שיטה מקובצת על כתובות יג:

ובן אחי אבא הוא. לזעירי ניחא דנקט בן אחי אבא משום דקתני בברייתא או לחורבה ומיירי שנסתרה לבד והיא מתנצלת לומר דלהכי באת עם זה האיש עד החורבה מפני שהוא קרובה בן אחי אביה ובמתני' דלא מיירי בחורבה לא קתני בן אחי אביה אבל לרב אסי לא ניחא אמאי קתני בברייתא בן אחי אבא ומיהו תלמודא לא איכפת ליה בהכי ולא שקיל וטרי אלא במאי דקתני תרתי לסתר או לחורבה ולהכי האריך וקאמר בשלמא לזעירי היינו דקתני תרתי לסתר או לחורבה פי' דלא איכפת ליה אלא בהני תרתי לסתר או לחורבה אבל במאי דקתני תרתי כהן הוא ובן אחי אבא הוא לא קשיא ליה כלל כנ"ל:

בשלמא לזעירי היינו כו'. פי' ואצטריך תרווייהו דלסתר לא הוי אלא יחוד בעלמא אבל לחורבה סתמא לבעילה שהוא מקום לזנות ולסתר להודיעך כחו דרבי יהושע ולחורבה להודיעך כחו דר"ג. אלא לרב אסי תרתי ל"ל תמיה לי דעדיפא מינה ה"ל לאקשויי דהא לסתר קתני דמשמע במקום סתר כלומר שנסתרה עמו וי"ל שהמקשה ג"כ היה מרגיש במה שתירץ מאי סתר סתר דחורבה אלא דהוה קשיא ליה תרתי למה לי דאפי' כשת"ל מאי סתר סתר דחורבה אכתי קשיא ליה תרתי למה לי ופרקינן חדא קתני ואקשינן ליה חדא לא מצית אמרת דהא או לחורבה קתני ואו קא דייק. הרשב"א ז"ל. משמע דבעי למימר דמצינן לפרושי מאי לסתר היינו דראוה שנבעלה במקום סתר ולישנא מעליא נקט וכיון שכן אפי' אי הוה תניא במתני' נמי ראוה שנסתרה הוה מצינן לפרושי מאי נסתרה נבעלה ומעתה הדרא קושין לדוכתא דאקשינן לעיל לרב אסי אמאי נקט מדברת דמרחקא טובא מנבעלה הוה ליה למנקט נסתרה והוה פרישנא מאי נסתרה נבעלה ולא מצינן לפרושי דאי הוה נקט נסתרה הוה מפרשים לה בפשטה נסתרה ממש וכדתריצנא לעיל דהא הכא בברייתא קתני לסתר ואנן מפרשינן לה בנבעלה וי"ל דאה"נ דאי הוה תני שנסתרה הוה מפרשי לה בנסתרה ממש והכא בברייתא משום דקתני או לחורבה דסתמיה לבעילה שהוא מקום לזנות הילכך מאי דקתני נמי לסתר היינו דומיא דחורבה דהיינו לזנות ממש וכגון שראוה שנבעלה וכמו שתירץ הרשב"א א"נ יש לחלק בין לישנא דראוה שנסתרה דלא משמע אלא דנסתרה ממש ללישנא דראוה שנכנסה עם אחד לסתר דמשמע טפי לשון בעילה כנ"ל:

חדא לחורבה דמתא כו'. פי' ומאי דתריץ מעיקרא חדא קתני אין פירושו דחדא בבא קתני דהא ודאי ליכא למימר הכי דהא או קתני אלא היינו פירושו דחדא משמעות הוי לישנא דלסתר כמו לישנא דלחורבה דאע"ג דשנה התנא לשונו וקתני לסתר או לחורבה פי' לסתר היינו חורבה והמקשן לא הבין לשונו של התרצן וחשב דמאי דקא הוה משני חדא קתני פירושו דחדא בבא קתני ולהכי פריך והא או קתני ואהדר ליה דאין משמעות לשונו הכין אלא דחדא משמעות הוי וכדכתיבנא וחדא בחורבה דמתא וחדא בחורבה דדברא כנ"ל. ומלשון הרשב"א ז"ל דכתיבנא בסמוך לא משמע הכי. וצריכא דאי אשמועינן כו' ויש לדייק קצ' אמאי לא משני הכא בקוצר חדא להכשיר ברוב כשרין וחדא להכשיר ברוב פסולין כי היכי דמשני לעיל חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה ויש לומר משום דהכא לא מתפרשא להדיא לא רוב כשרין ולא רוב פסולין וזהו שכתב רש"י ז"ל חורבה דמתא. סתם בעילתה מאחד מבני העיר ואיכא למימר בעיר שרובה ישראל כו'. ואכתי איכא למידק אמאי לא קא משני הכא חדא להודיעך כחו דר"ג וחדא להודיעך כחו דר' יהושע כדמשני לעיל עלה דמתני' דהיא אומרת מוכת עץ אני כו'. וי"ל דלעיל קתני פלוגתייהו דר"ג ור"י תרי זימני חדא גבי היא אומרת משארסתני נאנסתי וחדא גבי היא אומרת מוכת עץ אני וקא משני חדא להודיעך כחו דר"ג וחדא להודיעך כחו דר"י אבל הכא לא קתני אלא חדא פלוגתא להכי לא אתיא אלא לאצרוכי הני תרי בבי לרווחא דמילתא: וכתב הריטב"א וז"ל וצריכא דאי אשמועינן חורבה דמתא כו' האי צריכותא אתיא כריב"ל דאמר לדברי המכשיר מכשיר אפי' ברוב פסולין כו' והא דלא אמרינן דמסייע ליה כדאמר בסמוך משום דלזעירי לאו סייעתא היא אפי' לרב אסי עבדי צריכות' לרווחא דמילתא דבלאו הכי מצי למימר דתנא בעי למיתני אגב אורחיה כל מיני חורבי עד כאן כנ"ל: זו עדות שהאשה כשרה לה. לא בעי למימר דמצי (למימר) דבזה העדות האשה כשרה לה לאפוקי שאר עדיות שאין האשה בכלל עדות דהא ודאי ליתא דהא מצינן בכמה דברים שהאשה כשרה להעיד כגון להתיר שבויה לומר דטהורה היא ולא נבעלה וכן להתיר אשה לבעלה במסיח' לפי תומה אלא ה"פ זו עדות שהאשה עצמה כשרה לה וכן פרש"י: וכתב הריטב"א ז"ל וז"ל זו עדות שהאשה כשרה לה פי' שהיא כשרה לעדות זו להכשיר את עצמה. ומעתה ע"כ אינה כשרה אלא לומר לכשר נבעלתי אבל לא להכשיר את בתה לומר דעובר זה כשר הוא דהיינו עדות לאחרים ואינו לעצמה ואנן הכי קאמרינן זו עדות שהאשה עצמה כשרה לה וכדכתיבנא וזהו שכתב רש"י לומר לכשר נבעלתי ואם תקשי א"כ היכי קא מסיים ברייתא בעדות אשה בגופה דמשמע דקאי אמאי דקאמר ברישא זו עדות שהאשה עצמה כשרה לה פשיטא ודאי דבעדות אשה בגופה דוקא מיירי וי"ל דלהכי כתב רש"י ז"ל לקמן בד"א. דנאמנת לר"ג. פי' לא קאי אמאי דקאמר זו עדות שהאשה כשרה לה אלא אמאי דקאמר ר"ג נאמנת דמשמע דנאמנת לגמרי עליה קאי בד"א כו' כנ"ל. ועוד נפרש לשון זה של רש"י לקמן בשיטה יותר נכונה. ופשוטה בס"ד. ועוד נ"ל לפרש דלהכי כתב רש"י לומר לכשר נבעלתי דאי דקאמר' לא נבעלתי כלל וקאי אמדברת לחודה לא מקרי עדות כלל ולא שייך לומר זו עדות כו' דהא אומרת לא היו דברים מעולם ואי אמרת דזה מקרי עדות הכי נמי גבי משארסתני נאנסתי והיא אומרת מוכת עץ אני האשה עצמה מעידה על עצמה ומאי קאמר זו עדות כו' אלא ודאי דכל כה"ג לא מקרי עדות אלא טוענת על עצמה והכי נמי בשאומרת לא נבעלתי כלל לא מיקרי עדות אבל בשאומרת לכשר נבעלתי הרי לאחר שהוחזקה בבעולה על פי דבריה אנו מאמינים אותה על פי עדותה לומר לכשר נבעלתי והיינו עדות כנ"ל:

אינה נאמנת. יש לדייק קצת אמאי לא נקט רבי יהושע כלישניה דתנא קמא ולימא ר"י אומר אינה כשרה וי"ל דאי הוה תני הכי הוה משמע דמדינא אינה כשרה להעיד על עצמה בזה והא ודאי ליתא דמשום מעלה ביוחסין הוא דקאמר לה ר' יהושע ומיהו מדינא נאמנת וכשרה היא להכי נקט אינה נאמנת ושני מלישנא דתנא קמא לאשמועינן דכדי לינשא לכהן ומשום מעלה הוא דקסבר הכין ואיפשר דלהכי כתב רש"י ז"ל אינה נאמנת. לינשא לכהן. ומיהו בפירושי רש"י ז"ל כתיבת יד מצאתי כך שאינה נאמנת לינשא לכהן וקאי אמאי דקאמר ר' יהושע אי אתם מודים כו' שאינה נאמנת כו' ומשום דגבי שבויה איכא לפרושי דהיינו להוציאה מתחת בעלה כהן ואם תפרש כן הוה ליה ק"ו פריכא דמש"ה אע"ג דהיא אומרת טהורה אני אסורה לבעלה כהן משום דכל שנבעלה תחתיו אפי' באונס אסורה לבעלה כהן לכך פרש"י שאינה נאמנת לינשא לכהן כנ"ל:

ומה הפרש יש בין זו לזו. הא דלא קאמר אמר להם ומה הפרש כו' כדקאמר באינך משום דמעיקרא נמי הכי קאמר דהא קאמר אי אתם מודים כו' פי' ומה הפרש יש בין זו לזו והא דקאמר הכא ומה הפרש יש כו' היינו סיומא דמילתיה דמעיקרא ואין לפרש דרבנן הוה דקא מהדרי ליה הכין אמרו לו אבל ואם תשיב ומה הפרש יש כו' ההפרש הוא דלזו יש עדים כו' דא"כ קשיא דלמה להו לאורוכי כולי האי הא ודאי כי קאמר ר' יהושע מעיקרא אי אתם מודים בשבויה שנשבית כו' פירושו הוא דא"כ מה הפרש יש וכיון שכן היה להם להשיב בקוצר לזו יש עדים ולזו אין עדים אלא ודאי הנכון הוא כדפירש"י ז"ל דר' יהושע קאמר לה והא דלא קאמר אמר להם משום דכבר אמרה ר' יהושע וכדכתיבנא וזהו שכתב רש"י ז"ל ר' יהושע קאמר לה. ולהכי האריך כל זה משום דמעיקרא כי השיבו לו רבנן אבל פי' בקושטא וכדפרש"י ז"ל ה"ק אמת ויציב האי דינא דשבויה ואפ"ה אנו אומרים דנאמנת במדברת. ודע דבקצת ספרים כתוב בפירושי רש"י ז"ל אמרו לו אבל הין כמו אבל שרה כו' והוא טעות דפי' אבל אינו הין אלא אמת כמו אבל שרה אשתך וכן מצאתי בפירושי רש"י כתיבת יד אמרו לו אבל כמו אבל שרה אשתך כו' והקשה עליהם ר' יהושע ומה הפרש כו' והשיבו לזו יש עדים כו' והיינו מאי דקאמרי מעיקרא אבל כנ"ל:

לזו יש עדים כו'. לכאורה היה נראה לפרש דמעוברת נמי קאמר וה"ק לזו יש עדים כו' פי' עדי פיסול דבשבויה משום שבאי אתה בא לפוסל' ולו אנו חוששין כיון דידו תקיפה עליה וכולנו עדים שנבעלה לו לשבאי ולמעוברת צד בירור בעיקר הזנות יותר מהשבויה דזו כריסה בין שיניה מה שאין כן בשבויה דאיכא למימר דלא נבעלה כלל וליתא להאי פירושא כלל דא"כ מאי בעיא תלמוד' מאי קאמר להו ומאי קמהדרי להו שפיר קמהדרי ליה רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות ואיכא תרתי בשבויה בירור הבעילה ובירור הפסלות מה שאין כן במעוברת לכך פרש"י לזו יש עדים. שנבעלה דכיון שנשבית לבין העובדי כוכבים והם פרוצים בעריות כולנו עדים שנבעלה. ולזו אין עדים. שנבעלה שלא ראוה אלא מדברת ומגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי כי אמרה נמי לכשר נבעלתי מהימנא. וכתב עוד אמרו לו וכו'. לקמיה מפרש מאי קמהדרי ליה על מאי דקאמר להו. פי' והיינו דלקמיה מפרש כו' וכדכתיבנא. ואם תשאל ותלמודא גופא מאי קשיא ליה נפרש הברייתא כן דבמעוברת איירי וכדכתיבנא ולא תקשי כלל. תשובתך אם אתה מפרש כן לא נוכל לפרש כלל מאי קא מהדרי ליה אין אפוטרופוס לעריות דוק ותשכח. וזהו שכתב רש"י ז"ל עוד אין אפוטרופוס וכו'. לקמן מפרש ע"כ:

וכתב הריטב"א וז"ל אמר להם ר' יהושע אי אתם מודים כו'. פי' רש"י ז"ל דכולה רישא דמתני' מתרצא היא עוד אמרו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות כו' ובמדברת התחיל ר' יהושע להשיב עליהם מה בינה לשבויה שאין לה אלא עדי סתירה בין העובדי כוכבים ואמרו לו לזו יש עדים כלומר דעדי שביה דידה כעדי ביאה חשיבי קצת אי משום ששהתה בין עובדי כוכבים אי משום מאי דפריך בסמוך עובדי כוכבים פרוצים בעריות משא"כ בזו שאין לה אלא עדי ייחוד ואין רגלים לדבר לדונה כנבעלה. אמר להם אף לזו שאתם חולקים עלי יש לה עדים שנבעלה במעוברת שכריסה בין שיניה אמרו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות אמר להם אין אפוטרופוס לעריות ובהאי אמרו לו ואמר להם מקשה תלמודא מאי קאמר להו ומאי קא מהדרי ליה והאי דלא אמר תלמודא איפכא מאי קא מהדרי ליה ומאי אמר להו משום דה"ק מאי קאמר להו ר' יהושע מעיקרא שהשיבו לו כן שהרי מה שהשיבו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות אינה תשובה למה שאמר להם בתחילה אף לזו יש לה עדים שכריסה בין שיניה דמשום דרוב עובדי כוכבים פרוצים אין לה עדי ביאה יותר מן המעוברת הזאת ולא ק"ל על מאי דאהדר להו ר' יהושע בתר הכי מכיון דאכתי לא ידעי' מאי דאהדרו ליה ותלמודא שני לתרווייהו כדמפרש ואזיל כך פי' בתוס' ועיקר ע"כ. ואיכא למידק אמאי לא אקשיה להדיא מדקתני רישא לזו יש עדים ולזו אין עדים אלמא דמדברת היינו נסתרה ולא מיירי בראוה שנבעלה וע"כ יש לך לפרש דמיירי במדברת מדקא אמר להו אין אפוטרופוס לעריות וכדכתיבנא ולמה ליה לתלמודא לאקשויי בהאי לישנא ולמימר קתני מיהא תרתי מדברת ומעוברת ולקמן נכתוב בזה בס"ד:

בד"א בעדות אשה בגופה כו'. ואיכא למידק למה ליה לאתויי הך סיפא כלל בלא הך סיפא איתותב רב אסי שפיר וי"ל דמהך סיפא קשיא נמי לרב אסי דלעיל אקשינן עליה דרב אסי ממתני' דקתני תרתי מדברת ומעוברת ושני ליה רב אסי חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה והשתא דקתני בהך ברייתא בד"א בעדות האשה בגופה כו' וקאי אמאי דקתני נאמנת לר"ג וכדפרש"י ז"ל וכדכתיבנא לעיל אלמא דמדבר' ומעוברת בה מיירי ולא בבתה כלל ואפי' לר' יוחנן דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה הא קא מפרש מאי שתוקי שתוקי וכשר אלמא משמע במאי דקתני ר"ג נאמנת לא מיירי אלא בה ולא בבתה ומעתה תקשי תרתי בבא למה לי והדר' קושיא דאקשינן מעיקרא ממתניתין לדוכת' ואפשר דהיינו דקא מרמז לן תלמודא בתיובתיה קתני מיהא תרתי מדברת ומעוברת כו' ולקמן נכתוב בזה בס"ד. שוב מצאתי סוף סוגיין שכתב הרא"ה ז"ל וז"ל אי הכי דאיכא לפרושי שתוקי דמתני' שתוקי וכשר איתותב רב אסי מדתנא בד"א בעדות אשה בגופה אלמא דבאשה בגופה פליגי וקתני תרתי מדברת ומעוברת ע"כ. משמע כמו שכתבתי וזכיתי לדעתו ז"ל. בעדות אשה בגופה וכו'. אין לפרש כדמשמע לכאורה דקא מחלק בין כשהאשה באה להעיד להכשיר בתה דאם באה להעיד להכשיר גופה אע"ג דממילא מתכשרה נמי בתה לית לן בה ואגב אמה כשרה בתה אבל אם כל עיקרה באה להעיד להכשיר בתה אינה נאמנת דהא ודאי ליתא להאי פירוש' כלל מכמה קושיו' דאיכא בשמעתא אלא הנכון כדפרש"י ז"ל בעדות אשה בגופה פי' בהכשר האשה עצמה דלא מחזקינן לה בנבעלה לפסול ולא בהכשר בתה אע"ג דהיא לא באה להעיד כי אם על עצמה כנ"ל:

מאי קאמר להו וכו'. לא בעי תרתי מאי קאמר להו ומאי קמהדרי ליה דאי בעי אמאי דקאמר להו אף לזו יש עדים שהרי כריסה בין שיניה קשיא דהא שפיר קאמר להו דאי משום לישנא דאף לזו יש עדים כו' דנקט דמשמע דקאי אמדברת דאיירי בה רבנן דקאמרי לזו יש עדים ולזו אין עדים הא פרש"י ז"ל דהכי קאמר אף לזו. כלומר אף כאן יש אחת יש לה עדים ואתם חולקים עלי. ואי קשיא ליה הך לא משני מזה כלל הילכך ודאי לא קשיא ליה על האי אמר להם כלל, ואי בעי מאי קאמר להו אמאי דקאמר אין אפוטרופוס לעריות א"כ איפכא הוה ליה למנקט מאי קא מהדרי ליה ומאי קאמר להו. הילכך ודאי חדא קא בעי דהיינו מאי קא מהדרי ליה במאי דקאמרי ליה רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות הם וה"ק מאי קאמר להו איהו דקא מהדרי ליה אינהו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות כלום תשובה היא זו על מה שאמר להם אף לזו יש לך עדים אין לך פרוץ כו' וכמו שפירש"י והא כתיבנא לעיל בסמוך מה שכתב הריטב"א ז"ל בזה: וז"ל הרא"ש מאי קאמר להו ומאי קמהדרי ליה פי' מה אמר להם שהוזקקו להשיבו כך שאין תשובה זו שייכא על מה שאמר להם. השבתנו על המעוברת כו' פרש"י תשובה גמורה ונצחת והקשו עליו דא"כ כבר חזר בו ר"ג והא חזינן אמוראי דפסקי כר"ג ועבדי כותיה וי"ל דאע"ג דנצח אותם בטענה מ"מ קבלתם אמת היתה ויחיד ורבים הלכה כרבים וכן שמעתי משמו של ר"ת ז"ל שהיה אומר כן על הא דאמרינן בפ' מי שהיה טמא [פסחים צד ב'] חכמי ישראל אומרים גלגל קבוע ומזלות חוזרים וחכמי אומות העולם אומרים וכו' ואמרינן התם אמר ר' תשובה לדבריהם כו' ואמר ר"ת ז"ל דאע"ג דנצחו חכמי אומות העולם לחכמי ישראל היינו נצחון בטענות אבל האמת הוא כחכמי ישראל והיינו דאמרינן בתפלה ובוקע חלוני רקיע. ועוד אמרו בפ' אלמנה לכ"ג [יבמות סז א'] מתיב ר' זכאי זו עדות שהעיד ר' יוסי מפי שמעיה ואבטליון והודו לו אמר רב אשי מי קתני וקבלו והודו לו קתני דמסתבר טעמיה ע"כ. אבל התוס' לא פירשו כן אלא דהכי קאמר השבתנו על המעוברת פי' לדידן ניחא דאשה מזנה בודקת ומזנה ולא דמי לשבויה אלא לדידך דלית לך הך סברא תינח מעובר' אבל מדברת אפי' לפי דבריך יש הפרש דלזו יש עדים ולזו אין עדים ואיכא מגו. נמצא דלשיטת רש"י ז"ל שפירש השבתנו על המעוברת כו' דהיינו תשובה גמורה ונצחת הא דקאמר נמי מה תשיבנו על המדברת פי' מה תוכל להקשות עלינו דמעיקרא לא השיב רבי יהושע אלא סתם אי אתם מודים כו' ואמרו לו רבנן השבתנו על המעוברת מה תשיבנו כו' ושואלין ממנו שישוב ויקשה על דבריהם והקשה להם מדברת היינו שבויה פי' רש"י ז"ל מה מדברת אין לה עדים בבעילה אף שבויה אין לה עדים בבעילה ואתם מחזיקים אותה בנבעלה ע"כ. ולהכי הפך וקאמר מה מדברת כו' ולא פי' מה שבויה אין לה עדים כו' משום דמדברת ברירא טפי דאין לה עדים דהא רבנן קאמרי לזו יש עדים כו' ואין לתלות הברור בשאינו ברור ותשובתו היינו אמאי דקאמרו רבנן לזו יש עדים כו' וקא מהדר להו דשבויה נמי אין לה עדים דומיא דמדברת ואתם מחזיקים אותה בנבעלה ע"כ הילכך הכי נמי היה לכם להחזיק למדברת בנבעלה אמרו לו זו אינה קושיא דשאני שבויה דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות פי' ולאו דמחזקינן לה בודאי נבעלה לעובדי כוכבים דא"כ מה השיב להם אין אפוטרופוס לעריות שאני שבויה דהוחזקה בודאי שנבעלה ופסול אלא ה"ק רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות והא ודאי נבעלה וכן פי' רש"י ז"ל. פירוש לפירושו דכל שהוחזקה שנבעלה מחזקינן לה שלפסול נבעלה דכולהו ס"ל דאין אשה בודקת ומזנה ובהכי פליגי רבנן ורבי יהושע אי מחזקינן מדברת לודאי נבעלה דומיא דשבויה אי לא ולקמן נאריך עוד בס"ד בזה. ולשיטת התוספות ז"ל דפירשו השבתנו על המעוברת לדידן ניחא דאשה מזנה בודקת ומזנה ולא דמי לשבויה אלא לדידך כו' וכדכתיבנא נמצא דכי קאמרי מה תשיבנו על המעוברת פירוש מה תתרץ על המדברת דמעיקרא רבי יהושע רצה להביא ראיה משבויה לכל מאי דפליגי רבנן עליה בין למעוברת בין למדברת והילכך קשיא להו לרבנן עליה דתינח למעוברת אבל למדברת מה ענין שבויה לה לזו יש עדים לזו אין עדים וכיון שכן קשיא טובא אם כן מה מתרץ להם רבי יהושע מדברת היינו שבויה הרי כבר חלקו רבנן ואמרו לזו אין עדים ולזו יש עדים ותירצו בתוספות דה"ק להם מדברת היינו שבויה וכמו ששבויה אינה נאמנת לומר לא נבעלתי הכי נמי מדברת כדמסיק לפי שאין אפוטרופוס לעריות וזהו דוחק דמשמע דשתי תשובות הן דכי אהדר להו מדברת היינו שבויה אכתי לא אסיק אדעתיה ההיא דאין אפוטרופוס לעריות ועוד קשיא לשיטתם ז"ל דכיון דפתרי שתי התשובות יחד מאי דקא מהדר מדברת היינו שבויה עם מאי דקאמר אין אפוטרופוס לעריות אלמא דה"ק אין אפוטרופוס לעריות דכיון דאסתתרה הוה לה נבעלה ודאי דומיא דשבויה וכיון שכן קשיא למאי דפירשו התוספות לעיל דלרבי יהושע נאמנת לומר לא נבעלתי אבל לשיטת רש"י ז"ל ניחא דיש לפרש דה"ק אין אפוטרופוס לעריות פי' הא ודאי דאילו טענה איהי לא נבעלתי נאמנת אבל שנהיה לה אפוטרופוס ונטעון אנן בעבורה כגון כשטוענת נבעלתי ולכשר נבעלתי דנימא אנן מגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי הוא ודאי דאין אפוטרופוס לעריות וזהו שכתב רש"י ז"ל אין אפוטרופוס לעריות. אין אתם יכולים להיות לה אפוטרופוס לומר לא נבעלתי. ודוק אבל לשיטת התוספות ז"ל אי אפשר לפרש כן דהא פריש בהדיא (אמאי) ההפרש הגדול שיש בין זו לזו דהתם לא מהימנא אפילו באומרת לא נבעלתי והכא נאמנת אפילו באומרת נבעלתי ולכשר נבעלתי וכדכתיבנא לעיל ולשיטתם ז"ל דה"ק מדברת היינו שבויה דכך לי שבויה באומרת לא נבעלתי כמו מדברת באומרת נבעלתי ולכשר נבעלתי וליתא דכיון דאתה מחלק בינייהו בשטוענת לא נבעלתי הא אין לדמותם כלל וכ"ש שאם נאמנת לומר לא נבעלתי אפי' בשטוענת נבעלתי ולכשר נבעלתי נאמנת במגו והתוס' ז"ל נדחקו לפרש דה"ק מדברת היינו שבויה דכמו דשבויה בחזקת בעולה כך מדברת בחזקת בעולה גמורה לענין שאם אמרה לכשר נבעלתי שאינה נאמנת במגו לפי שיראה לומר לא נבעלתי פי' שהעולם מחזיקין אותה לבעולה כמו השבויה ומיהו השבויה אינה יוצאה מידי חזקה זו לעולם ואפי' אומרת לא נבעלתי אבל מדברת אם היא טוענת לא נבעלתי יוצאה מידי חזקה זו אבל אם היא טוענת לכשר נבעלתי הרי מתחזקת בכך חזקתינו שהיינו מחזיקים אותה ולא נאמין אותה במגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי דאיכא למימר שיראה לומר לא נבעלתי והא דאמרינן אין אפוטרופוס לעריות לאו לגמרי קאמר לה שנחזיקנה לבעולה ודאי שלא נאמין אותה כלל ואפילו טוענת לא נבעלתי אלא להכי אהני שכשטוענת נבעלתי לכשר לא נאמין במגו כיון שהיא מודה בדבר כנ"ל פי' לפירושם ז"ל:

וז"ל הרא"ש ז"ל הכי קאמרו ליה השבתנו על המעוברת כו'. לא שחזרו בהם חכמים מחמת תשובה זו אלא לדבריו דר' יהושע קאמרו ליה וה"פ דברייתא מה הפרש בין זו לזו לזו יש עדים כו' פי' לדידך ניחא דאית לן אשה מזנה בודקת ומזנה אלא לדבריך דלית לך הך סברא יש הפרש דשבויה יש לה עדים ואין לה מגו אבל זו אין לה עדים ויש לה מגו אמר לה אף למעוברת שאתם חולקים עלי יש לה עדים דכריסה בין שיניה אמרו לו השבתנו תשובה נצחת על המעוברת לפי דבריך דלית לך אשה מזנה בודקת ומזנה אבל לפי דברינו לא קשיא מידי מה תשיבנו על המדברת דאפילו לדבריך מיהא אודי לן דנאמנת מחמת מגו אמר להם מדברת היינו שבויה דכמו דשבויה בחזקת בעולה גם מדברת סתמא בחזקת בעולה ולא מהימנא במגו דאף על גב דכי אמרה לא נבעלתי מהימנא אין כאן מגו לפי שיראה לומר לא נבעלתי לפי שיודעין בה שהיא משקרת א"ל שאני שבויה דין הוא שתהא בחזקת בעולה משום דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות אבל זו אינה כל כך בחזקת בעולה ושייך בה מגו אמר להם אף מדברת אין אפוטרופוס לעריות לכל הפחות לענין זה דלא חשבינן ליה מגו לפי שיראה לומר כדפרישנא. והקשה רבינו שמשון להאי פירושא מהא דפריך אההיא משנה דתנוקת שנאנסה על העין אי כר"ג אפילו ברוב פסולין נמי מכשיר ומדמכשר ר"ג בנאנסה אלמא לא הוי טעמא משום דאשה מזנה בודקת ומזנה ופירש כל הסוגיא דהכי קאמר לדידן ניחא דאלים לן בהא דאפילו בחד ספקא מכשרינן אבל לדידך דלא אלים לך ברי [השבתנו על המעוברת מה תשיבנו על המדברת דאפי' לדידך דלא אלים לך ברי] הוה לך לאכשורי במדברת ול"נ דלא קשה מהך דלקמן דהכי קאמר אי כר"ג ובעית למימר דמכשיר בלא טעמא דאשה מזנה בודקת ומזנה אפי' ברוב פסולין נמי מכשר ועוד לפי מה שאפרש לקמן ניחא ע"כ: וז"ל שיטה ישנה השבתנו על המעוברת כלומר יש לך תשובה וטעם על המעוברת ולאו למימרא שהם מודים לו דטעמא דר"ג ור"א מפני שהיא ברי ואית לה חזקה דכשרות ואפי' ברוב פסולין כגון חורבה דדברא מותרת ולא דמי לשבויה דהתם הרי היא נכבשת ביד הפסולין ועוד דכולן פסולין אבל הכא הרי אינה ביד הפסולין ויכולה להבעל לכשרים ע"כ:

וזה לשון הרא"ה ז"ל אמרו לו השבתנו על המעוברת לאו למימרא דהדרי בהו אלא הוה ליה כמאן דאמר התינח מעוברת דאיכא לדמוייה לשבויה מדברת מאי איכא למימר מיהא רבנן אליבא דנפשייהו סברי דאפילו מעוברת דודאי נבעלה לא דמיא לשבויה דמעוברת מן הסתם איכא למימר שנבעלה לדעתה וכיון שכן איכא למימר שלא נבעלה אלא לכשר לה ואפילו במקום שכולן פסולין דכיון דקיימא לן דהמכשיר מכשיר ברוב פסולין לא שני לן בין רוב פסולין לכולן פסולין ומנא תימרא מדמקשינן ותיפוק ליה דהכא רוב פסולין כו'. ומפרקינן לה מהאי טעמא דמאן דמכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולין והפוסל פוסל אפילו ברוב כשרים ואם איתא אכתי תיפוק לי' דהתם גבי שבויה כולן פסולין אלא ודאי לא שני לן בין רוב פסולין לכולן פסולין דהמכשיר בה הוא הדין אפי' כולן פסולין דכיון דנבעלה לדעתה מאמינים אותה במה שטוענת לכשר נבעלתי דאע"ג דהשתא בהאי דוכתא ליכא כשר אמרינן ההיא שעתא איקרי לה ואשתכח כשר וכ"ש במדברת שהיא נאמנת לומר לא נבעלתי משא"כ בשבויה שאינה נבעלת לדעתה שהיא בידם לאונס' ואין בידה לעשות כלו' ואמר להו מדברת היינו שבויה דמחזיקין אותה בודאי נבעלת ואפי' אם נשאת תצא והולד חלל ה"נ מחזיקין אותה בודאי נבעלת ומיהו אפי' לר' יהושע לאו כשבויה ממש דאילו התם אפי' בדיעבד אם נשאת תצא ואילו הכא לכתחילה דוקא כדאמרינן לעיל מעלה עשו ביוחסין ולא בדיעבד כדאמרינן אין אוסרין על היחוד ודוקא בנסתרה אבל בודאי נבעלה אפי' בדיעבד פסלי לה שאף לזו יש עדים במעוברת והא ודאי הויא כשבויה לגמרי ואליבא דר' יהושע אמרו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות וכיון שאין בידה כלום אלא בידן של עובדי כוכבים פרוצים בעריות הויא לה בודאי נבעלה אבל היכא דלאו שבויה היא אפי' ראוה שנתייחדה עם פסולי ישראל כשרה לדברי המכשיר בה ואפילו נשבית בידם והכי מוכח לישנא דעובדי כוכבים הוא דפרוצים בעריות אבל ישראל לא ונאמנת בטוענת לא נבעלתי אבל בעובדי כוכבים פסולה בנשבית אפי' בנתיחד' עמהן אתינן למימר במסכת עבודת כוכבים פרק אין מעמידין דחיישינן לבעילה דכיון דנתיחדה סתם עובד כוכבים אנס הוא והכי תנן התם לא תתיחד אשה עמהם ואתינן למימר התם דאפי' בדיעבד וצ"ע. ע"כ: וז"ל הרשב"א השבתנו על המעוברת כלומר הניחא מעוברת שיש לך להשיב לפי מה שאתה סבור דאינה בודקת ומזנה וכיון דודאי נבעלה יש לך לומר חוששין לה שמא לפסול לה נבעלה אבל מה תשיבנו על המדברת ומיהו לר"ג ור"א אף במעוברת נאמנת דמימר אמרינן אשה בודקת ומזנה אי נמי יש לומר אפי' את"ל שאינה בודקת כיון דמספקא לן אי לפסול מפיה אנו חיין לומר משום דאית לה חזקה דגופה אבל בשבויה משום שבאי אתה בא לפוסלה ולו אנו חוששין והוא פסול אצלה ומיהו ודאי לטעמיה דר' יהושע קאמרי ליה ואהדר ליה מדברת היינו שבויה דודאי נבעלה חשבינן לה דאין אפוטרופוס לעריות והרי השבתנו על המעוברת אמרו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות הן אבל נתיחדה עם אחד מישראל שאינן פרוצים אין אנו מחזיקין אותה בודאי בעולה הלכך נתיחדה עם אחד מן הפסולין ואמרה טהורה אני נאמנת ולפיכך כשאמרה נבעלתי ולכשר נבעלתי נאמנת משום מגו ואפשר למימר נמי דיחוד דישראל אפי' בשותקת הרי זו בחזקת בעולה טהורה דישראל קדושים הם ואין אוסרים אותה בכך. ע"כ: וז"ל הריטב"א ז"ל השבתנו על המעוברת פרש"י ז"ל תשובה מקובלת ונצחת אתה משיבנו על המעוברת ולא נהירא דא"כ כבר חזר בו ר"ג והא חזינן אמוראי דפסקי כר"ג ועבדי כותיה לכך י"ל השבתנו על המעוברת תשובה מספקת לפי שיטתך דסבירא לך דאשה מזנה אינה בודקת ומזנה ויש לך לדמותה לשבויה כיון שכבר הורעה חזקתה מבנות ישראל שנבעלה מה תשיבנו על המדברת שאין בה אלא סתירה בלבד לפי שעה אבל לדידן אפי' מעוברת לא דמיא לשבויה דאשה מזנה בודקת ומזנה משא"כ בשבויה שאין בידה דאנוסה היא אמר להם מדברת היינו שבויה כלומר שאף זו הורעה חזקתה דסתירה ריעותא היא ופתח לזנות אמרו לו שאני שבויה דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות הם ומסתברא דלא חסורי מחסרא מתני' אלא דתנא קתני עיקר תשובותיהם כי הוא אומר להם מתחילה מעוברת לד"ה לשבויה דמיא וריעא מינה שהרי כריסה בין שיניה והם השיבו לו אדרבה אף במעוברת לא דמיא וכ"ש מדברת דשאני שבויה דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות הם וע"כ נבעלה ודוקא משום דאיכא תרתי לריעותא שהיא שבויה ושהיא בין עובדי כוכבים הפרוצים אבל שבויה בין פסולי ישראל או נשבית בין העובדי כוכבים שאין ידם תקיפה עלינו אינה נפסלת וכדבעינן למימר לקמן במכילתין גבי האשה שנחבשה בין עובדי כוכבים בס"ד והיינו דנקט להו ע"כ: וכן כתב הרמב"ן ז"ל וז"ל מדברת היינו שבויה שאנו מחזיקין אותה בודאי נבעלה אף על פי שנשאת תצא והולד חלל הכא נמי הרי היא בודאי נבעלה והרי השבתי לכם על המעוברת אמרו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים הא לישראל אפילו נתיחדה עם אחד מן הפסולין ואמרה טהורה אני נאמנת ואפשר דאפילו בשותקת נמי אין אוסרין כלל על יחוד דישראל והכי נמי משמע במס' ע"ג בריש אין מעמידין ע"כ. ואיברא מה שכתב הריטב"א ז"ל דלאו חסורי מיחסרא מתניתא הכין יש לנו לפרש ע"כ מדקאמר תלמודא הכי קאמר ליה ולא קא משני תני וכו' אלמא דלאו חסורי מיחסרא ומיהו משמע לי דהכי מתפרשא מתניתא אמר לו אבל פי' אמת הוא ותשובה גמורה היא לגבי מעוברת אבל למדברת לא דמיא אמר להם ומה הפרש יש בין זו לזו והשיבו לו לזו יש עדים וכו' אמר להם אף לזו יש עדים שהרי כריסה בין שיניה פי' כי היכי דאמריתו דיש הפרש בין שבויה למדברת דשבויה לגבי מדברת מיקריא יש עדים הכי נמי שבויה לגבי מעוברת איכא למימר דלזו יש עדים דמעוברת כריסה בין שיניה ושבויה ליכא עדים שנבעלה כלל ואמאי אמריתו בשבויה אינה נאמנת אלא מאי אית לכו למימר דאע"ג דלא ראינוה שנבעלה כיון שנשבית הוה ליה כנבעלה ממש אם כן מדברת נמי אמרו לו שאני שבויה וכו' ודוחק. ודברי הריטב"א ז"ל נראין יותר: קתני מיהת תרתי מדברת ומעוברת. פי' מדקתני השבתנו על המעוברת מה תשיבנו על המדברת ושקלי וטרו בהכי רבן גמליאל ורבי יהושע אלמא משמע דתרי גווני הוו מדברת ומעוברת דהיינו נסתרה ומעוברת דאי מדברת נמי היינו ראוה שנבעלה מה הפרש בין מדברת למעוברת עד דקאמר השבתנו על המעוברת וכו' ושקלי וטרו בהכי ולמאי דפרישנא לעיל דזעירי ורב אסי בהכי פליגי דלזעירי בשנסתרה אפילו טוענת לא נבעלתי אינה נאמנת לר' יהושע ולרב אסי בטוענת לא נבעלתי נאמנת אפילו לר' יהושע אבל בטוענת נבעלתי ולכשר נבעלתי בהכי פליגי ר"ג ור"י דהויא לה כראוה שנבעלה קשה דאמאי איתותב רב אסי הא לדידיה נמי פליגי בנסתרה וכגון שטוענת לכשר נבעלתי ויש לומר דמכל מקום קשיא דכיון דאיהו פריש מאי מדברת נבעלה ולא אמר נסתרה כזעירי אלמא דחשיב ליה לרבי יהושע טוענת לכשר נבעלתי כמו שראוה שנבעלה ממש מעתה קשיא מה השיב להם מדברת היינו שבויה והא שבויה טוענת לא נבעלתי ומדברת טוענת נבעלתי לכשר ולדידיה הויא ליה כמו ראוה שנבעלה ממש אלא משמע דתרתי קתני מדברת ומעוברת ואין ענין מדברת למעוברת כלל ולא מיירי בראוה שנבעלה כלל ולא דכותה כלל כנ"ל: וכתב הר' רבינו יוסף הלוי ן' מיגש ז"ל וז"ל הלכתא כזעירי דהא איתותב רב אסי ואע"ג דפלוגתייהו אליבא דר' יהושע וקי"ל דאין הלכה כרבי יהושע נפקא לן מינה לכתחלה דהא אמרינן לקמן הלכתא כר"ג דמכשר אפילו ברוב פסולין אצלה מיהו לכתחלה לא עבדינן כותיה אלא עד דאיכא רוב כשרין אצלה אבל אם רוב פסולין אצלה אינה נאמנת לכתחלה כר"י לפיכך הוצרכנו להודיע סברא דר' יהושע שהוא כמו שאמר זעירי שאפילו נסתרה קאמר דאינה נאמנת הלכך היכא דרוב פסולין אצלה אפי' בנסתרה נמי אינה נאמנת לכתחלה כזעירי אליבא דר' יהושע ובדיעבד נאמנת כר"ג והיכא דרוב כשרים אצלה בין לכתחלה בין דיעבד נאמנת כר"ג ואפי' ראוה שנבעלה וכ"ש נסתרה ע"כ:

ותיפוק לי דהכא רוב כשרים אצלה וכו'. פרש"י ז"ל לר' יהושע קא פריך היכי מדמה מדברת לשבויה ולא נהירא דלישנא דתיפוק לי לא מתפרש הכי בכולי תלמודא אלא למה לי טעמא אחרינא תיפוק לי מהאי טעמא הילכך נראה דקאי אמילתיה דרבנן דהשיבו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות ולמה לי האי טעמא תיפוק לי מטעמא אחרינא דהכא רוב פסולים וכו'. הרא"ש ז"ל. וכן כתב הריטב"א ז"ל. ולי דברי רש"י ז"ל עיקר דאדרבנן ליכא למפרך כלל דדילמא אינהו נמי הכי קאמרי שאני שבויה דרוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות פי' ואיכא תרתי לריעותא חדא דמחזקינן לה בודאי נבעלה ועוד דנבעלה לעובדי כוכבים דהם פסולים לה ועלה דרבי יהושע פליג שפיר דאף ע"ג דקא משנית חדא במאי דקא אמרת אין אפוטרופוס לעריות אכתי קשיא אידך דתיפוק לי דלא דמי לשבויה דהתם רוב פסולין וכו' וכתוב בקונטריסין דלפי' הרא"ש ז"ל אינו מיושב מסייע ליה וכו' דאיכא למימר דמה שאמרו לו רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות לפי דבריו השיבו לו ולעולם אין סיוע ע"כ. ואם תקשי דהיכי מצינן למימר דרבנן נמי הכי קאמרי רוב עובדי כוכבים פרוצים בעריות פי' והא איכא נמי רוב פסולין והרי אמרו השבתנו על המעוברת וכו' ופרש"י ז"ל תשובה נצחת תשובתך הא כתבינן לעיל דאיכא למימר דמעוברת אע"ג דרוב כשרין אצלה כיון דכריסה בין שיניה משא"כ בשבויה דלא ידעינן אי נבעלה אף ע"ג דרוב פסולין אצלה שקולה היא כמו השבויה והרי תשובה נצחת על המעוברת א"נ אם אתה אומר דהיינו דפריך תלמודא ותיפוק לי אמאי דקאמרי רבנן השבתנו על המעוברת תיפוק לי דהא רוב פסולין וכו' אם כן מה הרווחנו אכתי קשיא דלישנא דתיפוק לי לא אתי שפיר והלכך ניחא טפי לפרושי כפרש"י ז"ל ואם היינו מפרשים דקאי אמאי דקאמרי ליה לזו יש עדים וכו' הוה ניחא טפי ומיהו אכתי הוה קשיא דדילמא רבנן הכי נמי קאמרי:

מסייע ליה לר' יהושע בן לוי דאמר ר' יהושע בן לוי וכו'. וא"ת לפרש"י ז"ל אכתי קשיא דכיון דאיהו פוסל אפילו ברוב כשרים מאי מייתי משבויה סיוע לדבריו אבל לשיטת הרא"ש ז"ל ניחא דמשני שפיר דלהכי לא השיבו לו דהכא רוב פסולין וכו' משום דסבירא ליה דאפילו ברוב פסולין נמי כשר ויש לומר דמה דמייתי משבויה לאו היינו כדי לסייע לסברתיה אלא כדי להשיב עלייהו דרבנן דמשום דאינהו קא מכשרי אפי' ברוב פסולין השיב להם משבויה וכן פרש"י ז"ל מכשיר אפילו ברוב פסולין. דאמר' אוקמוה אחזקה ועל רוב פסולין שהיו מכשירין אותה הביא להם ראיה מן השבויה ע"כ. ואזיל רש"י ז"ל לשיטתיה דפירש השבתנו על המעוברת תשובה גמורה ונצחת פירוש ושואלין ממנו מה קושיא יש לו על דבריהם אבל לשיטת התוספות ז"ל דשואלין ממנו מה יתרץ לקושייתם וכדכתיבנא לעיל לא ניחא שפיר. דוק ותשכח. ומ"מ משמע דלא מייתי סייעתא ר' יהושע בן לוי אלא למאי דקאמר לדברי המכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולין אבל למאי דקאמר לדברי הפוסל פוסל אפילו ברוב כשרים אין מכאן סייעתא מיהו לישנא דמתני' משמע הכין דקתני ר' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי זו בחזקת מעוברת וכו' עד שתביא כו' ולא קתני בקוצר ר' יהושע אומר אינה נאמנת אלמא משמע דלעולם היא בחזקה עד שתביא ראיה לדבריה ובלא ראיה אין לה דרך כשרות כלל והא כתיבנא לעיל בשם הריטב"א ז"ל דמאי דקאמרינן לעיל בשמעתין וצריכי דאי אשמעינן חורבה דמתא וכו' היינו כרבי יהושע בן לוי עיין לעיל כנ"ל: הקשה ר"ת אכתי תקשי ליה דהכא רוב פסולין והתם כל פסולין ותירץ דרוב ככל ומיהו אכתי קשה דאכתי היאך מדמה מדברת לשבויה דמדברת דליכא אלא רוב גרידא איכא למימר סמוך מיעוטא לחזקה דתנן האשה שהלך בעלה למדינת הים ובאו ואמרו לה מת בעליך לא תנשא ולא תתיבם עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה ומפרש בגמרא לא תתייבם משום דרובא לשוק דרוב נשים מתעברות ויולדות ולא תנשא משום דהואי בחזקת יבום בשעה שהלך בעלה למדינת הים שלא היה לו בן וסמוך מיעוטא אחזקה והוה ליה פלגא ופלגא וקתני סיפא היתה לה חמות אינה חוששת יצאת מלאה חוששת רבי יהושע אומר אינה חוששת משמע דברישא מודה רבי יהושע מדלא פליג ברישא כמו בסיפא ומיהו לאו פירכא היא חדא דסמוך מיעוטא לחזקה אינו מגרע את הרוב לאחשובי במיעוט אלא דהוי פלגא ופלגא הלכך דין הוא שתאסר בין להנשא בין להתייבם והכא נמי אסורה כיון דהוי פלגא ופלגא אע"ג דאמרינן בשילהי עשרה יוחסין גבי רוב תנוקות מטפחין בעיסה סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובה ותיחשב במיעוט טומאה וטהרה שאני כעין שמצינו בחולין בפרק כיסוי הדם אם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר ועוד מוכיח בבכורות בפרק הלוקח בהמה [בכורות כ ב'] דלית ליה סמוך מיעוטא לחזקה דהא סבירא ליה דחלב פוטר ואמאי נימא אף על גב דרוב בהמות אינן חולבות אלא אם כן יולדות מכל מקום סמוך מיעוטא דחולבות אף על פי שאינן יולדות לחזקה שהיא בחזקת שלא ילדה ואיתרע ליה רובא וליהוי בכור מספק אלא ודאי לית ליה וההיא דיבמות דמשמע דאית ליה שאני התם משום דהוי רובא דתליא במעשה דרוב נשים מתעברות ויולדות תלוי במעשה דבעילה ולא הוי רוב חשיב וחילוק זה מצינו שם בבכורות. הרא"ש: וז"ל הריטב"א ואם תאמר ואכתי תיפוק לי דהתם בשבויה כולם פסולים והכא רוב פסולים בלחוד וכ"ת דבכל דוכתא רובו ככולו הא ליתא דאיכא מיעוטא דכשרים וחזקת גופא דמסייע ליה למיעוטא והא אמרינן בעלמא סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע ליה רובא ויש לומר דהתם לאו דאיתרע רובא לגמרי אלא דה"ל פלגא ודין הוא שתאסר מספק וכך פירש ר"ת ז"ל. ויש מתרצים דהא דאמרינן לדברי המכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולין לאו דוקא רוב אלא אפי' כולם דאמרינן דילמא אקרי חד כשר מעלמא ועבר כאן וזנתה עמו דאשה מזנה בודקת ומזנה וכדאמרינן לקמן גבי ארוסה דרוב פסולין אצלה ובודאי כולן פסולין לבד הארוס אעפ"י דההיא לאו ראיה היא דכיון דאיכא ארוס דקביע לא חשיבי כ"ע לגביה אלא כרוב ואיכא למיתלי ביה מאי דתלוין במיעוטא דעלמא ומיהו הא דאמרינן בפ"ק דחולין [ג ב'] רוב מצויין אצל שחיטה מומחים הן בעינן למימר כל כדפריך התם ע"כ. והנכון בהאי תירוצא בתרא תדע דהא אמרינן ותיפוק ליה דהכא רוב פסולין וכו' ועל כרחך היינו כל דהא בשבויה מיירי כן נראה לי: וז"ל שיטה ישנה ותיפוק לי דרוב כשרין אצלה אבל לא מקשה תיפוק לי דהתם כולם פסולים והרי היא בידם דנהי דסברת ר"ג היא אבל ליכא לפרוכי מסברתינו לר' יהושע דר"י ס"ל דאין חילוק בין כולן פסולין לרובן פסולין ולא בין היא בידם לאינה בידם דכיון שהיא מזנה אינה בודקת בין כשרין לפסולין אבל הא אית להו לאותובי דהתם רוב פסולין והכא רוב כשרין ומסתמא לרוב נבעלה ומשני שלא רצו לתרץ לו כן משום דאפילו ברוב פסולים הם מכשירים לכן תירצו לו דלא דמי לשבוי' בע"א. ע"כ:

מכשיר אפי' ברוב פסולין. הקשה בתוספות דאמרינן בפרק עשרה יוחסין [קידושין עד א'] גבי אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי מאי בדוקי שבודקין את אמו ואי אמרה לכשר נבעלתי נאמנת ופריך תלמודא כמאן כר"ג תנינא חדא זמנא היתה מעוברת כו' פי' והוה ליה למתני וכן אמר אבא שאול וכן פירש שם בקונטרס ומשני דאבא שאול עדיפא מר"ג דאי מהתם הוה אמינא ברוב כשרים אצלה והשתא דאמרינן דמאן מכשיר מכשיר ברוב פסולין מאי משני אכתי תקשי דהוה ליה למתני וכן אמר אבא שאול דר"ג נמי הכי קאמר ואם היינו מפרשים דהכי פריך התם תנינא חדא זימנא ולמה ליה לרבי למתנייה תרי זמני דבפלוגתא דר"ג ור"י סגי דבכל מקום ר"ג ור"י הלכה כר"ג משני שפיר דלהכי תני ר' ההיא דאבא שאול לאשמועינן אפי' ברוב פסולין דדברי ר"ג הם סתומין ואבא שאול דבריו מפורשין להדיא ומדברי שניהם כלומר דמאן דמכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולין ור' יהושע בן לוי נמי מדברי שניהם למדה אבל השתא דאמרינן דפירכיה היינו דה"ל למיתני וכן אמר אבא שאול משום דההיא דאבא שאול עדיפא דר"ג לא קאמר אלא ברוב כשרין ואבא שאול אמר אפילו ברוב פסולין ולהכי לא מצי למתני וכן אמר אבא שאול דאי מצינן לפרושי דברי ר"ג ברוב פסולין אכתי תקשי ליתני וכן אמר אבא שאול ומאי משני ומעתה קשיא דהא אמרינן הכא לדברי המכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולין ותירצו בתוספות דקושטא דמלתא הוא דר"ג מכשר אפילו ברוב פסולין לאו למימרא דר"ג במתני' איירי בהכי אלא ברוב כשרין מיירי ור' יהושע בן לוי דס"ל דה"ה ברוב פסולין מעתה כיון דמתני' לא מיירי ברוב פסולין אלא ברוב כשרין לא מצי למתני וכן אמר אבא שאול דאבא שאול איירי ברוב פסולין ור"ג איירי ברוב כשרין ובמאי דכתיבנא ניחא נמי קושיא אחריתי דה"ל למתני הכא בכתובות וכן אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי ולמה ליה למתנייה התם בקדושין אלא משום דלשון וכן לא שייכא לפי פשטא דמתני' דר"ג לא איירי ברוב פסולין וכדכתיבנא והקשו בתוספות דהתם בקדושין הוה בעי למימר דאבא שאול אתא להכשיר בתרי ופריך תלמודא הניחא למ"ד לדברי המכשיר וכו' אבל למ"ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה מאי איכא למימר ותירצו בתוספות דההיא דמכשיר בבתה שמעינן שפיר דמתני' לרב אסי מדקתני ראוה מדברת והיתה מעוברת חד להכשיר בה וחד להכשיר בבתה ואפי' לזעירי דאמר מאי מדברת נסתרה ואיצטריכו תרווייהו להכשיר בה מכל מקום לשון המשנה דקתני מה טיבו של עובר זה משמע דאתא להכשיר בבתה כנ"ל פי' לפי' התוס' ז"ל. ודע שבדפוס כתוב דאפי' לר' אלעזר וכו' והוא טעות ובתוס' כתיבת יד מדוייקת כתוב דאפי' לזעירי לשון המשנה וכו' והוא נכון וכדפרישנא והריטב"א ז"ל התם בחדושיו לקדושין האריך בקושיא זו עיין שם והרא"ש ז"ל בתוספותיו התם בפרק עשרה יוחסין כתב וז"ל אבל היכא דרוב פסולין אצלה אימא צריכא ואם תאמר ולר' יהושע בן לוי דאמר בפ"ק דכתובות לדברי המכשיר מכשיר אפילו ברוב פסולין מאי קמ"ל מהכא שמעינן לה וי"ל דר' יהושע בן לוי סבירא ליה דמאן דמכשיר בה לא מכשיר בבתה ואבא שאול מכשיר נמי בבתה. ע"כ:

א"ר יוחנן לדברי המכשיר וכו'. לדברי הפוסל בה פוסל בבתה. הקשו בקונטריסין פשיטא דפוסל בבתה דהא איכא למ"ד דאפי' לדברי המכשיר בה פוסל בבתה ותירצו דה"פ לדברי הפוסל בה דהיינו לכהונה פוסל נמי בבתה בכהונה ולא שיהיה בבת פסול ממזרת שתהיה מותרת בממזר ע"כ. פי' דאע"ג דאמר ר' יהושע הרי זו בחזקת בעולה לנתין ולממזר והרי אתה אומר דבתה נמי פסולה מעתה הרי היא ממזרת לכך אמר לדברי הפוסל בה פוסל בבתה פי' דפסיל בה כך פסל בבתה ולי נראה לתרץ בענין אחר ודע שכתב הר' רבינו יהוסף הלוי ז"ל וז"ל וכיון דהלכה כרבי יוחנן נמצא עכשיו דהיכא דמכשירין בה מכשרי נמי בבתה הילכך דאתי עובדא לקמן בדיעבד ואכשרנוה ואפי' ברוב פסולין אצלה כר"ג אף על גב דלגבה דידה היא בדיעבד ולגבי (דידה) [בתה] עדיין לכתחילה הוא כיון דאכשרנוה לדידה מכשרינן נמי לבתה ואף על גב דלגבי בתה לכתחלה הוא דהכי דייקינן ממימריה דר' יוחנן דקאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה דאלמא הכשר בתה תלוי בהכשר דידה והיכא דמכשרינן לה מכשירין נמי לבתה. ויש לומר דההיא דאמר רבי יוחנן לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה על עיקר הדין הוא אומר כלומר כי היכי דנאמנת היא להכשיר עצמה הכי נמי נאמנת להכשיר את בתה ולעולם אינה נאמנת להכשיר בתה היכא דרוב פסולין אצלה אלא בדיעבד הילכך היכא דאתא עובדא לקמן בדיעבד והכשרנוה אפי' ברוב פסולין אצלה איהי היא דמתכשרא משום דבדיעבד הוא אלא לבתה כיון דלכתחילה הוא שהרי עדיין לא נשאת לא מתכשרא אא"כ היו רוב כשרים אצל אמה באותה בעילה יש לומר כך ויש לומר כך והדבר ספק אצלנו וצ"ע ע"כ. ולי פשיטא לי דר' יוחנן על עיקר הדין קאמר דכי היכי דנאמנת היא להכשיר עצמה הכי נמי נאמנת להכשיר את בתה ואינה נאמנת להכשיר בתה היכא דרוב פסולין אצלה אלא בדיעבד ולהכי קאמר נמי לדברי הפוסל בה פוסל בבתה דאלמא ר"ג ור"י כי היכי דפליגי בבה פליגי נמי בבתה ובגמ' פסקינן הלכה כר"ג בדיעבד דוקא לא לכתחלה משמע דלגבי האי כל חדא באפי נפשה קאי ואי אתא עובדא לקמן בדיעבד והכשרנוה אפי' ברוב פסולין אצלה איהי הוא דמתכשרא ולא בתה משום דלכתחלה הוא כנ"ל:

לדברי המכשיר בה פוסל בבתה. הא דלא קאמר פוסל בזרעה משום דלא שייך פיסול בבנה אם לישא כהנת לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין ואם לפסול אשה בביאתו לא מתפסלא משום דאוקי אתתא בחזקתה כי היכי דמכשיר באם מטעם חזקה מכשיר נמי אם בא הבן על האשה מטעם חזקה. הרא"ש ז"ל:

מאי טעמא דר' אלעזר בשלמא איהי אית לה חזקה דכשרות וכו'. אין לפרש דה"ק דמשום דאית לה חזקה דכשרות להכי אית לה להימנה דאוקי אתתא אחזקתה דאי הכי קשיא מ"ש בתה דפסלה הרי חזקת אמה מהני לבתה אלא ה"פ דמדינא היה לנו לפסול האם והבת דהא מספקא לן אי נבעלה לפסול אלא אנו לא פסלינן את האם משום דצד ההיתר מכריח יותר משום חזקת האשה אבל הבת אכתי הס' במקומו עומד והצדדין שקולין הילכך הרי היא פסולה וזהו שכתב רש"י ז"ל אית לה חזקה דכשרות. ויש לומר אשה זו בחזקת כשרה עומדת ומספק אתה בא לפוסלה אל תפסלוה מספק כנ"ל. והיינו דקאמר תלמודא בשלמא איהי וכו' ולא קאמר בקוצר איהי אית וכו' ולמה ליה למנקט לשון בשלמא ודו"ק. וכתב הריטב"א ז"ל מ"ט דר' אלעזר פי' דאילו ר' יוחנן אית ליה טעמא תריצא שלא לחלוק דין הבת מדין האם. בתה לית לה חזקה דכשרות פי' אבל ר' יוחנן סבר דחזקת דאמה מהניא לבתה. ע"כ. ועיין ריב"ש ז"ל בתשובותיו סי' רכ"ט ורל"א: מאי לאו שתוקי ופסול. פי' והשתא ניחא דנקט עדות אשה בבתה ולא נקט בבנה וכדכתבינן לעיל בסמוך בשם הרא"ש ז"ל:

לא שתוקי וכשר. אין להקשות דאכתי תקשי לר' יוחנן דאמר הפוסל בה פוסל בבתה כמו שכתב הריב"ש בתשובותיו סי' רכ"ט ורל"א עיין שם. ומיהו אכתי איכא למידק דמדקתני בד"א בעדות אשה בגופה אבל עדות אשה וכו' משמע דבכי האי גוונא דאיירי עדות אשה בגופה מיירי נמי עדות אשה בבתה כגון היתה מעוברת מה טיבו של עובר זה מאיש פלוני וכהן ועוד דלישנא דעדות אשה בבתה משמע דמפיה אנו חיין שאומרת מאיש פלוני וכהן ואי הכי קשיא טובא למה ליה למימר הולד שתוקי פשיטא דמשתקין אותו מדין כהונה דאם אנו מאמינים אותה שלא נבעלה לפסול משום חזקת כשרות דידה אטו נאמינה שנבעלה לכהן ובתה תאכל בתרומה ובנה יעבוד עבודה הא ודאי זו אינה תורה ולא מסתבר למימר כלל דמה ענין חזקת כשרות שלה שלא נבעלה לפסול לה לומר שנבעלה לכהן גמור ויש לומר בדוחק דלר' יוחנן כי קתני עדות אשה בבתה הולד שתוקי כגון דידעינן בודאי שהולד כהן כגון ההיא דשמואל עשרה כהנים עומדים ופירש אחד מהם וכו' דלקמן וה"ק אבל עדות אשה בבתה מודה ר"ג דאינה נאמנת להאכילה תרומה אף ע"ג דנאמנת לענין יוחסין לא מיבעיא היכא דמפיה אנו חיים ולא ידעינן אי כהן הוה אלא אפי' ידענו שנבעלה לכהן גמור לא נאמינה לומר לזה הכהן ומשתקין אותו מדין כהונה והיינו דנקט הולד שתוקי דהיינו בלשון זכר דאי קאי אעדות אשה בבתה לא הוה ליה למיתני אלא דברי הכל היא שתוקית וכן כתב הריב"ש ז"ל בתשובותיו שם. וזהו שכתב רש"י ז"ל לא שתוקי וכשר. כלומר שתוק הוא במקצת שאם כהן היה הבועל והעובר יהיה זכר משתקין אותו מדין כהונה כדלקמן אבל כשר הוא ליוחסין שאם נקבה תנשא לכהונה ואם זכר וכו'. ע"כ. פי' לא בעי לשנויי דשפיר מצינן לאקרויי למי שהוא כשר שתוקי דצודק לשון שתוקי על כשר דומיא דמאי דאמרינן שתוקי ופסול דהא ודאי קשיא למאי נפקא מינה קרייה שתוקי ועוד מאי קא מודו ליה רבנן לר' יהושע ואי משום דאין אנו מאמינין אותה שהוא כהן לעבוד עבודה ולאכול בתרומה פשיטא וכדכתיבנא אלא ודאי הכי קא משני לא שתוקי וכשר דאה"נ דבמקצת הוא שתוקי מיהו אכתי כשר הוא וכדפרש"י ז"ל והא דפריך ומי איכא שתוקי כשר ה"פ ומי איכא למימר תרווייהו בחד גברא שיהיה שתוקי במקצת ויהיה כשר דבמאי דלא מהימנינן לה לומר כהן היה לא מקרי משום הכי הולד שתוקי דמי הכניסו לכהונה עד שיצא ונקרא אותו שתוקי על שם שמשתקין אותו הא ודאי לא יעלה על דעתו לומר שכהן הוא ומשני כדשמואל דאמר שמואל עשרה כהנים וכו' הרי צווח ואומר כהן הוא ואנן ידעינן דהכין הוא בודאי ואפ"ה משתקין אותו מדין כהונה כנ"ל. ולקמן נכתוב עוד בס"ד: והרשב"א הקשה עלה הא דפריך תלמודא ומי איכא שתוקי כשר דמאי קשיא ליה מתני' היא בפרק עשרה יוחסין [קידושין עד א'] אבא שאול היה קורא לשתוקי בדוקי שבודקין את אמו ואי אמרה לכשר נבעלתי כשר וקי"ל כותיה ותירץ דהתם נקרא שתוקי עד שתבדקו את אמו אבל שנבדקה אמו לאו שתוקי הוא אלא כשר אבל הכא דקתני בד"א בעדות אשה (ובתה) בגופה אבל בעדות אשה ד"ה הולד שתוקי דמשמע דאף לאחר בדיקה הולד שתוקי ק' היאך אפשר שאתה עומד עליו שהוא שתוקי וכשר ואהדר ליה אין כדשמואל הכא נמי אף על פי שאמרה לפלוני כהן נבעלתי ואתה מאמינה דלכשר נבעלה להכשיר בין בה בין בבתה מכל מקום אין אתה מאמינה שלפלוני שאמרה נבעלה כדי להחזיק הולד כמיוחס אחריו אלא משתקין אותו מדין כהונה עד שיודע לך ממש שהוא מיוחס אחריו ע"כ. ובמאי דכתי' ניחא דאנן הכי פרכינן הא ודאי לאו כשר גמור קאמר להאמינה לגמרי דא"כ מאי דברי הכל אי דקאמר דר' יהושע מודה הא ודאי ליתא דהא ס"ל לר' יוחנן לדברי הפוסל בה פוסל בבתה אלא ע"כ ה"ק דר"ג מודה לר"י דאינה נאמנת במקצת וכיון שכן פריך שפיר ומי איכא שתוקי כשר פי' שיקרא שתוקי במקצת ויהיה כשר וכדפרישנא ובמאי דאין אנו מאמינין אותה במאי דקאמרה לכהן מיוחד לא מפני זה נקרא שתוקי וכדכתיבנא כנ"ל והכין פרש"י ז"ל וכדכתיבנא ואם תאמר לשיטתנו זו דמפרשים דכי קתני בברייתא עדות אשה בבתה היינו כדשמואל ממש מאי עדות אשה בבתה דקתני הרי לא מפיה אנו חיין ולא לעדותה אנו צריכין וכולנו יודעים שאחד מאותם העשרה כהנים בא עליה ובתה בת איש כהן היא ולשיטת הרשב"א ז"ל ניחא דברייתא לא מיירי כדשמואל אלא כגוונא דמתני' דלא ידעינן מנו והיא אומרת מאיש פלוני וכהן וי"ל דלהכי קתני בעדות אשה ובתה משום דבההיא דשמואל נמי לא ידעינן אותו שפירש מנו והיא אומרת מאיש פלוני וזהו שכתב רש"י ז"ל ופירש א' מהם. ואין ידוע איזה הוא. ודוק דהתם בפרק אין נושאין על האנוסה דמייתי ההיא דשמואל בעיקר ולא בגררא כי הכא לא כתב רש"י ז"ל שם כלום ולעיל פרישנא בענין אחר וזהו יותר נכון ופי' רש"י ז"ל דייק הכין והא דקתני ולד שתוקי לשון זכר עיין בתשובות הריב"ש ז"ל סי' רכ"ט ורל"א: אילימא שמשתקין אותו מנכסי אביו. ואיכא למידק ויהיה כן מ"מ הרי מצינו שתוקי וכשר ויש לפרש דקאי לפרושי אברייתא דפירשה רבי יוחנן דשתוקי וכשר ובעיא מאי שתוקי וליתא דהתם בפ' נושאין על האנוסה שקיל וטרי הכי עלה דשמואל גופיה ונראה לפרש דה"ק אילימא דשתוקי דשמואל היינו שמשתקין אותו מנכסי אביו ומעתה ע"כ ברייתא ליכא לאוקמה בהכין דהא דקתני אבל עדות אשה בבתה דברי הכל הולד שתוקי ואי קרי ליה שתוקי משום שמשתקין אותו מנכסי אביו אמאי נקט בתה הרי עיקר ירושה בבן היא דהא בן קודם לכל יוצאי ירכו ולמאי דפרישנא נמי לעיל דכי קתני הולד שתוקי לא קאי אמאי דקתני עדות אשה בבתה אתי נמי שפיר דאי מיירי שמואל לענין שמשתקין אותו מנכסי אביו מאי שיאטיה דין הולד שתוקי לדין עדות אשה בבתה דתנייה גביה אבל אי מיירי לענין דין כהונה אף על גב דלא קאי עלה שפיר מתנייה גביה וכדפרישנא לעיל כנ"ל:

מי ידעינן אבוה מנו. פרש"י ז"ל פשיטא דאף על גב דתפס מפקינן מיניה דאין אדם יורד לנחלה אלא בראיה גמורה ולא דמי לההיא דאמר בפרק בתרא דקדושין [עה א'] גבי ארוסה שעיברה הולד שתוקי דאוקימנא דהא קמשמע לן אף על גב דתפס מפקינן מיניה דהתם הוה ס"ד דלא מפקינן מיניה משום דאיכא טעמא למתלי בארוס טפי מבעלמא אבל הכא מה ראית לתלות בזה יותר מבזה. הריטב"א ז"ל וכן כתוב בתוס':

דכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו וכו'. הא דלא אייתי שמואל הך קרא במימריה דדרך האמורא כד אשכח קרא כותיה מייתי ליה להסתייע מיניה וכל שכן דהאמורא לא אמר כן אלא משום דאשכח דקאמר קרא הכין ומעתה קשיא אמאי לא אייתי לה מקרא וי"ל דהך קרא לא הויא אלא אסמכתא בעלמא ורבנן הוא דגזור הכין וכן כתבו התוספות ז"ל כנ"ל:

מיוחס אחריו. יש לפרש דכל בזנות אפילו ידעינן מי אביו משתקין אותו מדין כהונה משום דכיון דאין הבן מתייחס אחר אביו מפני שהיה בזנות לכך משתקין אותו מדין כהונה ורבנן הוא דקנסו' בהכין כדאיתא בפרק נושאין על האנוסה וליתא דכל דידעינן יחוסו בהכי סגי ויש לפרש דביחס משפחתו סגי דאי הוו עשרה כהנים עומדים בני איש אחד ופירש אחד מהם ובעל לא הוי הולד שתוקי דהא ידעינן מי אבי אביו וכתיב והיתה לו ולזרעו אחריו והרי זה מיוחס אחר זקנו דהיינו זקנו וליתא להאי פירושא דבפרק החולץ [יבמות לה ב'] תנן הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת ספק בן תשעה לראשון וכו' ותני עלה בברייתא ראשון ראוי להיות כהן גדול ובפרק נושאין על האנוסה פריך מהא עלה דשמואל דעשרה כהנים ומשני דקרא אסמכתא בעלמא וכי גזור רבנן בזנות וכו' והא ההיא דיבמתו הא ידעינן שפיר יחוסו ומשפחתו דבין שהיה בן תשעה לראשון או בן שבעה לאחרון בני אב אחד הם ואפ"ה פרכינן מינה לשמואל ודחקינן ומשנינן דקרא אסמכתא בעלמא אלמא דלא שני לן בין יהיו אחים או נכרים דאנן בעינן שיהא ידוע מי הוא אביו ממש ולא סגי בידיעת אבי אביו וזהו שכתב רש"י ז"ל מיוחס אחריו. שאנו יודעים מי אביו. ע"כ. כנ"ל: ומצאתי להרא"ה ז"ל שכתב וז"ל שמשתקין אותו מדין כהונה לומר שאם בן הוא אינו נושא את כפיו ואם בת היא אינה אוכלת בתרומה דבעינן זרעו מיוחס אחריו ומיהו מסתברא כדקא אמרה איהי לכהן נבעלתי ולא ידענו מנו אבל היכא דהיא אמרה בברי מאיש פלוני כהן מהימנא לענין כהונה מיהא דקרינא ביה זרעו מיוחס אחריו. ע"כ: אבל מלשון רש"י ז"ל לא משמע לן דהא כתב מיוחס אחריו. שאנו יודעים מי אביו. אלמא דבעינן דאנו נדע מי אביו ולא מפיה נהיה חיין. ומה שנ"ל כתבתי והוא נכון בלשון רש"י ז"ל:

אלא שמשתקין אותו מדין כהונה. פי' מדין כהונה ממש לעבוד עבודה וכיוצא בו אבל מתרומה לא משתקין ליה דסוף סוף בן כהן כשר הוא וקרא נמי דמייתי והיתה לו ולזרעו אחריו לענין עבודה הוא דכתיב דבעינן זרעו מיוחס אחריו והא אפילו באומרת לפסול נבעלתי כי בודאי אינו מתיחס על פיה דמהיכא תיתי להימנוה בהא. הריטב"א ז"ל: והרשב"א ז"ל כתב וז"ל אלא שמשתקין אותו מדין כהונה וכו' בעינן זרעו מיוחס אחריו וכו' ואם זכר הוא אינו עובד ואינו אוכל בתרומה ואם בת היא אינה אוכלת בתרומה ומדרבנן בעלמא היא אבל מדאורייתא לא בעינן זרעו מיוחס אחריו כדאיתא בפרק החולץ ספק בן תשעה לראשון כו' ותני עלה הראשון ראוי להיות כ"ג כו' ואמרינן בפרק נושאין בסופו גם הא דשמואל דמדרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא ע"כ: וקי"ל כרבי יוחנן דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה ודוקא לענין יחוסא להכשירה לבא לקהל או שישא אותה כהן הוא דאמרינן אמה נאמנת להכשירה כמו שנאמנת להכשיר עצמה אבל ליחסה לכהונה שתאמר כי בת כהן היא ותאכל בתרומה או בת איש פלוני היא ותירש נכסיו אינה נאמנת וכדאמרינן בגמרא מאי שתוקי שמשתקין אותו מדין כהונה כלומר אין אנו מאכילין אותו תרומה על פי אמו וכל שכן שמשתקין אותו מנכסי אביו שהוא הוצאת ממון דמצו אחוה למימר ליה זיל אייתי ראיה לבית דין דאחונן את ונפלוג בהדך אבל בסהדותא דאמך לא פליגי בהדך. כן כתב הרב רבינו יהוסף הלוי בן מיגש. וכתבו הר"ר שרירא ורבינו האי גאון ז"ל וז"ל תרי גווני שתוקי הוי חד מנהון שתוקי שהוא מפנויה שעיברה ולא נבדקה אמו ואמרה לכשר נבעלתי ההוא גזרו ביה רבנן פיסולא שמא ישא אחותו מאביו ואם בת היא שמא תנשא לאחיה מאביה אבל שתוקי דאבא שאול שקורא אותו בדוקי כשר הוא כדאמרינן לה לאימיה מה טיבו של עובר זה ואומרת מאיש פלוני כשר דודאי לקרובים דמן ההוא פלוני אסור אבל לעלמא שרי ואפילו לכהונה דתנן אבא שאול היה קורא וכו' כמאן כר"ג. ע"כ: וכן השיב הרי"ף ז"ל בתשובה בלשון ערבי והתם בפרק עשרה יוחסין גרסינן אמר רבא הלכה כאבא שאול והביאו הרי"ף ז"ל הכא במכילתין בהלכות והקשו תלמידי ה"ר יונה ז"ל דמה חידש לנו רבא במה שפסק כאבא שאול והלא רבן גמליאל אומר דנאמנת ואפילו ברוב פסולין אצלה וקי"ל כרבי יוחנן דאמר רבן גמליאל היה מכשיר אפילו בבתה ויש לתרץ דאי מרבן גמליאל הוה אמינא דגבי אשה גופא מכשיר רבן גמליאל לכהונה אפילו ברוב פסולין אבל מדברי אבא שאול שמעינן שאף הולד כשר. ע"כ:

ההוא ארוס וארוסתו וכו'. ומעוברת היתה. ופרש"י ז"ל שבאו להכשיר היא וולדה היא אמרה מיניה והוא אמר אין מינאי שבאתי עליה ולאו למימרא שהעיד שממנו מעוברת שאם כן היה לו לפרש שלא זזה ידה מתוך ידו מיום שבא עליה והיא בתולה עד עכשו או שהיו שניהם חבושים בבית האסורים אלא ודאי כדאמרן שהוא מודה שבא עליה וחזקה דידיה הוא דבתר דידיה שדינן ליה ולהכשירה היא וולדה באו ולא אמרינן כי היכי דאפקרה נפשה לגבי ארוס הכי נמי אפקרה נפשה לגבי עלמא ואתיא כלישנא בתרא דאמרינן ביבמות פרק אלמנה לכ"ג [יבמות סט ב'] גבי ארוס שבא על ארוסתו בבית חמיו שנחלקו בה רב ושמואל רב אמר הולד ממזר ושמואל אמר הולד שתוקי כלומר בדוקי וקאמר רבא התם כלישנא בתרא בבא עליה כ"ע לא פליגי דבתר דידיה שדינן ליה ולא אמרינן כי היכי דאפקרה עצמה לגבי ארוס אפקרה נפשה לעלמא [דאלו ללישנא קמא קשה דהכא משמע דמודה בה אביי שהרי לא הקשה לו לרב יוסף אלא ובהא כי לא מודה מי מכשיר ואלו התם פליג עליה דרבא בלישנא קמא ואמר כי היכי דאפקרה נפשה וכו'] ואם תאמר משנתנו דקתני כהן שבא על בת ישראל לא תאכל בתרומה עיברה לא תאכל ילדה תאכל כשהיו שניהם בבית האסורים ואם כן איכא למימר דאפילו ללישנא קמא אביי דחויי דקא דחי ליה לרבא דאמר ומנא אמינא לה דקתני ילדה תאכל בתרומה ואמר ליה אביי לעולם אימא לך דלא הויא מתניתין סייעתא ומתני' כשהיו שניהם בבית האסורים ומיהו אביי נמי כרבא ס"ל דהיכא דלא דיימא מעלמא בתר דידיה שדינן ליה אלא דלא דייקינן לה ממתניתין. הרשב"א ז"ל. ומיהו מלשונו של רש"י ז"ל לא משמע הכין דכתב ז"ל אין מינאי אמת ממנו הוא. ע"כ. פי' קשיא ליה ז"ל אמאי האריך וקאמר אין מינאי לא ה"ל למימר אלא אין א"נ מינאי בלא אין אלא אי הוה נקיט הכי הוה משמע דהודאתו אינה כהודאתה דאיהי כי אמרה מיניה היא יודעת בבירור דאינו מזולתו כלל אבל איהו אינו יודע הדבר אלא מטעם חזקה דכיון דבא עליה בתר דידיה שדי לה אבל השתא דקאמר אין מינאי משמע דה"ק אמת הוא כדבריה דממני הוא וכגון שלא זזה ידו מתוך ידה או שהיו חבושים בבית האסורים וכן כתב הריטב"א ז"ל וז"ל האי לישנא דאמר אין מינאי מוכח בהדיא שהוא מודה שמעוברת ממנו דאמר ודאי ולא כאומר אני באתי עליה דמשום הא לא ה"ל למימר אין מינאי דדילמא כי היכי דאפקרה נפשה לגביה אפקרה נפשה לעלמא והכי אמרינן במסכת קדושין גבי ארוסה שעיברה רב אמר הולד ספק ממזר ופריך התם בחד לישנא דאמר רב אפילו היכא דבא עליה ארוס הלכך ליכא לפרושי אלא כדאמר' והיינו דקאמר רב יוסף למאי ניחוש לה חדא דהא קא מודי כלומר דכל היכא דמודה הוא כה"ג ליכא מאן דחייש כלל והיינו ודאי משום דאמר אין מינאי וכדפרישית דאילו לא אמר אלא אני באתי עליה הא איכא רב דחייש התם לספק ממזר לחד לישנא וכדכתיבנא. ע"כ:

וז"ל שיטה והוא אמר אין מינאי פי' לא זזה ידי מתוך ידה עד שידעתי שנתעברה והיו סבורין לומר דכי היכי דאפקרה לגבי ארוס אפקרה נפשה לעלמא ורב יוסף וכו'. ועוד פי' אפילו אין הארוס מודה אלא ששותק הלכה כרבן גמליאל ונאמנת מיהו אם הארוס אומר לא באתי עליה ודאי אינה נאמנת כיון שהוא ברי והבן ממזר מידי דהוה אאומר זה בני ממזר דמהימן ולאוסרה עליו פשיטא דאסורה דהויא שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא. ע"כ: וז"ל תלמידי הר"י ז"ל אין מינאי לכאורה נראה שהיה מוחזק ממנו אבל ר"ח ז"ל כתב דמיירי שאומר משעה שקדשתיה לא זזה ידה מתוך ידי עד שנתעברה אבל אם אין אומר כן אין להכשיר עד כאן: