי דקתני כל שאין בה לא משום כו' דאלמא בלא ספק שום אחד מאלו הרי היא עיסה דאי לא תימא הכי הול"ל כל שאינה משום ממזרות כו' אלא ודאי דהכי קאמר כל שאין בעירוב ספקותיה כו' וכמו שפירש"י ז"ל ומעתה לא נצטרך לדחוק ולפרש ספק עבדי מלכים כפי' השטה ישנה דלעיל משום דקשיא ליה דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר וכדכתיבנא דאנן הכי קאמרינן דאי איכא בעירובי ספק חלל ספק עבדי מלכים כגון שהיה בעל אמו הראשון ספק עבד דאף על גב דהולד כשר אי נמי שהיה הבעל הראשון ממשפחה שנטמעה בה ספק ממזר או ספק נתין דמשום הכי לא הוה מפסיל לשיטת רש"י ז"ל אבל השתא דמערב בהדי ספק חלל שנפל לפנינו ריעא ספק חלל ובזה לא העידו שהיא כשרה והיינו דנקט עבדי מלכים משום עבדי שלמה שהיו עשירים ובעלי זרוע ונשאו להם בנות ישראל וכגון זרעו של הורדוס כו' וכדפירש רש"י ז"ל דאי לפירוש השטה דמפרש כגון שפחה מעוברת וישראלית כו' וכדכתיבנא לעיל מה ענין עבדי מלכים לזה אלא ודאי הנכון כדפרש"י ז"ל ולא נצטרך לדחוקי לאשכוחי ספק ספקא בעבדי מלכים ולא בממזרות ולא בנתינות ואפילו לפירוש הר"ר יוסף טוב עלם ז"ל. וניחא נמי להאי פירושא דפריך לקמיה שפיר עלה דר"מ היינו ת"ק דת"ק נמי הכי קאמר דמשום דאין בה אחד מכל אלו העידו עליה להכשיר אבל אם היינו מפרשים איזו היא עיסה כלומר מה ספק נפל בה אם כן עלה דפלוגתייהו דר"ג ור"י קאי לפרושי ספק עיסה מאי ניהו ואיכא למימר דת"ק ס"ל דבהאי עיסה פליגי ר"ג ור"י ואמר ר"מ דבכל כי האי גוונא לכולי עלמא משיאין לכהונה ואפילו הכהנים שומעים בכה"ג להקל אי נמי הוה מצינן לפרושי דר"מ אתא לחדותיה דבעי שלא יהא שום ספק אחר מעורב בהדי ספק חלל דדוקא כל שאין בה אחד מכל אלו הוא דמשיאין לכהונה ומדברי ת"ק לא שמענו אלא ספק ספיקא של ממזרות ושל נתינות ושל עבדי מלכים על דרך דפירשו בשיטה הוא דפסיל אבל כשאין כאן דבר שיערב אלא ספק חלל לבד אף על גב דעריב נמי ספק עבד כיון דלא פסיל באפי נפשיה לא מעכב וכשר אבל השתא דפרישנא דה"ק איזו היא תערובת חלל שהעידו עליה להכשיר כו' מעתה פריך שפיר ר"מ היינו ת"ק ואם תאמר ולהאי פירושא נימא דבהכי פליגי דת"ק בעי שלא יהא שום עירוב ספק אחר בהדי ספק חלל אף על גב דלא מעכב באפי נפשיה לא חיישינן ליה וי"ל דאדרבא לישנא דר' משמע טפי דהכי קאמר כל שאין בה כו' פירוש שלא יהא מעורב שום ספק אחר בהדי ספק חלל וכן פירש רש"י ז"ל. דוק ותשכח. וניחא נמי דלא פריך נמי אדר"ש בן אלעזר היינו ת"ק אלא דפריך מדידיה אדידיה לבד משום דאיכא למימר דת"ק ס"ל דכל שיש בהדי תערובת חלל שום ספק אחר אף על גב דלא מהני בפני עצמו לפסול כגון עבד וכדכתיבנא דעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר מכל מקום מהני לאורועי ספיקא דחלל ומשום מעלה דיוחסין לא הכשירו ור"ש בן אלעזר סבירא ליה כל שנטמע בה ספק חלל ואין כאן דבר שיפסול אלא הך ספקא הרי היא כשרה והיינו דקתני איזו היא עיסה כל שנטמע בה ספק חלל ולא קתני כל שאין בה כדקתני ת"ק כנ"ל:

ולא משום ממזרות כו'. הא דלא חשיב עמוני ומואבי משום דלא שכיחי שינשאו להם ישראליות ונתינות נקט אגב ממזרות דהכי אורחא דתלמודא בכל דוכתא למנקט נתינה בהדי ממזרות וכמ"ש התוספות בר"פ אלו נערות ומש"ה נמי נקט עבדי מלכים כי היכי דלהוי מילתא דשכיח וכמו שפרש"י א"נ לא נקט עמוני ומואבי דכבר בא סנחריב ובלבל את העולם ולא שכיחי עמוני ומואבי כנ"ל והתוס' תירצו משום דלא פסיקא דזכרים אסורין ונקבות מותרות: