שיטה מקובצת על כתובות יג.

מתני' היא אומרת מוכת עץ וכו'. דע שהרא"ה ז"ל והריטב"א מפרשי הך מתני' בשקד' ובעל לאלתר וכדבעינן למכתב לקמן בס"ד בגמ' ומיהו רש"י כתב הכא במתני' דרוסת איש את. קודם שארסתיך ע"כ. אלמא מדאיצטריך לפרושי טענתיה דקודם שארסתיך קאמר משמע דלא מיירי כשקדש ובעל לאלתר אלא כשבעל לאחר זמן והוה יכילנא לפרושי דלאחר שארסתיך קאמר והא ודאי ליתא דאי באונס אם כן נסתחפה שדהו ויש לה מאתים ומאי קא טעין ואי ברצון קאמר למה ליה לאחזוקי ברשעה כולי האי והא באונס נמי משכחת לה שתפסיד כתובתה וכגון שנאנסה קודם שארסה וכדקתני במתני' דלעיל ולמה ליה לשנויי טענתיה ממאי דקתני מתני' דלעיל. ועוד דמשמע דס"ל לרבי יהושע דהרי זו בחזקת דרוסת איש פי' שנבעלה ברצון ונאסרה על בעלה ואילו באינך מתני' דלקמן משמע דדוקא משום דראוה מדברת או ראוה מעוברת הוא דמחזיק לה ר' יהושע בחזקת בעולה לפסול לה הילכך ודאי דרוסת איש קודם שנתארסה קאמר ואיפשר דלשון דרוסת איש משמע באונס ומכל מקום משמע מלשון רש"י דלאו בשקדש ובעל לאלתר מיירי מתני' וכדכתיבנא ולקמן נאריך עוד בזה בס"ד כנ"ל:

גמרא טענתייהו במאי. אין לפרש דה"ק במאי פליגי האשה עם הבעל ממאתים למנה אי אולא כלום דאי הכי עלה במתני' דלעיל נמי הוה מצי למבעי אי מקח טעות לגמרי משמע ולית לה כלום או מקח טעות ממאתים קאמר ואמאי נטר למיבעי הכין עד הכא אלא הכי בעי טענתייהו במאי פי' האשה ובעל מה היא תובעתו ומה הוא רוצה ליתן וכדפרש"י ז"ל והשתא ניחא דלא בעי עלה דמתניתין דלעיל דהא טענתא דידה ברירא לן דהיא תובעתו במאתים דהא קאמרה ונסתחפה שדהו דאלמא מאתים קא תבעה מיניה אבל הך מתני' לא ברירא לן לא טענתא דידה ולא טענתא דידיה לכך בעי טענתייהו במאי. ואיכא למידק דלקמן בעי בשלמא ר' אלעזר לא קאמר כרבי יוחנן כו' ובעי נמי בשלמא לרבי אלעזר היינו דקתני כו' אלמא דמשמע ליה לתלמודא כר' אלעזר דטענתייהו במנה ולא כלום ויש לומר דבמתני' דלעיל קא פריש להדיא טענתייהו דקתני ונסתחפה שדהו והלה אומר לא כי אלא כו' והיה מקחי מקח טעות דאלמא דטענתייהו במאתים ולא כלום דמקח טעות לגמרי משמע והכא סתים תנא ותנא היא אומרת מוכת עץ וכו' ולכאורה משמע דטענתייהו כדלעיל דהא מאי דקתני במתני' דלעיל הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים כו' קאי נמי אהך מתני' דמוכת עץ וכדכתיבנא לעיל בשמעתא דרמי בר חמא גבי מוכת עץ אלמא משמע דהני תרי בבי דמתני' בחדא גוונא אזלי וליכא בינייהו חילוקא כלל דאי הכי אתיא מתני' כר"מ ולא כרבנן ולהכי בעי טענתייהו במאי פי' נדחוק לאוקמה הך מתני' כר"מ כי היכי דמייתי במתני' דלעיל או נוקי מתני' כרבנן ואף על גב דנוקי מתני' בגוונא אחריתי דלא כגוונא דמתניתין דלעיל ופליגי ר' יוחנן ור' אלעזר דר' יוחנן דחיק לאוקמה מתני' כר"מ ורבי אלעזר דחיק לאוקמה בגוונא אחריתי דלא כמתני' דלעיל כי היכי דתיתוקם מתני' כרבנן ופריך תלמודא בשלמא ר' אלעזר כו' פי' דאי הוה קאמר רבי יוחנן במאתים ולא כלום לא הוה קשיא ליה מידי דניחא ליה לאוקמה מתניתין כרבי מאיר כי היכי דתיתוקם בגוונא דמתניתין דלעיל וכדכתיבנא אבל השתא דקאמר במאתים ומנה אלמא דסבירא ליה לרבי יוחנן דלעולם נחתינן חד דרגא נמצאת בעולה מנמצאת מוכת עץ דלר"מ דס"ל דמוכת עץ מאתים ואפילו שלא הכיר בה ס"ל נמי בנמצאת בעולה כתובתה מנה ולרבנן דס"ל במוכת עץ כתובתה מנה ס"ל נמי בנמצאת בעולה דלית לה כלום ומשום דבעי לאוקמה הך מתני' כמתני' דלעיל דטענה דידה היינו במאתים וכדכתיבנא להכי אוקי לה כר"מ הך מתני' דהכא ומתני' דלעיל דקתני והיה מקחי מקח טעות דלגמרי משמע תתוקם כרבנן ולהכי פריך תלמודא ר' יוחנן מאי טעמא לא אמר כר' אלעזר פי' כיון דסוף סוף לא מתפרשא הך מתני' כמתני' דלעיל לגמרי דבטענה דידיה הכא רוצה ליתן מנה ובמתני' דלעיל אינו רוצה ליתן כלום מעתה אמאי לא אמר כר' אלעזר ונוקי מתניתין כרבנן ואף על גב דבטענתא דידה לא הויא דומיא דמתני' דלעיל מכל מקום בטענתא דידיה הויא כדמתני' דלעיל ואתי שפיר דאתיא מתני' כרבנן ומשני קסבר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כו' הכא הוא קאמר מנה כו' פי' דלאו הא בהא תליא דשפיר מצינן למימר דסבר במוכת עץ לא הכיר בה מנה ואפ"ה ס"ל נמי כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כתובתה מנה ולא נחתינן בהא דרגא כלל ולא תליא הך בפלוגתא דר"מ ורבנן כלל אלא רבי יוחנן מסברא דנפשיה דס"ל דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כתובתה מנה ומש"ה על כרחיה צריך לאוקמה מתני' כר"מ דקא תבעה מאתים דאי כרבנן ותבעה מנה מאי איכא בין טענתיה דידיה לטענתא דידה זהו הכרחיה דרבי יוחנן דמוקי לה בהכי ולאו היינו משום דתליא דינא דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה בפלוגתא דרבי מאיר ורבנן במוכת עץ כלל. כנ"ל פי' דהך שמעתא:

וכתב הרשב"א וז"ל קסבר כנסה בחזקת בתולה כו'. פי' ומקח טעות לאו לגמרי משמע אלא מאי מקח טעות ממאתים אבל מנה יש לה ע"כ. ומדוייק קצת כדפרישנא. וניחא קושיא אחריתי דאיכא לאקשויי בהך שמעתא דמאי פריך אלא לר' יוחנן מאי טעמא לא אמר כרבי אלעזר ומאי משני קסבר בחזקת בתולה וכו' אי קא פריך דאמאי ס"ל כנסה בחזקת בתולה וכו' ונמצאת בעולה כתובתה מאתים כי היכי דתיקו' מתניתין כרבי מאיר אם כן מאי קא משני קסבר כנסה כו' ואי קא פריך אמאי לא מוקי לה כרבנן בלחודא מאי קא פריך פשיטא ודאי דכיון דסבירא ליה נמצאת בעולה כתובתה מנה וכדקאמר רבי יוחנן במאתים ומנה ע"כ צריך לאוקמה כר"מ הא לא תימא הכי מאי איכא בין טענתיה דידיה לטענתא דידה ובמאי דכתיבנא ניחא ודוק ותשכח. וניחא נמי דוחק הבשלמא. א"נ יש לפרש דהכי בעי טענתייהו במאי פי' כיון דלא פריש במתני' דהכא מידי לא בטענתא דידיה ולא בטענתא דידה הלכך לא ידעינן מה היא תובעתו ומה הוא רוצה ליתן דאי תובעתו מאתים קשיא דהיינו כר"מ ואי אינו רוצה ליתן כלל קשיא דה"ל למיתני והיה מקחי מקח טעות כדלעיל וזהו שכתב רש"י מה היא תובעתו ומה הוא רוצה ליתן ומאי דפרישנא לעיל ניחא טפי והרי הוא שפיר כולה שמעתא בהכי:

במאתים ומנה. ואם תאמר ואם כן לר' יהושע פטור הא ה"ל מודה מקצת ואומר על השאר איני יודע ומחוייב שבועה שאינו יכול לישבע וחייב הוא לשלם ותירץ ר"י ז"ל דלא אמרינן מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע ישלם אלא היכא דה"ל למידע ואיפשר שהדין אמת ואף על פי שיש חולקין עליו כדאי הוא רבינו ז"ל לסמוך עליו. אבל יש לומר דהכא ליכא מודה מקצת שהמנה האחר מחוייב גמור הוא שאינו יכול לכפור בו דאמר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה מנה וליכא למיטען שזנתה תחתיו דבשקדש ובעל לאלתר עסקינן כדבעינן לומר בסמוך בס"ד. ועל המנה השני חולקין ואומר עליו איני יודע וכאילו תבעו מנה בשטר ומנה ע"פ והודה על השטר ובאידך אמר איני יודע וכן אמרינן בירושלמי על מתני' דריש פ' האשה שנתאלמנה וכדבעינן לומר התם בס"ד. הריטב"א ז"ל. ויש לדקדק כן מלשון רש"י ז"ל שכתב וז"ל במאתים ומנה. היא אומרת מוכת עץ כו' וקסבר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה ע"כ. ואיכא למידק דלמה ליה למימר הכא וקסבר כנסה כו' הא ר"מ לקמן קאמר לה בהדיא הכין אלא דאתא לתרוצי קושית הריטב"א ז"ל וכתירוץ שני ומיהו הא כתיבנא לעיל דס"ל לרש"י ז"ל דמתני' לא מיירי כשקדש ובעל לאלתר ומעתה קשיא דהא איכא למיטען שזנתה תחתיו ונ"ל דכיון דאינו נאמן לאוסרה עליו בטענה זו שזנתה תחתיו משום דקא טעין שמא ואיהי טוענת ברי וכדכתב הרמב"ן והרשב"א ז"ל בשמעתא דפתח פתוח מעתה דל טענה זו מהכא ואין כאן אלא כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה דיש לה כתובה מנה וליכא למימר מתוך שאינו יכול לישבע משלם וכמ"ש הריטב"א ז"ל וק"ל, כנ"ל. הקשה הרא"ה ז"ל אמאי לא מוקים לה רבי יוחנן כרבנן וכגון דאמרה מוכת עץ אני תחתיך דאית לה מאתן ורבי אלעזר נמי אמאי לא מוקים לה במאתים ולא כלום כגון דאמרה איהי מוכת עץ אני תחתיך והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את דהא קסבר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלל ותירץ דקסברי דמתניתין מדלא מפרש בהדיא והיא אומרת מוכת עץ אני תחתיך כדקתני באידך אלמא דכולה בין טענה דידיה בין טענתה דידה כשאינה תחתיו דלא פליגי איהי ואיהו אלא אי מוכת עץ או דרוסת איש אבל תרווייהו מודו דלאו תחתיו וכגון שקדש ובעל לאלתר או כגון שקדש בביאה ע"כ. וכן תירץ הריטב"א ז"ל דע"כ תנא דמתניתין בעי למתנייה אפילו שקדש ובעל לאלתר ע"כ. ולשיטת רש"י דלא מוקי לה כשקדש ובעל לאלתר יש לתרץ דלהכי לא מוקי לה כשאמרה מוכת עץ אני תחתיך דאי הכי מאי אולמיה דהאי טענה ממתניתין דלעיל דקא טענה נמי משארסתני נאנסתי אבל השתא דמיירי במוכת עץ מעיקרא עד שלא נתארסה היינו רבותא דמאי דקא טעין בעל במתניתין דלעיל כדי לאפטורי דהיינו עד שלא ארסתיך קתני בהך מתני' דקא טענה איהי כדי לחיוביה לבעל דהיינו מוכת עץ וקאמרה מוכת עץ אני ויש לי מאתים ואף על פי שלא הכרת בי וזהו שכתב רש"י במאתים ומנה. היא אומרת מוכת עץ אני ויש לי מאתים ואף על פי שלא הכרת בי כו'. והיינו נמי דקאמר תלמודא ר' יוחנן אמר במאתים ומנה סבר לה כר"מ דאמר בין הכיר בה ובין לא הכיר בה מאתים ור' אלעזר סבר לה כרבנן דאמרי בין הכיר בה ובין לא כו' ולא קצר התלמוד וקאמר סבר לה כר"מ דאמר מוכת עץ כתובתה מאתים ורבי אלעזר כו' כרבנן דאמרי כתובתה מנה כלישנא דפלוגתייהו במתני' דלעיל ולמה ליה למנקט הכיר ולא הכיר אלא לאשמועינן רבותא דאפילו לא הכיר בה כתובתה מאתים והיינו לאפוקי מדרמי בר חמא דאמרינן לקמן בגמ'. כנ"ל:

וז"ל שיטה ישנה ר' יוחנן אמר במאתים ומנה כר"מ כו'. וא"ת ולוקמה נמי כרבנן וכגון דאמרה מוכת עץ אני תחתיך י"ל א"כ ה"ל לבעל למטען לה אלא מוכת עץ היית עד שלא ארסתיך. אלא הא קשיא לר' אלעזר דאמר במנה ולא כלום כרבנן לימא במאתים ולא כלום כרבנן וכגון דטענה מוכת עץ אני תחתיך ואית לי מאתן ובעל טעין לא כי אלא דרוסת איש את כי היכי דלא לותיב לה מידי וי"ל דה"ק אנא מוקי מתניתין אפילו במנה ולא כלום ובא לחלוק כנגד מה שאמר רבי יוחנן במאתים ומנה דלא הוה משכח לה בענין אחר ועוד דה"ל לפרושי בהדיא ולמימר מוכת עץ אני תחתיך. ע"כ:

במנה ולא כלום. והא דלא תני מתני' בהדיא לא כי אלא דרוסת איש את והיה מקחי מקח טעות כדקתני במתני' דלעיל משום דבמתני' דהכא כיון דלא קא תבעה אלא מנה ממילא כי טעין איהו לא כי אלא דרוסת איש כו' פירושו דלית לך כלום ואין צריך לפרש עוד אבל במתני' דלעיל דקא תבעה איהי מאתים צריך לפרש והיה מקחי מקח טעות כדי שלא נאמר במאתים דוקא קאמר ואפשר שזהו שכתב רש"י במנה ולא כלום. היא תובעת מנה והוא אומר אין לך כלום, ע"כ. סבר לה כר"מ כו' לאו למימרא דר' יוחנן כר"מ ס"ל דלא שביק רבנן ועביד כר"מ ועוד דאמרינן בשלמא ר' אלעזר לא אמר כרבי יוחנן דקא מוקי לה כרבנן אלא רבי יוחנן מ"ט לא אמר כר' אלעזר ומאי קשיא לימא ליה משום דקסבר מוכת עץ כתובתה מאתים וכדמתרץ קסבר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה יש לה כתובה מנה אלא ה"ק סבר ליה דמתני' ע"כ כר"מ אתא וכדמפרש ואזיל דאי לא טענתייהו במאי. והראב"ד ז"ל מחק הגירסא ואמר דלא גרסינן סבר לה לא במילתיה דר' יוחנן ולא במילתיה דר' אלעזר אלא ה"ג דרבי יוחנן אמר במאתים ובמנה כר' מאיר כלומר ומתניתין ר' מאיר היא וכן במילתיה דר' אלעזר במנה ולא כלום ואין צורך לזה. הרשב"א ז"ל:

בשלמא לר' אלעזר היינו דקתני תרתי כו'. אין להקשות דלרבי אלעזר נמי למה לי למתני פלוגתא דר"ג ור' יהושע תרי זימני ליערבינהו ולתנינהו הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים היא אומרת משארסתני נאנסתי כו' והוא אומר לא כי אלא עד שלא ארסתיך כו' היא אומרת מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש כו' ר"ג ור"א אומרים נאמנת ור' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי זו בחזקת בעולה עד שלא תתארס כו' די"ל דכיון דאיצטריך למיתני תרי בבי חדא לאפוקי מדרמי וחדא לאפוקי מדר' חייא כו' קתני נמי פלוגתא דר"ג ור"י אכל חדא וחדא לאשמועינן בקמייתא בכנסה בחזקת בתולה כו' לית לה כלום וכדתני ר' יהושע לא מפיה אנו חיין כו' ולא פליג עלה ר"ג אלא משום דאיהי טוענת ברי ובברייתא אשמועינן דמוכת עץ אפילו לא הכיר בה כתובתה מאתים וכדתני ר"ג נאמנת ולא פליג עליה רבי יהושע אלא משום דהרי היא בחזקת דרוסת איש כו' דאוקי ממונא בחזקת מריה ואי הוה תני הכי דהוה עריב להו להני תרי בבי וכדכתיבנא לא הוה שמעינן הכי כולי האי דדילמא נאמנת דקאמר ר"ג לא קאי אמוכת עץ אלא משום אידך טענתא דקא טענה איהי, כנ"ל. והקשה הרא"ש למה לי תרתי חדא לאפוקי מדרמי וחדא לאפוקי מדרבי חייא מסיפא לחודיה ילפינן תרווייהו דכיון דקאמר ר' אלעזר במנה ולא כלום ידעינן תרווייהו כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלום ובמוכת עץ בין הכיר בין לא הכיר בה מנה י"ל דהא דקאמר ר' אלעזר ולא כלום מרישא קא דייק דמקח טעות לגמרי משמע, ע"כ. וכן כתוב בשיטה דאי מסיפא לחודא הוה אמינא כר' יוחנן קמ"ל רישא עד שלא ארסתיך והיה מקחי מקח טעות לגמרי משמע ואפשר דלהכי כתב רש"י בשלמא לר' אלעזר. דאמר דרוסת איש אין לה כלום, ע"כ. פי' לא קאי אמאי דקאמר ר' במנה ולא כלום דאי הכי למה לי חדא לאפוקי כו' וחדא לאפוקי כו' מסיפא נפקא תרווייהו ואכתי איכא למידק דלמה לי למתני היא אומרת משארסתני נאנסתי כדי למתני בה והיה מקחי מקח טעות לא ליתני אלא חדא בבא הך דהיא אומרת מוכת עץ כו' וליתני בה והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את והיה מקחי מקח טעות והוה שמעינן תרווייהו לאפוקי מדרמי ולאפוקי מדרבי חייא ולמה לי למתני בבא יתירה כדי למיתני בה והיה מקחי מקח טעות ויש לומר דבשלמא במתניתין דלעיל לא היה צריך למתני והיה מקחי מקח טעות דכיון דהיא טוענת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו במאי דטעין איהו לא כי אלא עד שלא ארסתיך סגי דבהכי לא נסתחפה שדהו והפסידה כתובתה ולמה לי למתני והיה מקחי מקח טעות אי לא לאשמועינן לאפוקי דרבי חייא אבל אי הוה תני גבי אומרת מוכת עץ אני והיה מקחי מקח טעות לא הוה משתמע דאתא לאפוקי אלא מדרמי בר חמא וה"ק היא אומרת מוכת עץ אני ואין כאן מקח טעות כלל דבתולה שלמה מיקרי והלה אומר לא כי אלא דרוסת איש והיה מקחי מקח טעות אלמא דבהכי דוקא הוא דהויא מקח טעות משום דהויא דרוסת איש אבל מוכת עץ לא הויא מקח טעות כלל ולאפוקי מדרמי בר חמא אבל לאפוקי מדר' חייא לא הוה משתמע להכי איצטריך בבא יתירא דמשארסתני נאנסתי כדי למתני בה והיה מקחי מקח טעות לאפוקי מדר' חייא כו', כנ"ל. ומש"ה אפיך וקאמר חדא לאפוקי מדרמי בר חמא וחדא לאפוקי מדר' חייא ולא נקט כסדר המשניות לאפוקי מדר' חייא ברישא משום דכיון דאיצטריך הך מתני' דמוכת עץ לאפוקי מדרמי להכי אף על גב דהוה תני נמי והיה מקחי מקח טעות לא הוה ידעינן לאפוקי מדר' חייא וכדכתיבנא הילכך איצטריך למתני מתני' דמשארסתני נאנסתי כדי למתני בה והיה מקחי מקח טעות כנ"ל. וכתב הריטב"א וז"ל בשלמא לר' אלעזר היינו דקתני תרתי חדא לאפוקי כו' פי' דאף על גב דחדא צריכא לגופא לפלוגתא דר"ג ור' יהושע אנן ה"ק דבכל חדא מינייהו משכחת חידושא חדא לאפוקי מדרמי כו'. ע"כ:

לאפוקי מדרמי בר חמא. אין להקשות אמאי לא קאמר נמי לאפוקי ממאי דקאמר רבא מעיקרא לר"מ בין הכיר בה בין לא הכיר בה מאתים לרבנן הכיר בה מנה לא הכיר בה ולא כלום דהא לר"א אליבא דרבנן קאי די"ל דלא נקט אלא רמי בר חמא דקא מחלק בכל מוכת עץ בין לרבנן בין לר"מ דהכא מתניתין סתמא קתני היא אומרת מוכת עץ ולא פירש להדיא אי כרבנן קאמר ואתא מתניתין לאשמועינן דאין לחלק במוכת עץ כלל בין הכיר בה בין לא הכיר בה ואילו לא אתא לאשמועינן אלא לרבנן הוה ליה לפרושי להדיא היא אומרת מוכת עץ אני ויש לי מנה כיון דהך טענה לא הויא כטענה דמתניתין דלעיל דמשארסתני נאנסתי, כנ"ל. ודוק שכתב רש"י ז"ל ותנא היא אומרת מוכת עץ אני לאפוקי מדרמי בר חמא דאמר לעיל גבי מוכת עץ אבל לא הכיר בה דברי הכל ולא כלום, ע"כ. ומאי גבי מוכת עץ דכתב ז"ל אי לאו כדכתיבנא:

לאפוקי מדרבי חייא בר אבין. הא דלא נקט לאפוקי מדר' יוחנן דהא איהו גופיה הכי סבר משום דר' חייא אמר הכין בהדיא דס"ל הכין אבל ר' יוחנן לא פריש להדיא אי ס"ל הכין דאפשר דה"ק דמתני' סבר לה הכין וכדקאמר עלה דמאתים דמוכת עץ וכמו שכתבו רש"י והרשב"א ז"ל וכדכתיבנא לעיל וזהו שכתב רש"י לאפוקי מדר' חייא בר אבין דאמר לעיל כנסה בחזקת בתולה כו'. כנ"ל:

אלא לר' יוחנן תרתי למה לי. איכא למידק השתא דפשיטא לן דלר' אלעזר תני חדא לאפוקי מדר' חייא בר אבין אם כן משמע לן דמקח טעות לגמרי משמע וכיון שכן למה ליה לאקשויי תרתי למה לי הוה ליה לאקשויי להדיא ממתני' דלעיל ועוד מאי קאמר תרתי למה לי דמשמע דאכל חדא מינייהו בעי למה לי והא ודאי ליתא דע"כ איצטריך למתני הך מתני' דהיא אומרת מוכת עץ אני לאפוקי מדרמי בר חמא הילכך לא ה"ל לאקשויי אלא משארסתני נאנסתי למה לי ורש"י תירץ כל זה שכתב וז"ל אלא לר' יוחנן. דאמר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כו' דוק ותשכח: וכתב הריטב"א וז"ל תרתי למה לי וקושיא ממתני' דאומרת משארסתני נאנסתי דאילו ממתניתין דמוכת עץ הא איצטריך לר' יוחנן נמי לאפוקי מדרמי בר חמא ומיהו אנן עבדינן צריכותא לתרווייהו לר' יוחנן בחדא גוונא משום כחו דר"ג וחדא משום כחו דרבי יהושע דכותה, ע"כ: וז"ל שיטה ישנה אלא לר' יוחנן בשלמא סיפא לאפוקי מדרמי בר חמא אלא רישא למה לי דהא ליכא למימר לאשמועינן דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כתובתה מנה דהא לא שמעינן מינה דאדרבה מקח טעות לגמרי משמע בתרייתא להודיעך כחו דר"ג לא היה צריך לכך דהא איצטריך לאפוקי דרמי בר חמא אלא אגב גררא דקמייתא דקאמר להודיעך כחו דר' יהושע קאמר נמי להודיעך כחו דר"ג, ע"כ. ולי [נראה] לאו משום איידי נקט בתרייתא להודיעך כחו של ר"ג דע"כ צריך לתרץ כן דאם היינו מתרצים דקמייתא להודיעך כחו דר' יהושע ובתרייתא לאפוקי מדרמי הוה קשיא לן דכיון דלית הלכתא כר' יהושע למה לן משנה יתירה להודיעך כחו אבל השתא דאמרינן דבתרייתא להודיעך כחו דר"ג נמי קא אתי לא תיקשי ולא מידי. כנ"ל:

חדא להודיעך כחו דר"ג וחדא להודיעך כחו דר' יהושע. תימא נימא דאפילו בתרייתא דהיינו מוכת עץ איצטריך משום ר' יהושע דמדקא פליג ר' יהושע במוכת עץ ואמר דאינה נאמנת מוכיחים התוספות דגבי משארסתני נאנסתי לית ליה לרבי יהושע מגו משום דלא הוי מגו גמור דהא אפילו אמרה מוכת עץ אני אינה נאמנת לרבי יהושע כדתנן במתני' וא"כ איצטריך תרווייהו לר' יהושע. עכ"מ בקונטריסין. ונ"ל דא"כ למה ליה למתני פלוגתא דר"ג ור"י תרי זימני ליערבינהו הני תרי בבי וליתני פלוגתא דר"ג ור"י עלייהו וכדכתיבנא לעיל וק"ל:

דאף על גב דליכא למימר מגו. פי' דלא מציא למיטען מוכת עץ אני תחתיך חדא דמתניתין כשקדש ובעל לאלתר היא ותו לר' יוחנן ליכא בהא מגו דהא לדידיה מוכת עץ אני מעיקרא אף על פי שלא הכיר בה יש לה מאתים. הריטב"א ז"ל. והא כתיבנא לעיל דלדעת רש"י לא מיירי מתניתין בשקדש ובעל לאלתר ולכך לא פירש כאן אלא מטעמא בתרייתא דכתב הריטב"א ז"ל עיין בפירושיו:

מתניתין ר"ג ור"א אומרים נאמנת. לכאורה משמע מדקתני נאמנת ולא קתני כשרה לכהונה דנאמנת היא בכל מאי דקאמרה שהיה אותו פלוני וליתא דאמאי נהימנה לדידה דהא טעמא דר"ג משום חזקה דגופא ולגבי האי מילתא מאי חזקה איכא ועוד מאי בעי תלמודא תרתי למה לי והא טובא איצטריכי לאשמועינן דאע"ג דלא ראינו הבועל כלל כגון היתה מעוברת דסיפא אפילו הכי לר"ג נאמנת לומר העובר זה מאיש פלוני וכהן ועובר זה יורשו ואוכל בתרומה וחדא להודיעך כחו דר"ג וחדא להודיעך כחו דרבי יהושע אלא הנכון כמו שפרש"י ז"ל וז"ל נאמנת. וכשרה לכהונה ולא מספקינן לה בנבעלה לפסול לה. היתה מעוברת כו'. בגמ' מפרש תרתי למה לי, ע"כ. וכן כתב הריטב"א ז"ל וז"ל הא דאמר ר"ג נאמנת היינו שנאמנת שנבעלה לכשר להכשיר גופה ולהכשיר עוברה אבל אינה נאמנת שהוא אותו פלוני לא לכהונה אפילו לתרומה ולא לירושה דהא לית לה שום חזקה להאמינה וכל הימנותא דידה לר"ג משום חזקה דגופה היא ע"כ. וכן כתב הרא"ש וכדבעינן למכתב קמן גבי פלוגתא דרבי יוחנן ורבי אלעזר בהכשר בתה בס"ד. והא דנקט מתני' מאיש פלוני וכהן תירץ הריב"ש בתשובותיו סימן רל"א דאורחא דמילתא נקט שדרך האשה לידע למי נבעלה וכשבאה להכשיר עצמה אומרת לפלוני וכו' ועוד דאשמועינן לרבותא דאפילו אומרת איש פלוני אינה נאמנת לר' יהושע ועוד אפשר דלר"ג אינה נאמנת אם לא באומרת איש פלוני ואף על פי שאומרת לכשר נבעלתי דאפשר שהיא סבורה שהוא כשר ואינו דמאין היא יודעת בכשרות האנשים ונשי לאו דיני גמירי אבל במייחדת לאיש פלוני ואנחנו ידענו בכשרות האיש ההוא אז נאמנת להחזיקו בכשרות כו' עיין בתשובותיו ודע שהגאונים כתבו שכשאמרה מאיש פלוני וכהן הולד אסור בקרובי אותו איש פלוני וכדבעינן למכתב קמן בס"ד גבי פלוגתא דמכשיר בה ובבתה ובזה ניחא דנקט גבי מעוברת מאיש פלוני ואיידי דנקט הכין גבי מעוברת נקט נמי גבי מדברת. וכן כתב הרמב"ם ז"ל בפרק ט"ו מהלכות איסורי ביאה ועיין ריב"ש סימן מ"א:

לא מפיה אנו חיין. נקט האי לישנא דרך צחות לפי ששנינו במסכת אבות [פ"א מי"ג] על ג' דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום, הריטב"א ז"ל. והא כתיבנא לה לעיל בשם תלמידי הר"י ז"ל:

אלא הרי זו בחזקת וכו'. לנתין ולממזר. פי' ופסולה לכהונה ותנא הכי והוא הדין לשאר פסולין כגון חלל שתוקי ואסופי דכיון שנבעלה לפסול לה פסלה מן הכהונה כדנפקא לן מן ובת איש כהן כי תהיה לאיש זר בפ' אלמנה לכ"ג וכשנבעלה לפסול לה הויא זונה וכתיב אשה זונה לא יקחו אבל נבעלה לכשר לה אינה זונה ולא פסלה מן הכהונה והאי דאמר פנוי הבא על הפנויה שלא לשם אישות עשאה זונה ר' אלעזר בלחוד אמרה במסכת יבמות וחבריו לא קיימי כותיה דלא קרינן זונה אלא היכא דנבעלה לפסול לה. לקוטי הגאונים: גמרא מאי מדברת. פי' ע"כ לאו מדברת ממש קתני דמשום דבורא בעלמא לא נחשדנה לזונה אלא ע"כ מיירי בנסתרה או בנבעלה לכך בעי מאי מדברת:

זעירי אמר נסתרה. כתב הריטב"א אף על גב דליכא אלא עדי סתירה מיהו כי אמרי לה מה טיבו והיא אומרת איש פלוני וכהן הוא הרי היא מודה שנבעלה לו דאי לא מה לה למימר הכי ודעת התוס' ז"ל דוקא באומרת נבעלתי אמר ר' יהושע דלא מהימנא דהשתא ליכא אלא חד ספיקא אבל אם אמרה לא נבעלתי הא איכא תרי ספיקי דשמא לא נבעלה ואת"ל נבעלה שמא לכשר נבעלה וכל תרי ספיקי מכשיר ר' יהושע כדאיתא בגמרא והיינו דאמר בפרק האשה הניחא לזעירי דאמר נסתרה מגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי ומיהו רבי יהושע לית ליה מגו משום מעלה שעשו ביוחסין וכדאיתא בסמוך וקשה לפירוש זה דהא בגמרא מדמה ר' יהושע מדברת לשבויה ואמר לרבנן מה הפרש בין זו לזו ואמר נמי מדברת היינו שבויה והתם כיון דאיכא עדים שנשבית אפילו אמרה לא נבעלתי טמאה ויש לי לדחוק דבאומרת נבעלתי הוא דמדמי להו וה"ק מה ההפרש הגדול שיש בין זו לזו דהתם לא מהימן אפילו באומרת לא נבעלתי והכא נאמנת אפילו באומרת נבעלתי ולכשר נבעלתי ויותר נראה לומר דמתני' סתמא בין באומרת לא נבעלתי ובין באומרת לכשר נבעלתי ור"ג מכשיר בשתיהן ור' יהושע פוסל בשתיהן ולא חשיב לה תרתי ספיקי דכיון דנסתרה אבדה חזקתה דכל סתירה בעילה חשיבא לענין יוחסין משום מעלה כדאיתא בגמרא והא דאמרינן לקמן בפרק האשה שנתאלמנה מגו דאמר' לא נבעלתי ההוא לאו מגו גמור הוא אלא מגו כל דהו כהנהו דפרשינן לעיל והכי מתפרשי כולהו מגו דההיא שמעתתא כדבעינן לפרושי התם בס"ד וכן דעת הרמב"ן. ע"כ: וז"ל הרא"ה לזעירי דאמר נסתרה אתיא בין באומרת לא נבעלתי בין באומרת נבעלתי ור"ג מכשיר אפילו בהא ור"י פוסל אף באומרת לא נבעלתי ולא סגיא נמי בלאו הכי דאם איתא דמכשיר ר' יהושע בהא א"כ אפילו באומרת נבעלתי ולכשר נבעלתי מהימנא מגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי אלא ודאי אפילו בהא פסיל ר' יהושע דסבר דכל נסתרה בודאי נבעלה היא ור"ג נמי מכשר אפילו באומרת נבעלתי דלא סגיא נמי בלאו הכי כיון דמכשר באומרת לא נבעלתי וכיון דכן כי אמרה נבעלתי ולכשר נבעלתי לא סגיא דלא מהימנא במגו והכי מוכחא דמילתא ומתניתין דקתני מה טיבו של זה איש פלוני וכהן הוא אלמא דבאמרה דנבעלתי אלא דכשר הוה ואפילו הכי לזעירי איצטריכא היתה מעוברת דודאי נבעלה לפנינו ואין כאן מגו כלל ואפילו בהא מכשר ר"ג. ע"כ:

וז"ל שיטה ישנה זעירי אמר נסתרה ואיכא מגו דמציא למימר לא נבעלתי כי אמרה נבעלתי ולכשר נבעלתי מהימנא ואיצטריך להודיעך כחו דר' יהושע דאף על גב דאיכא למימר מגו לא מהימנא משום דהאי מגו אינו אלא פי' בעלמא דאי אמרה לא נבעלתי נמי לא מהימנא לר' יהושע וא"ת לר' יהושע הא הוי ספק ספקא ספק לא נבעלה ואפילו נבעלה דילמא לכשר נבעלה ולר' יהושע קיל ליה ספק ספיקא כו'. כדאמרינן לקמן י"ל דליכא אלא חדא ספיקא אליביה דס"ל דאסתתרה אין אפוטרופוס לעריות ובודאי נבעלה חשיב לה ואיכא דאמרי משום דאשה מזנה אין בודקת ומזנה. ולא צריך. ע"כ: וז"ל תלמידי הרב רבינו יונה ז"ל ראוה מדברת עם אחד בשוק אמרו לה מה טיבו של איש זה כלומר מי הוא זה שנסתרה עמו והיא משיבה פלוני הוא וכהן הוא ומסקנא דגמרא דמדברת רוצה לומר נסתרה ור"ג ס"ל דכיון דאמרה ברי לי דלכשר נבעלתי נאמנת ולא נפסלה לכהונה דאוקי איתתא בחזקת כשרה לכהונה. וא"ת ואמאי לא נאמין אותה במגו שהיתה יכולה לומר לא נבעלתי כלל י"ל דמגו להיתרא ליוחסי כהונה לא אמרינן א"נ ס"ל דלא אמרינן דאין אוסרין על היחוד אלא על גבי אשת איש אבל גבי יוחסין אוסרין על היחוד וניחוש כי שמא נבעלה לפסול ונאסרת לכהונה ודוקא במדברת ומעוברת ס"ל לר"ג דאי אמרה לכשר נבעלתי נאמנת אפילו ברוב פסולין אצלה ולא נפסלה לכהונה אבל בשבויה דברי הכל הוא שנפסלה לכהונה משום דשבויה מתוך שהיא מסורה בידם אינה יכולה לבדוק עם מי מזנה ולפיכך אפילו אמרה לכשר נבעלתי אינה נאמנת אבל זאת כיון שאינה מסורה בידם אינה רוצה לפסול עצמה לכהונה דאשה מזנה בודקת ומזנה. ע"כ:

רב אשי אמר נבעלה. למאי דפרישנא דדעת זעירי היינו דנסתרה חשיבא ליה כנבעלה ואפילו אמרה לא נבעלתי לא מהימנא לרבי יהושע יש לפרש דכי פליג עלה רב אסי וקאמר נבעלה לא פליג אלא היכא דאמרה לא נבעלתי אבל אמרה נבעלתי אף על גב דאמרה לכשר נבעלתי הויא לה כראוה שנבעלה דכך לי ראוה שנבעלה כמו שראוה שנסתרה והיא מודה שנבעלה ורבי יהושע לית ליה מגו כדאמרינן לעיל גבי משארסתני נאנסתי אבל למאי דכתב הריטב"א לעיל בשם התוספות דלדעת זעירי דוקא באומרת נבעלתי אמר רבי יהושע דלא מהימנא אבל אמרה לא נבעלתי מהימנא הילכך על כרחך כי פליג רב אסי עלה דזעירי ואמר נבעלה פירושו אבל נסתרה מודה ר' יהושע דנאמנת לומר לכשר נבעלתי במגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי וכן פי' התוס' והקשו התוס' דהא ר' יהושע לית ליה מגו גבי משארסתני נאנסתי והקשו בקונטריסין דמאי קשיא להו דשאני גבי משארסתני נאנסתי משום דהוי מגו במקום חזקה דאיכא חזקת ממון לבעל ואין לתרץ דאיכא נמי חזקת היתר לאשה דיש לומר דבהא פליגי דרבן גמליאל אזיל בתר חזקת היתר ורבי יהושע אזיל בתר חזקת ממון הילכך אליבא דרבי יהושע לא שייך לומר חזקת היתר והדרא קושיא לדוכתיה דמאי קשיא להו לתוספות נימא שאני הכא דאיכא חזקת ממון ותירצו שכוונת התוספות דהטעם גבי משארסתני נאנסתי לית ליה לר' יהושע מגו לפי שהברי שלה גרוע פי' לפי שהבעל לא היה שם טוענת היא ברי ולפיכך אינה יכולה לומר מגו כמו שאמרו התוספות לעיל ולא משום דהוי מגו במקום חזקה אבל מדברת הברי שלה טוב משום דרוב כשרים אצלה ומש"ה נאמנת במגו. ע"כ. ולא ידעתי תירוצם ונ"ל דאף על גב דגבי משארסתני נאנסתי איכא חזקת ממון מ"מ הכא דאיכא מעלה דיוחסין לא היה לנו להאמינה משום מגו דומיא משארסתני נאנסתי אף על גב דאיכא חזקת ממון. ותירצו בתוספות דמשום הכי גבי משארסתני נאנסתי לית לה מגו גמור דהא אמרה מוכת עץ אני אינה נאמנת לר' יהושע כדתנן במתני' ולא קרי ליה מגו אלא לפי שהיא טענה נאה ומעולה ממאי דקאמרה משארסתני נאנסתי אבל האי מגו גמור הוא דאי אמרה לא נבעלתי נאמנת. כנ"ל פירוש לפירוש התוספות ז"ל. ומיהו בשיטה אף על גב דפירשו דלדעת זעירי בין אמרה לא נבעלתי בין אמרה נבעלתי לא מהימנא לר' יהושע וכדכתיבנא לעיל כתבו בשיטה וז"ל רב אסי אמר נבעלה פי' אבל בנסתרה מהימנא אפילו לרבי יהושע מגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי דס"ל לרב אסי דבלא נבעלתי מהימנא לרבי יהושע כיון דנסתרה כו' וקתני תרתי. ע"כ: והריטב"א ז"ל כתב וז"ל זעירי אמר נסתרה פי' דאפילו בנסתרה פליג ר' יהושע ורב אסי אמר נבעלה פירוש ודוקא בנבעלה פליג ר' יהושע אבל בנסתרה מכשיר דלא חשיב סתירה הוכחה גמורה לבעילה וכיון שכן נאמנת אפילו באומרת נבעלתי וכל שכן באומרת לא נבעלתי. ע"כ:

בשלמא לזעירי היינו דקתני מדברת. פי' אף על גב דלא קתני להדיא נסתרה מ"מ מתפרשא שפיר סתירה בלשון מדברת וכן כתבו הגאונים ז"ל היינו דקתני מדברת פירוש דמשמע שמדברת ולוחשת עמו בסתר. ע"כ:

אלא לרב אסי קשיא. דאין שייכות כלל לשון מדברת לנבעלה ומשני דלישנא מעליא נקט כדכתיב אכלה ומחתה פיה הא קמן דנקט תשמיש בלשון אכילה אף על גב דאין שייכות תשמיש ללשון אכילה כלל ואין להקשות לרב אסי אמאי נקט לישנא דמרחקא כולי האי מנבעלה ה"ל למנקט ראוה שנסתרה דהיינו לישנא מעליא ואנן מפרשים לה מאי נסתרה נבעלה די"ל דאי הוה נקט נסתרה לא הוה מפרשים לה אלא בנסתרה ממש לכך קתני מדברת דע"כ לא מתפרשא כפשטיה ולכך מפרשינן לה בנבעלה. כנ"ל:

בשלמא לזעירי היינו דקתני תרתי מדברת ומעוברת. פירוש לזעירי נמי קשיא דלמה ליה למנקט מעוברת ליתני מדברת ונבעלה ולמה ליה למנקט מעוברת ולהכי לא קצר תלמודא וקאמר בשלמא לזעירי היינו דקתני תרתי אלא כדכתיבנא דדחיקא ליה אמאי קתני מדברת ומעוברת ולהכי האריך וקאמר ומדברת ומעוברת. ורש"י ז"ל לא פירש כן אלא דלהכי האריך משום דקשיא ליה דלר"ג דהלכתא כותיה למה לי תרתי אלא דקתני מדברת להודיעך כחו דרבי יהושע ומעוברת להודיעך כחו דר"ג. והיינו דקאמר בשלמא כו' מדברת ומעוברת כו'. כנ"ל: וז"ל הגאונים ז"ל בשלמא לזעירי היינו דקתני תרתי מעוברת ומדברת פי' מדברת משום נסתרה ומעוברת משום נבעלה וצריכי דאי תנא מדברת דהיינו נסתרה בההוא קאמר ר"ג נאמנת דאיכא למימר מגו דיכולה לומר לא נבעלתי ואמרה נבעלתי מאיש כשר נאמנת אבל במעוברת אימא מודי ליה לרבי יהושע דאמר אינה נאמנת כיון דליכא למימר מגו דהא כריסה בין שיניה ואי תנא מעוברת בההיא קאמר רבי יהושע דאינה נאמנת דליכא למימר מגו אבל גבי מדברת אימא מודי ליה לר"ג צריכא. ע"כ:

אלא לרב אסי תרתי למה לי. פי' מדברת לדידיה היינו בעולה והך דראוה מעוברת היינו נמי בעולה ולמה לי תרתי חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה פי' הא דאמרינן ראוה מדברת ואמר ר"ג נאמנת איצטריכא להכשיר עצמה לכהונה משום דאית לה חזקה דכשרות ואיכא למימר מגו והך דקתני ראוה מעוברת ואמר ר"ג נאמנת איצטריכא נמי להכשיר בתה לכהונה ולהודיעך כחו דר"ג דאף על גב דלית לה חזקה דכשרות וליכא למימר מגו מכשר וזו אף זו קתני והאי דלא קאמר נמי חדא לפסול בה וחדא לפסול בבתה לר' יהושע משום דלא איצטריך דכיון דאשמועינן קמייתא דהיתה מדברת לפסול בה תו לא צריכא אידך לפסול בבתה דהשתא בה קא פסיל ר' יהושע בבתה לא כ"ש. עכ"ל הגאונים וכן יש לדייק מלשון רש"י דכי קאמר חדא להכשיר בה כו' פירושו דלא זו אף זו קתני וכמו שפירשו הגאונים והתוס' ז"ל כתבו כן וז"ל חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה וצריכא תרווייהו חדא להודיעך כחו של ר"ג וחדא להודיעך כחו דר' יהושע ע"כ. והקשו בקונטריסין מה צריך תרווייהו במעוברת לחודא סגי דהיינו להכשיר בה ובבתה וכ"ת דלא הוה ידענא אלא בה א"כ יאמר בפי' נבעלה ותירצו דהא דהיא כשרה ובתה פסולה ונקט מעוברת לישנא מעליא ומדאמר מדברת ע"כ איצטריך תרווייהו מדברת ומעוברת חדא להודיעך כחו דר"ג כו' כמ"ש התוס' ע"כ בקונטריסין ובקוצר יש לי לפרש דאי נקט מעוברת לא הוה שמעינן להודיעך כחו דר"י כולי האי דדילמא לא קא פליג ר' יהושע אלא בבתה משום דלית לה חזקת כשרות ואף על גב דנקט לא מפיה אנו חיין כו' שמא משום עובר נקט הכי: והריטב"א כתב וז"ל חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה וא"ת וליתני בה וכ"ש בבתה או ליתני בתה וכ"ש בה וי"ל דנקט בה משום כחו דר' יהושע דפסיל בה ומיהו לישנא דחדא להכשיר בה לא דייק הכי ולכך פר"י דכל היכא דלא תני אלא חדא הוה מוקמינן לה דדוקא להכשיר בה אמר ר"ג נאמנת אבל לא בבתה דלית לה חזקה דגופא והא דאמר' לה מה טיבו של עובר זה לישנא מעליא הוא ומשום לתא דידה אבל השתא דקתני תרתי ע"כ בתרייתא להכשיר בבתה כפשטא, ע"כ. וחדא להכשיר בבתה הא דנקט בתה ולא נקט בנה להכשיר בתו שלא תפסול לכהונה או לפוסלו לקהל אם יש בו ספק ממזר או נתין משום דניחא לן למנקט בתה דתהוי דומיא דידה למפסלה לכהונה מחמת ביאה זו. הריטב"א ז"ל: והגאונים כתבו וז"ל האי דנקט להכשיר בתה ולא נקט נמי להכשיר בנה משום דבן אינו צריך כל כך הכשר שאפילו נולד מן הפסולין כולן חוץ מנתין וממזר מותר אף בכהנת כדאמרינן בעשרה יוחסין כל הפסול לכהונה מותר בכהנת דאמר רב יהודה אמר רב לא הוזהרו כשרות להנשא לפסול אבל בת כיון שהיא חללה או גיורת או שפחה משוחררת אסורה לכהן כדמפרש התם הילכך נקט הכא הכשר הבת. ע"כ: הניחא למ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה. ואיכא למידק אפילו למ"ד לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה לא ניחא דהא מדקאמר לדברי המכשיר כו' משמע דמתני' לא מיירי בבתה כלל אלא דס"ל דכי היכי דמכשר בה הכי נמי מכשר בבתה וכיון שכן אכתי קשיא תרתי להכשיר בה למה לי וי"ל דה"ק הניחא למ"ד לדברי המכשיר כו' פי' דלמ"ד דבתה נמי כשרה מצי לשנויי שפיר דמתני' אתא להכשיר בתה ואיירי בבתה ואף על גב דלמ"ד לדברי המכשיר בה כו' לא איירי מתניתין בבתה וכדכתיבנא לדידה מוקי לה למתניתין בהכי ולאו דוקא שיהא ממש דעת רב אסי כמ"ד לדברי המכשיר כו' והא דלא קאמר הניחא למ"ד בתה נמי כשרה משום דבעי למנקט לישנא דאימורא דלקמן בשמעתין:

אלא למ"ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה מאי איכא למימר. אין לפרש דקאי אמאי דקאמר חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה ופריך עלה הניחא למ"ד כו' מאי איכא למימר פי' דהיכי משני חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה דאי הכי קשיא ודקארי לה מאי קארי לה פשיטא ודאי דכיון דמשני חדא להכשיר בה כו' דלא ס"ל כמ"ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה ואין לפרש נמי דקאי אמאי דפריך מעיקרא תרתי למה לי דכיון דליכא לשנויי חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה אם כן הדרא קושיין דמעיקרא לדוכתיה משום דקשיא ודקארי לה מאי קארי לה וכדכתיבנא אלא הנכון דמעיקרא פריך תרתי למה לי דכך לי מדברת כמו היתה מעוברת ולמה לי פלוגתא דר"ג ור"י כלל בתרתי וכן אר"ג וכן אר' יהושע פריך תרתי למה לי אבל השתא לרבי יהושע איכא לשנויי שפיר דקמייתא להודיעך כחו דר' יהושע דאף על גב דאין כאן כי אם היא גופה ואיהי אית לה חזקה דכשרות אפ"ה פוסל בה ר' יהושע אבל בתרייתא איכא למימר דמשום דאיכא בתה בהדי דידה ובתה ע"כ יש לפסול אותה משום דלית לה חזקת כשרות לכך פוסל נמי ר'יהושע אפילו בה אבל בקמייתא דאין כאן אלא בה אימא דלא יפסול ר' יהושע קמ"ל דאפ"ה פסיל הילכך ליכא לאקשויי ר' יהושע תרתי למה לי ומיהו לר"ג איכא לאקשויי תרתי להכשיר בה למה לי ואין לתרץ דבתרייתא להודיעך כחו דר"ג דאף על גב דאיכא בתה בהדה וע"כ יש לך לפוסלה משום דלית לה חזקה דכשרות אימא דבה נמי לפסול קמ"ל ר"ג דאפ"ה היא כשרה ובתה פסולה והיינו יכולין לפרש דהיינו דקא משני מעיקרא חדא להכשיר בה וחדא להכשיר בבתה פי' עם בתה דאף על גב דבתה בהדה והיא ע"כ פסולה אפ"ה היא גופה כשרה דהא ודאי ליתא דמדקאמר ר"ג ור"א אומרים נאמנת משמע דהיא נאמנת בכל מה שאמרה והילכך ע"כ יש לפרש דמאי דקתני היתה מעוברת פי' ראוה שנבעלה ומעוברת דנקט משום לישנא מעליא וכמו שפירשו התוספות ז"ל ומעתה קשיא תרתי להכשיר בה למה לי כיון דמדברת בראוה שנבעלה היא פי' כיון דמדברת ומעוברת דראוה שנבעלה ואפשר שזהו שכתב רש"י מאי איכא למימר. תרתי להכשיר בה למה לי כיון דמדברת בראוה שנבעלה היא. ע"כ. דוק ותשכח ואם לא תפרש כן אינו מובן כלל לשונו ז"ל שהוא מיותר לגמרי ובמאי דכתיבנא ניחא וק"ל. עוד יש לי לפרש דהכי פריך הניחא למאן דאמר לדברי המכשיר בה כו' פי' היכי מצית לשנויי הך בתרייתא אתיא להכשיר בבתה דכיון דאיכא פלוגתא עלה דמתניתין גופא ואיכא למ"ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה אלמא לא מפרשא במתני' ענין בתה כלל מעתה היכי מצינן לתרוצי דאתיא מתני' להכשיר בבתה והא מתני' לא מיירי בבתה כלל ומשני רב אסי סבר לה כמ"ד לדברי המכשיר כו' פי' ולא אסיק אדעתיה אידך סברא כלל וברירא ליה דמתני' מיירי בהכי דהיינו להכשיר בבתה כך נראה לפרש ודייקא נמי דקא משני רב אסי סבר כמ"ד לדברי המכשיר כו' ולא קא משני רב אסי לא סבר לה כותיה. ומיהו מאי דכתיבנא מעיקרא הוא יותר נכון ומתפרש שפיר לשון רש"י וכדכתיבנא. כן נראה לי:

ואין אוסרין על היחוד לימא דלא כר' יהושע. הקשו בתוס' דהא דקאמר אין אוסרין על היחוד מיירי בהיא אומרת לא נבעלתי והכא אפילו לזעירי מיירי באומרת נבעלתי דאי אמרה לא נבעלתי א"כ הויא ספק ספיקא דמכשיר ר' יהושע כדאמרינן לקמן ותירצו דהכא נמי באומרת לא נבעלתי וחשיב לה חדא ספיקא משום דאין אפוטרופוס לעריות. והקשו לזה דאמרינן בפ"ב הניחא לזעירי דאמר מאי מדברת נסתרה דמגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי מהימנא כו' אלמא דדוקא באומרת נבעלתי מיירי אבל באומרת לא נבעלתי מהימנא אפילו לר' יהושע לכך פירשו דהכי פריך דהכא אפילו באומרת נבעלתי אכתי איכא לספוקי אי לכשר נבעלה אי לפסול נבעלה אבל התם גבי יחוד דאשת איש אי נבעלה תו ליכא לספוקי מידי דהרי היא אסורה לבעלה הילכך כך לי באומרת לא נבעלתי דהתם כמו אומרת נבעלתי דהכא דבשניהם התם והכא ליכא אלא חדא ספיקא ובשלמא לרב אסי איכא לשנויי דשאני ספיקא דהתם מספיקא דהכא דהתם כיון דמספקא לן אי נבעלה כלל להכי לא אסרינן לה אבל הכא כיון דראינוה שנבעלה תו לא מספקא לן במידי דכל שמזנה אינה בודקת ומזנה אבל לזעירי כיון דלא ראינוה שנבעלה ועל פי דבורה הוא דידעינן שנבעלה הילכך ליכא למימר דספיקא דהתם וספיקא דהכא שוין הן ומיהו אכתי קשה קצת דמלישנא דגמרא משמע דיחוד איחוד פריך מדפריך אזעירי ולא לרב אסי כלל: ובשיטה ישנה כתוב וז"ל מדלא משנינן בלא נבעלתי ודאי מהימנא והא דאין אוסרין כדאמרה לא נבעלתי אבל בנבעלתי ולכשר נבעלתי לא מהימנא שמעינן שאם היתה נאמנת בלא נבעלתי בנבעלתי ולכשר נבעלתי היתה נאמנת אפילו לר' יהושע כיון דאיכא למימר מגו גמור. ע"כ: וכתב הרא"ה וז"ל הא דמקשינן מהא דאמר רב מלקין על היחוד ואין אוסרין על היחוד לזעירי בלחוד הוא דקשיא לן ולא לרב אסי דלרב אסי הא אמר נבעלה אבל נסתרה לא חיישינן לה וקשיא לן הא דלא כר"ג נמי היא דע"כ לא מכשר ר"ג אלא בטוענת אבל בשאינה טוענת לא כדאמרינן לקמן בהדיא דטעמיה דר"ג משום דאלים ליה ברי ואילו הכא אפילו בדלא טענה אמרינן דאין אוסרין על היחוד י"ל דלר"ג לא קשיא כיון דשמעינן מינה מיהת אליבא דר"ג דאין סתירתה ראיה על הטומאה הילכך בא"א לא בעיא טוענת דכיון דאין סתירתה ראיה אי משום אמירה דידה לית בה מששא דאפילו אמרה טמאה אני לך לא מהימנא דהא קיי"ל דהאומרת טמאה אני לך צריכה להביא ראיה לדבריה וכיון דכן למה לי טוענת אבל הכא דינא הוא דנבעי טוענת אף על גב דמשום ראיה דסתירה לא מפסלה דילמא אמרה נבעלה ולפסול לה ומהימנא אבל לר' יהושע דאמר דסתירה ראיה אטומאה א"כ אמאי אין אוסרין על היחוד דכיון דנסתרה הרי זו בחזקת נבעלה ומ"מ שמעינן מהא דפלוגתייהו דר"ג ורבי יהושע דהכא בטוענת בין באומרת נבעלתי בין באומרת לא נבעלתי כלל דאילו הוה מודה ר' יהושע לר"ג באומרת לא נבעלתי שהיא נאמנת למימר דאין סתירתה ראיה על הטומאה הכא נמי דינא הוא אפילו לר' יהושע דאין אוסרין על היחוד כדפרישית ודלא כפרש"י ז"ל. ע"כ: וז"ל הריטב"א לימא דלא כר' יהושע פי' דאילו לר"ג לא קשיא דמוקי לה בטענת ברי א"נ דעיקר טעמא דר"ג משום חזקה דגופא הוא כדאיתא לעיל ומיהו בעי טענת ברי משום דכי לא טענה הכי הרי היא כמודה שנבעלה באיסור מה שאין כן באשת איש שאפילו אמרה זינתה אינה נאמנת שמא עיניה נתנה באחר הילכך לא בעינן טוענת אבל לר' יהושע דלית ליה חזקה דגופא וחייש לסתירה שהיא רגלים לטומאה היה ראוי לאסור מדרבנן משום יחוד דאילו מדאורייתא קנוי וסתירה בעינן ודאי לד"ה. ע"כ:

לימא דלא כר' יהושע. כלומר והא רב ס"ל כר' יהושע כדאיתא בפ' עשרה יוחסין [קידושין עה א'] גבי ארוסה שעיברה וא"ת מאי קושיא דהא לא שמעינן ליה לרבי יהושע דפסל אלא בפנויה משום דלכתחילה הוא ואפילו עמדה ונשאת לכהן מפקינן לה מיניה דכיון דאיתרעא לה קודם לנשואין כלכתחילה הוא וכההיא דאמרינן בגיטין בשילהי פרק הזורק גבי יצא עליה קול איש פלוני כהן כתב גט לאשתו ויושבת תחתיו ומשמשתו מהו שלח להו תצא ואקשינן תצא והא אמר רב אשי כל קלא דבתר נשואין לא חיישינן לה ופריק מאי תצא תצא משני דכיון דנפק עלה קלא קודם נשואין אפילו עמדה ונשאת תצא דלכתחילה הוא אבל באשת כהן לא שמענו לו לר' יהושע דאסר על היחוד תירץ הראב"ד ז"ל דהיינו דמפרקינן ליה אפילו תימא ר' יהושע מעלה עשו ביוחסין כלומר שהמקשה היה סבור דאין אוסרין על היחוד דפנויה קאמר ולומר דמתירין אותה לינשא לכתחילה דכולה מימרא דרב בפנויה היא וכדאמרינן התם בפרק עשרה יוחסין על מלקין על היחוד לא שנו אלא ביחוד דפנויה אבל ביחוד דאשת איש לא ואהדר ליה לא כמו שאתה סבר אלא אין אוסרין אשת איש לבעלה על היחוד קאמר ולצדדין אמרה רב למילתיה מלקין על היחוד דפנויה ואין אוסרין אשת איש על היחוד ואפילו באשת כהן מ"ט דהא דר' יהושע משום מעלת יוחסין היא ומשום מעלת יוחסין לא מפקינן אתתא מבעלה. ואין הלשון מחוור לפי פי' דהוה ליה לפרושי בהדיא מאי אין אוסרין אשת איש לבעלה קאמר ומסתברא דר' יהושע אפילו באשת איש קאמר ובאשת כהן דאוסרין אותה על היחוד דהא כשבויה עביד לה משום דאין אפוטרופוס לעריות וכדאיתא בסמוך והכין מוכח בפרק אין מעמידין בע"ג [כה ב'] והכי מוכח קצת לקמן גבי ארוס וארוסתו. הרשב"א ז"ל: וכן כתב תלמידו ז"ל בחידושיו ומסיים בה ואף על גב דמתני' ע"כ לא מתוקמא אלא בפנויה משום סיפא דהרי היא בחזקת מעוברת לנתין ולממזר דאילו באשת איש מאי שנא נתין או ממזר אפילו נבעלה לכשר אסורה לבעלה מ"מ משמע הוה שמיע ליה למקשה דר' יהושע אסר באשת כהן משום מעלת יוחסין וה"ה אפי' תימא הא דרב אתיא כרבי יהושע לא תיקשי ולא מידי דטעמא דאסר ר' יהושע אפי' באשת כהן משום מעלת יוחסין הוא ע"כ:

אפי' תימא רבי יהושע מעלה עשו ביוחסין. פרש"י משום יחוד בעלמא שלא להכשירה מ"ש בזו דהא דקאמרינן אין אוסרין על היחוד לא מיירי בפנויה ואיסור כהנת אלא באשת איש ולאוסרה לבעלה ויש מקשים דהא רישא דקאמר רב מלקין על היחוד בפנויה דוקא היא כדאמרינן לרב בקדושין [פא א'] אמר רב אשי לא אמרן אלא בפנויה דוקא אבל באשת איש לא שא"כ אתה מוציא לעז על בניה ולא חלקו בין אשת איש לאשת איש ואפי' כשאין לה בנים אין מלקין והיינו דאוקימנא בפנויה דוקא ונ"ל דהא לא קשיא דמילי מילי קאמר ובמלקין מכת מרדות דרבנן על היחוד של פנויה אע"פ שקיל ואין אוסרין אשת איש לבעלה אפי' מדרבנן ואע"ג דאיסור דאשת איש חמור והיא הנותנת ג"כ שאין מלקין על הייחוד שלה שא"כ אתה אוסרה על בעלה שלבו נוקפו ופורש ממנה וי"מ מעלה עשו ביוחסין כשמודה שנבעלה דומיא דמתני' לפר"י ז"ל אבל כשאינה מודה שנבעלה לא עשו מעלה ואין אוסרין על היחוד אפי' של פנויה לאוסרה לכהונה ואין לשון הגמרא הולם פי' זה כלל וכ"ש לפי' האחרון שפי' במשנה דר' יהושע פוסל במשנתינו אפי' באומרת לא נבעלתי ופרש"י ז"ל הנכון ומ"מ נראה מכאן דלא פסל ר' יהושע בנסתרה אלא לכתחילה ומשום מעלה אבל בדיעבד לא תצא מן הכהן שנשאת אבל כשנבעלה פוסל אפי' בדיעבד דההיא לאו משום מעלה הוא והיינו דאמרינן לקמן הלכה כר"ג בדיעבד מכלל דר' יהושע פוסל בדיעבד והא איפסיקא הלכתא כר"ג בהא. הריטב"א ז"ל: וז"ל הרא"ש ז"ל מעלה עשו ביוחסין. לכאורה משמע דה"ק דהא דאין אוסרין על היחוד היינו אשת איש שנתיחדה אבל ביוחסין עשו מעלה בפנויה שלא להשיאה לכהונה. וקשה דהא בפ' בתרא דקדושין קאמר אמלתא דרב דאמר מלקין על הייחוד לא אמרו אלא ביחוד דפנויה אבל ביחוד דאשת איש לא דאתה מוציא לעז על בניה. אלמא מלקין על הייחוד איירי בפנויה וה"ה אוסרין על הייחוד איירי בפנויה. ואומר ר"ת דמילי מילי קתני מלקין על הייחוד איירי בפנויה ואין אוסרין על הייחוד לא איירי אלא באשת איש. מיהו קשה אדפריך הכא אמלתיה דרב דאמר ואין אוסרין על היחוד לימא דלא כר' יהושע הוה ליה למפרך מהא דקיימא לן בכולי תלמודא וכמה משניות דאין האשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קנוי וסתירה. לכך נ"ל דרב איירי בפנויה דוקא וה"פ מעלה עשו ביוחסין לאסור היכא דאמרה לכשר נבעלתי. דמודה מיהא דנבעלת ולא מהימן במגו. אבל אי אמרה לא נבעלתי בהא לא עשו מעלה לאסור ביוחסין. וה"ר יוסף דקלסו' פי' דהא דקאמר אין אוסרין על היחוד בפנויה מיירי באשה שנתייחדה עם אביו אין אוסרין אותה על בנו משום אנוסת אביו לר' יהודה דאסר באנוסת אביו ומפותת אביו. והקשה רבי' מאיר דרב נקט למילתיה דלא כהלכתא שפסקו הגאונים דאין הלכה כר' יהודה ופירשו משכחת לה במגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק דתנן עלה בפ' הזורק [גיטין פא א'] ב"ש אומרים אינה צריכה הימנו גט וב"ה אומרים צריכה הימנו גט. ומוקי פלוגתייהו בשלא ראוה שנבעלה ובהא פליגי ב"ש סברי לא אמרינן הן הן עידי ייחוד הן הן עידי ביאה. וב"ה סברי אמרינן הן הן עידי ייחוד הן הן עידי ביאה ומסתמא לשם קדושין בעל. והתם גרסי' אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן מחלוקת בשראוה שנבעלה אבל לא ראוה שנבעלה דברי הכל אינה צריכה הימנו גט שני דלא אמרינן הן הן עידי ייחוד הן הן עידי ביאה. ומסיק התם ר' יוחנן הוא דאמר כי האי תנא דתניא ר' שמעון בן אלעזר אומר כו' והיינו דקאמר רב אין אוסרין על הייחוד כלומר אין אוסרין אותה אעלמא היכא דנתגרשה ולנה עמו בפונדק ולא ראוה שנבעלה והיינו כר' יוחנן ומיהו מעיקרא הוה ס"ד דמקשה דרב איירי אפי' ליוחסין ע"כ: