שיטה מקובצת על כתובות יב:

כיון דחזו דמזלזלי בהו. פרש"י ז"ל שהיתה קלה בעיניהם להוציאה לפי שהיתה כתובתה מועטת וקשה דמעיקרא נמי אמאי לא היתה קלה בעיניהם להוציאה כיון דמנה חשיב דבר מועט ונ"ל דקא מזלזלי בהו מחמת זו שתקנו לבתולה ד' מאות לפי שזלות בעיניהם שאין להם כתובה אלא רביע ממה שיש לבתולה ונמנעים מלישאם ופי' מזלזלי בהו ופרשי מינייהו חד הוא. לשון הרא"ש ז"ל: וכן פירשו בתוס' והאריכו לחלק לפי פירושם בין לישנא דמזלזלי ללישנא דפרשי עיין בתוס'. ואתי שפיר לפירושם מאי דכתבו לעיל דאין סברא לתקן לאלמנה מאתים אם לא אחר שראו צורך דמזלזלי בהו אבל למאי דפירש רש"י ז"ל שהיתה קלה בעיניהם להוציאה לא אתי שפיר ואיפשר דהיינו קושיית התוספות שהקשו ז"ל דמעיקרא נמי הוו ידעי וכו' וקל להבין כנ"ל:

לא מבעיא קאמר וכו'. ואם תאמר למה ליה למתני בת כהן לישראל ויש לומר דזו ואצ"ל זו קתני ומיהו ק"ל למאי דס"ד מעיקרא מאי האי דאמרי דאיכא צד כהונה ומאי מהני האי טעמא לגבות מאתים יתרים בת ישראל לכהן ויש לומר דמעיקרא סברי' דהסכמה אחת היתה לבת ישראל ובת כהן לישראל שלא רצו הכהנים ליטול שררה גמורה לעצמם אלא כך תקינו דכל דאיכא צד כהונה תהא כתובתה מאתים (ד' מאות) ולהכי מהניא תקנתא לבת ישראל לכהן הא לא"ה לא מהניא כיון דעלוי מעליא ליה. הריטב"א ז"ל: וז"ל הרשב"א ז"ל הא דאמרינן לא מבעיא בת ישראל לישראל דלא מצי אמר לה עלויי קא מעלינא לך אבל בת ישראל לכהן דמצי אמר לה קא מעלינא לך קשיא לן אכתי מאי טעמא תני בת כהן לישראל השתא בת ישראל לישראל עושין בת כהן לישראל דגרועי גרע מבעיא ויש לומר דאיידי דתנא בת ישראל לכהן תנא נמי בת כהן לישראל עד כאן. ונראה לי דמעיקרא סברינן דה"פ דברייתא הרוצה לעשות כדרך שהכהנים עושין כגון בת ישראל וכו' פי' קאי כגון בת ישראל וכו' והרוצה לעשות וכו' הכי פירושו הרוצה לעשות כגון מאן הוא דאמרינן דאם רוצה לעשות (כך) [כדרך] שהכהנים עושין דיעשה דוקא כגון בת ישראל לכהן וכו' דכיון דאיכא צד כהונה יכולין לעשות כן דרשאין הישראלים לתקן ארבע מאות לבנותיהן כשינשאו לכהנים כי היכי דנותנין הן ארבע מאות כשלוקחין בנותיהן של כהנים שלא להטיל קנאה בין אשתו של כהן לבתו של כהן ובין כלה לחמותה ומשני לא מבעיא קאמר לא מבעיא בת ישראל וכו' פירוש כי קאמר כגון בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל וכו' לא קאי אהרוצה לעשות וכו' אלא קאי אכדרך שהכהנים עושין וכו' וה"פ הרוצה לעשות פירוש איזה שירצה כדרך שהכהנים עושין שהכהנים תקנו כן שבין בת ישראל לכהן ובין בת כהן לישראל כתובתה ארבע מאות זוז כדי שלא לחלק ביוחסיהן בין אשת כהן לבת כהן דכל היכא דאיכא צד כהונה כתובתה ארבע מאות הכי נמי המשפחות המיוחסות אם יתקנו בין בת שאינו מיוחס למיוחס ובין בת מיוחס לשאינו מיוחס שיהיה כתובתה ארבע מאות הרי הוא עשוי ומתוקן וברייתא דקתני הרוצה לעשות כדרך שהכהנים עושין וכו' לא מיבעיא קאמר פירוש במכ"ש אנו למדין כן דאם בת ישראל לכהן דמצי אמר לה עלויי קא מעלינא ליך כתובתה ארבע מאות זוז כ"ש בת ישראל לישראל כנ"ל וקל להבין. ומרנא ורבנא הרב הגדול כמהר"ר דוד בן אבי זמרה ז"ל אזיל בשיטת הריטב"א ז"ל וז"ל כגון בת ישראל לכהן ובת כהן לישראל וכו' יש בכאן קושיא אחת דהשתא הוי זו ואצ"ל זו ועוד דלמאי דמקשה דעדיין לא עלה על דעתו החילוק של עילויי קא מעלינא ליך מה סברא יש שמפני שיש צד כהונה יכתבו לה ארבע מאות זוז אלא ודאי להכי תקנו דאפילו בת ישראל לכהן ארבע מאות כדי שלא יהו אומרים הישראלים תראו הכהנים כיצד לקחו שררה לעצמם מפני כך עשו הכהנים תקנה שבכל מקום שהיו בו צד כהונה אפילו שיהיה להם הפסד וגריעותא כגון בת ישראל לכהונה שיכתבו להם ארבע מאות זוז והיינו דנקט החלוקה של בת ישראל קודם דהוי זו ואצ"ל זו כדי לומר לך שקודם תקנו לבת ישראל הנשאת לכהן ארבע מאות זוז ואחר כך תקנו אפילו לבת כהן הנשאת לישראל:

מתניתין הנושא את האשה וכו'. ר"ג ור"א אומרים נאמנת. איכא למידק אמאי דתני והלה אומר לא כי דמשמע לישנא דברי דבסוף המניח דייק מדקתני לא כי דמיירי בברי וכתבו התוספות דהכא דליכא למטעי קתני לא כי אף על גב דאיירי בשמא ומ"מ קשיא למה ליה לתנא לעקם לישניה ולא קתני לשון ברור ויש לומר דאתא לאשמועינן דלא הוי טעמא דר"ג ולא תליא בהכי לכך לא קפיד בלישנא וטעמא דר"ג משום מגו כדאיתא בגמ' לקמן ואיפשר דלהכי כתב רש"י ז"ל נאמנת. קס"ד משום דברי ושמא ברי עדיף ע"כ. פי' וכיון דלא קאי האי טעמא לכך לא קפיד בלישניה וכדכתי'. ועוד איכא למידק אמאי לא קתני חייב א"נ כתובתה ר"ג ור"א אומרים מאתים כי היכי דתני לקמן אתמר מנה לי בידך וכו' רב יהודה וכו' חייב ועוד למה ליה לרבי יהושע לאורוכי ולמימר ולא מפיה אנו חיין וכו' לא ה"ל למימר אלא בקיצור ר' יהושע אומר אינה נאמנת ויש לומר דלהכי נקט ר"ג נאמנת לאורויי דנאמנותא תליא בדידיה משום מגו או משום חזקתה ואי הוה תני חייב א"נ כתובתה מאתים הוה משתמע דמשום גריעות טענתיה דידיה הוא דמחייבינן ליה ומיהו ר' יהושע האריך בלישניה כדי לשלול כולהו טעמי דסוף הא קס"ד בגמ' דנאמנת משום דברי ושמא ברי עדיף הלכך הוצרך ר' יהושע למימר לא מפיה אנו חיין דלא נימא ברי עדיף וקתני אלא הרי זו בחזקת בעולה ולשלול טעמא דחזקה דאמרינן לקמן אליבא דר"ג ושוב קתני עד שתביא ראייה לדבריה לשלול טעמא דמגו דלקמן כנ"ל. ואיפשר דלכל זה כיון רש"י ז"ל שכתב נאמנת. קס"ד משום דשמא וברי ברי עדיף. ע"כ. א"נ יש לי לומר דכי קתני הרי זו בחזקת בעולה עד שלא תתארס והטעתו אתא לשלולי טעמא דברי ושמא וזהו שכתב רש"י ז"ל עוד הרי זו בחזקת שנבעלה עד שלא תתארס והטעתו. פי' כדי לשלול האי דקס"ד ברי ושמא ברי עדיף קתני ר' יהושע הרי זו בחזקת שנבעלה כו' ודוק ששינה רש"י לשון המשנה ונקט שנבעלה ולא נקט בעולה כלישנא דמתני' דאי אתי לשלול בחזקת בתולה וכדכתיבנא לעיל שייך למתני הרי זו בחזקת בעולה אבל כדי לשלול טעמא דברי ושמא שייך לישנא דנבעלה דלא הויא כאשר אמרה היא משארסתני נאנסתי וכו' אלא דנבעלה עד שלא תתארס. וקל להבין: וכתבו תלמידי ה"ר יונה ז"ל וז"ל ר"ג ור"א אומרים נאמנת דהיא טוענת טענת ברי והוא שמא וברי ושמא ברי עדיף ואע"ג דר"ג ס"ל בעלמא אוקי ממונא בחזקת מריה הכא לא ס"ל הכי אלא מפקינן מיניה משום דאמרינן אוקי איתתא אחזקתה וכי איתילידא בתולה איתילידא וכיון דטוענת ברי ואית לה חזקה מהימנא ורבי יהושע סבירא ליה שלא נסמוך על טענת ברי שהיא טוענת ולשון לא מפיה אנו חיין רוצה לומר אע"פ שהעולם עומד על האמת לא נעמוד אנחנו על האמת שלה כי שמא אינו כדבריה ואוקי ממונא בחזקת מאריה והלכה כר"ג ודוקא כשטוען טענת שמא כדכתיבנא אבל כשהיא בענין שיוכל לטעון טענת ברי כגון שקדש ובעל לאלתר וטוען ודאי קודם שארסתיך נאנסת הוו להו ברי וברי והלכך ברי דידיה עדיף ע"כ. ומ"מ להכי נקט תנא והלה אומר לא כי וכו' לאשמועינן דלא תליא עיקר טעמא בברי ושמא ברי עדיף וכדכתיבנא: וז"ל ה"ר יהונתן ז"ל ר"ג ור"א אומרים נאמנת ויש לה מאתים משום דאיהי ברי והוא שמא וברי ושמא ברי עדיף ואף ע"ג דלא אמרינן גבי ממונא ברי עדיפי זה הכלל המע"ה הכא שאני משום דאיכא מגו והכא איכא מגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני תחתיך דלא פסלה נפשה לכהונה וקאמרה נאנסתי דפסלה נפשה מכהונה ש"מ דקושטא קאמרה א"נ משום דמוקי' לה אחזקתה דרוב נשים בתולות נשאות ור' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין כלומר אין אנו סומכין על דבורה שטוענת בטענת ברי אף ע"ג דתובע ברי כתבע שמא ור' יהושע לית ליה מגו כיון דהבעל מצאה בלא בתולים והוא מתחיל לטעון עליה תחילה שאם היתה היא יכולה לכסות היתה מכסה הלכך לא מהימנינן לה בשום מגו דיכלה למטען טענתא מעלייתא מהך דלא דמי לאידך מגו דמודה ר' יהושע באידך פירקין כגון האומר שדה זו של אביך היתה ולקחתיה ממנו דהתם הנתבע מתחיל להכניס עצמו באותה תביעה ואי לאו דקושטא הוה לא היה מכניס עצמו בחשד זה. ע"כ:

וז"ל מרנא ורבנא הרב הגדול מהר"ר דוד בן אבי זמרה ז"ל רבי יהושע אומר לא מפיה אנו חיין וכו'. יש לדקדק מה ר"ל בזה הלשון של לא מפיה אנו חיין ועוד שלא היל"ל אלא אינה נאמנת לקושיא הא' י"ל שמפני שיש לנו שעל ג' דברים העולם עומד והא' מהם הוא על האמת וזו האשה אליבא דרבי יהושע אינה נאמנת ומש"ה אומר אין אנו חיין אלא על האמת ולקושיא הב' י"ל שבזה הלשון הוא מתרץ אמאי לא אמרינן ברי ושמא ברי עדיף לכך תני דאפילו היא טוענת ברי לא מפיה אנו חיין מפני שהוא ברי גרוע ודוק ותשכח. ועוד אמר עד שתביא ראיה לדבריה להכחיש טעמו של ר"ג שאמר דמשום דאיכא מגו ראוי להאמינה וקאמר ר' יהושע עד שתביא ראיה לדבריה דמגו להוציא לא אמרינן ע"כ. ויש לי לומר דלכך קאמרי לא מפיה אנו חיין משום דהיא גרמה מיתה לעולם בחלקלקות שפתיה ופתוייה ומאחר שהיא גרמה מיתה לעולם אין אנו חיין אלא על הדין ועל התורה ועל האמת לכך אין להאמינה והיינו דלא קתני כי האי לישנא גבי איש כלל ואילו לטעמא דעל ג' דברים העולם עומד מה לי איש מה לי אשה. עוד כתב מרנא ורבנא זלה"ה ואם תאמר תיקשי מרבי יהושע לרבי אבא דאמר מתוך שאינו יכול לישבע משלם דהא הכא אינו יכול לישבע לפי שטוען שמא וקאמר ר' יהושע דאפ"ה לא משלם י"ל דשאני התם דאיבעי ליה למידע אבל הכא לא איבעי ליה למידע ולפיכך לא משלם. עי"ל דמשום דב' תקנות הוו לבתולה מאתים ולאלמנה מנה ולא היו מודה מקצת הטענה דבשלמא כשהיה יכול לכפור הכל והודה במקצת אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם אבל הכא לא היה יכול לכפור הכל דלפחות מנה יש לה. ואם תאמר הכא נמי יכול לטעון לא כי אלא דרוסת איש תחתי ואין לך כלום י"ל דהא מתני' איירי כשקדש ובעל לאלתר דאי לא תימא הכי אמאי קאמרה איהי מוכת עץ אני סתם היה לה לומר מוכת עץ אני תחתיך אלא ודאי כשקדש ובעל לאלתר עסקינן ע"כ. והא כתיבנא לעיל בסמוך לשון תלמידי הר"ר יונה ז"ל:

גמרא הא דרב יהודה דשמואל היא. ואף על גב דאסיקנא דר"ג אית ליה דרב נחמן מיהו האי דרב יהודה ודאי דשמואל היא משום הא דתנן בפרק השואל והלה אומר איני יודע חייב וכן בפ' הבית והעליה רב נחמן אוקמינהו כשיש עסק שבועה ביניהם ומתוך שאינן יכולין לישבע משלמין ושמואל לית ליה מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע משלם כדאיתא בפרק כל הנשבעין [שבועות מז א'] הלכך הא דרב יהודה ע"כ דשמואל היא ודרב נמי היא דרב נמי הכי ס"ל דלא אמרינן מתוך שאינו יכול לישבע משלם אא"כ אתה אומר דרב תנא הוא ופליג אמתני' דהשואל ודפרק הבית והעליה ואי אמרת אמאי לא אמרינן דשמואל היא מההיא משום דלא פשיטא לן דלא שמעינן להו בפירוש דאמרי הכי ומאי איכפת לן אי דשמואל היא אי דרב כי היכי דנדחוק נפשין לאיתוייה מהתם ושמא היו מתרצים בה תירוץ אחר סוף דבר אין מקום לקושיא זו ואם תאמר כיון דשמואל כרב יהודה ס"ל היכי אמרינן דאם כן קשיא הלכתא אהלכתא מדאמר שמואל הלכה כר"ג הא שמואל לא סבר לה כרב נחמן ולדידך מי ניחא נהי נמי דמההיא לא מוכחא דילמא שמואל כרב יהודה סבר לה כדקס"ל מעיקרא ועוד דרב יהודה הוא שאמר משמיה דשמואל אלא ה"ק ובהא אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ג וקי"ל הכי וליכא מאן דפליג ולאו משום מימרא דשמואל בלחוד אלא משום דקי"ל הכי כדאמרינן וקשיא הלכתא אהלכתא אלמא קים להו דהלכתא כדפסק שמואל ולא תצית לדברי מי שאומר דאית ליה לשמואל מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע משלם בשבועה דאורייתא שזה הוא שבוש גדול וגורם לערבוב ושבוש של אותה הלכה שבפרק כל הנשבעין וכבר כתבתי שם ראיות גמורות שאינו כך וכך כתב רבינו הגדול ז"ל ודקדקו בתוספות הא שמעינן ליה לשמואל דאמר פטור דגרסינן בריש פרק שור שנגח את הפרה אמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי סומכוס אבל חכמים אומרים זה כלל גדול בדין המע"ה והוינן בה למה ליה למימר זה כלל גדול בדין אפי' ניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא אלמא לא אמרינן ברי ושמא ברי עדיף וליטעמיך נמי דרב יהודה אדרב יהודה קשיא אלא איכא למימר לההוא לישנא סבירא לן דלא אמרינן ברי ושמא [ברי עדיף אלא] בכגון מנה לי בידך והלה אומר איני יודע דברי דידיה ברי מעליא ושמא דהאי גרוע שהיה לו לידע [אבל בניזק ומזיק ששמא דידיה לא ה"ל לידע] וברי דהאי לאו מעליא שמשום שיודע בחבירו שלא היה שם מעיז פניו ותובעו בברי לא אמרינן דכי האי ברי עדיף תדע בשילהי המניח את הכד מוקמינן בגמ' למתני' דקתני המע"ה בברי ושמא ולא מקשינן מינה לרב הונא ורב יהודה ואם תאמר והא מתני' משארסתני נאנסתי דשמא מעליא הוא וברי גרוע ואפ"ה קס"ד דאמר שמואל ברי עדיף. אנן מק"ו קאמרי' דאי שמואל מחייב ברי כ"ש במנה לי בידך דרב יהודה ולמאי דס"ד מעיקרא ליכא לאקשויי דשמואל אדשמואל מההיא דפרק הפרה משום דהוה אמינא מאי זה כלל גדול דקאמר לאו לאתויי ניזק ברי ומזיק שמא אלא לכי ההיא דשור שנמצא נגחן כדמוקים לה התם וכל מילתא דלא שמעינן לה בהדיא לא מותבינן מינה תיובתא למאי דקס"ד מעיקרא כדכתיבנא והא דאקשינן בפ' השואל ממתני' דשאולה ושכורה לר"נ וכן בפרק הבית והעליה כולהו ברי דידהו גמור ושמא דידהו גרוע שהיה לו לידע אם שכורה או שאולה וכן היה לו לזה להכיר אבניו כמו שזה מכיר וכן הא דגרסינן בפרק יש נוחלין [בבא בתרא קלה א'] גבי מתני' דזה אחי אינו נאמן ואוקימנא כשאמרו אין אנו יודעין ואמר רבה עלה זאת אומרת מנה לי בידך והלה אומר איני יודע פטור התם נמי היה לו לידע דמילתא דאיעבידא לאיגלוייא היא וברי דידיה ברי מעליא ושמא גרוע שאי אפשר שלא שמע ואיפשר דכל הנך סוגיות לא איכפת להו לאפלוגי בינייהו וכי אקשי מינייהו לרב נחמן הוה יכול למימר וליטעמיך לרב יהודה מי ניחא דהא מודה בניזק אומר ברי ומזיק אומר שמא אלא כיון דלא שמעינן ליה בהדיא דאמר הכי לא מקשינן משקלא וטריא דגמ' דהא איתמר בה לישנא אחרינא ועוד דכמה דוכתי בתלמודא דיכול לאקשויי וליטעמיך ולא מקשי. הרמב"ן ז"ל:

ורב נחמן ור' יוחנן אמרי פטור. מה שהזכיר רב נחמן לפני רבי יוחנן לפי שמתחלה היו שונין דברי רב נחמן בבבל ונודע להם אח"כ שגם ר' יוחנן היה אומר כן והגיהו ר' יוחנן. הרא"ש ז"ל: גרש"י ז"ל ע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא משום דאיכא מגו אבל הכא מאי מגו איכא. א"נ ע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא משום דאיכא חזקה דגופא וה"פ דמתני' איכא מגו דכי אמרה משארסתני נאנסתי יכולה לומר מוכת עץ אני ולא פסלה נפשה מכהונה ואית לה מאתן או בשלא הכיר בה לר"מ או באומרת מוכת עץ אני תחתיך לרבנן וכשאומרת מוכת עץ איכא מגו דיכולה למימר מוכת עץ אני תחתיך ויש לי מאתן ואמרה מוכת עץ קודם לכן ואין לה אלא מנה אליבא דר' אליעזר דאמר לקמן דטענתייהו במנה ולא כלום הוא א"נ ע"כ ל"א ר"ג אלא משום דאית לה חזקה דגופא כלומר א"נ לר' יוחנן דאמר טענתייהו במאתים ומנה דליכא מגו במציעתא טעמא דר"ג משום חזקה דגופא ואיברא דלקמן בפרק האשה שנתאלמנה אמר תלמודא להאי מגו ומיהו לאו מגו הוא בקושטא דלרבי יהושע דפליג אדר"ג באומרת מוכת עץ אני או משארסתני נאנסתי הכא פליג באומרת מוכת עץ אני תחתיך דמאי אולמי דהאי מהאי ועוד דלקמן מוכח דמתני' מפרש כשקדש ובעל לאלתר דלא מציא למטען מוכת עץ אני תחתיך וכדבעינן לפרושי לקמן בס"ד אלא הכחישה מגו כל דהוא אמרינן וכן בפרק האשה משום דלדידיה עדיפא לה לדעתה למימר אידך טענתה ועיקר טעמא דר"ג משום חזקה דגופא ונוסחי טובא איכא דגרסי אלא מטעמא בתרא. הריטב"א ז"ל:

וז"ל הרא"ה ז"ל ה"ג ע"כ לא קאמר ר"ג התם דאיכא למימר מגו וכו'. א"נ משום חזקה וכו' ואיכא דמפרשי דהיינו מגו דכי אמרה משארסתני נאנסתי איכא מגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני דלא פסלה נפשה מכהונה ואידך דקאמרה מוכת עץ אני קודם לכן מגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני תחתיך ותימה האי מגו הוא דבקמייתא דאמרה דנאנסתי דמציא אמרה מוכת עץ אני ומהימנה לר' אליעזר דאמר שלא הכשירו אלא כדי דאית לה חזקה כיון דסוף סוף לא סגי לן בלאו האי טעמא הא תו למה לי משום מגו משום חזקה דגופא נמי איכא להימנא דנאנסה תחתיו ואפילו לרבי יוחנן דאמר לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה כולה משום חזקה דגופא דאע"ג דבתה לית לה חזקה דכשרות קסבר רבי יוחנן דכיון דמכשרת בה לא סגיא דלא אכשר בבתה דעובר ירך עמו הוא וחד גופא הוא. ותו האי מאי מגו הוא דהא כי הא דאמרה מוכת עץ אני תחתיך היא גופה בפלוגתא דאילו לרבי יהושע לא מהימנא ואידך נמי דאמרת דהיינו טעמא דמהימנא דאמרה מוכת עץ אני קודם לכן מגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני תחתיך היא גופה מאי טעמא אילימא משום דהויא ברי הדרא קושיא לדוכתיה מיהא ואי משום חזקה דגופה מוכת עץ אני קודם לכן נמי היינו טעמא דמהימנא ולאו משום מגו [ותו דלקמן מוכח בהדיא דבהא ליכא משום מיגו] דאתיא כגון שקדש ובעל לאלתר וכדפרישית נמי לעיל ואף על גב דבאידך פי' אמרינן ליה להאי מגו [בהני תרתי התם לא משום מגו] גמור אמרינן להו למימר דתיהוי הימנותא דר"ג משום הכי אלא אליבא דרבי יהושע הוא דאמרינן להו דאע"ג דלא מודה ר' יהושע בהני מודה היכא דאיכא מגו גמור והוא הדין דר"ג גופיה נמי לאו משום האי מגו בלחוד הוא דאתי עליה אלא דמדר"ג לא משמע דלא נימא מגו בעלמא אבל מדרבי יהושע מהו דתימא כיון דפליג אהא דסבר ר' יהושע דלא אמרינן מגו כלל קמ"ל דבהני הוא דפליג למימר דלא מהימנא ואע"ג דאיכא האי מגו אבל בעלמא אית ליה מגו והא דאמרינן קמייתא דאיכא למימר מגו לאו מגו גמור הוא אלא דאמרינן דאם איתא דמשקרא איהי דקא סברה דמהימנא כדקאמרה האי טענה אמאי לא אמרה אידך דאם איתא דמהימנא האי עדיפא לה דרווחא טפי. ואיכא נוסחי דלא גרסי' ליה ואי גרסי ליה איכא לפרושי לפי הדחק דלאו עיקר טעמא היא אלא אסמכתא בעלמא דאסמכיה בהדי אידך ואידך עיקר דאמרינן דהתם הוא דאיכא חזקה דגופא פי' והיינו דמהימנא לומר נאנסתי תחתיך דבחזקת בתולה עומדת ובחזקת הכשר ואמרינן דהשתא הוא דנבעלה ואנוסה היתה וכי אמרה מוכת עץ אני אמרינן אוקמה אחזקה דגופה ובחזקת הכשר היא ואיכא דרוסת איש ומיהו דוקא כדקא טענה איהו דאי לא אי בטוען טענת דמים ודאי פשיטא מהימן ואי דליכא טענת דמים כגון שאבדה המפה וטוען טענת פתח פתוח היינו דאמרינן בגמרא דהם האמינוהו וכו'. ע"כ:

וז"ל הרשב"א ע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא דאמרינן מגו וכו'. כך גריס רש"י ז"ל כלומר מגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני תחתיך דלא פסלה נפשה מכהונה ואמרה נאנסתי תחתיך פסלה מכהונה נאמנת ובמציעתא דהיינו מוכת עץ אני והוא אומר לא כי אלא דרוסת איש את איכא מגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני תחתיך ואית לי מאתן ואמרה עד שלא ארסתני ואין לה אלא מנה וכרבי אלעזר דאמר בסמוך דטענתייהו הוא במנה ולא כלום וכדאמרינן נמי בריש פ' האשה שנתאלמנה א"נ ע"כ לא קאמר ר"ג אלא משום דאית לה חזקה דגופה כלומר ואם כן לרבי יוחנן דאמר טענתייהו במאתים ומנה דליכא מגו במציעתא טעמיה דר"ג משום חזקה דגופה דמסייעתא לברי דידה ואם תאמר ואפילו לר' אלעזר מאי מגו איכא במציעתא ואפילו ברישא נמי מאי מגו איכא דהא כיון דמדינא אפי' אמרה מוכת עץ אני תחתיך לא מהימנא טפי כי אמרה נאנסתי תחתיך או מוכת עץ אני עד שלא ארסתני אמאי מהימנא משום מגו דמוכת עץ אני תחתיך דאף היא לא מהימנא מדינא דמאי שנא מגו כי האי דלא אשכחן אלא במגו דאי אמר הכי הוה מהימן ויש לומר דאשכחן מגו כי האי דלא מהימן טפי אי טעין אידך טענתא אחריתי ואפ"ה כיון דה"ל למימר טענה דשפירא מינה מהימן משום ברי ושמא אבל במקום ברי וברי לא וכדאמרינן בפרק האיש מקדש [קידושין מט ב'] גמ' אף על פי שאמרה בלבי היה להתקדש לו היה לו לומר נזכרתי אע"פ שאילו אמר כן לא היה נאמן אלא שהיא טענה יותר קרובה ממנה שטען לא היה בלבי על זה וכן דעת רבותינו הצרפתים ז"ל ושם הארכתי יותר בס"ד. ע"כ: וכן כתב הרא"ש וז"ל ע"כ לא קאמר ר"ג אלא משום דאיכא למימר מגו אע"ג דלקמן אמרינן אליבא דר' יוחנן לית ליה מגו מש"ה אמר טעמא אחרינא דחזקה. ע"כ:

וז"ל שיטה ישנה ע"כ לא קאמר ר"ג התם אלא דאיכא למימר מגו פירוש מגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני דלא פסלה נפשה מכהונה וקאמרה משארסתני נאנסתי דפסלה נפשה מכהונה ובסיפא לרבי אלעזר דאמר טענתייהו במנה ולא כלום איכא מגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני תחתיך ואית לי מאתן ולר' יוחנן דאמר במאתים ומנה ליכא מגו ואף על גב דר' יוחנן מתרץ השתא מלתא דר"ג דאמר ברי עדיף דר' יוחנן ורב נחמן אמרי פטור דאוקי ממונא בחזקת מאריה י"ל מש"ה קאמר א"נ כו'. וק"ל והא מגו לאפוקי ממונא לא אמרינן ועוד דחזקה דגופא לאפוקי ממונא היכי מהניא והא איכא חזקה דממונא כנגדה דעדיפא. ועוד היכא אשכחן כי האי מגו והא אי הוה טענה מוכת עץ אני לא פשיטא לן דמהימנא והכי נמי פליגי ר"ג ורבי יהושע בההיא וי"ל ה"ק בברי ושמא דמסייע לברי דידיה טעם ורגלים בההוא מודה רב נחמן דברי עדיף כיון דאידך שמא ולהאי מסייע טעם ורגלים כגון מגו כי הכא שהרי אשה זו אם היתה טוענת מוכת עץ אני היתה מכשרת עצמה יותר ומדלא טענה רגלים לדבר שהיא אינה רוצה לטעון אלא האמת א"נ משום דמסייע לה חזקה דגופה בהאי ברי ושמא מודה רב נחמן. עד כאן: