שיטה מקובצת על כתובות י:

ולאו אורח ארעא לזלזל בבנות ישראל. וזה היה זלזול שאף על פי שהיו עומדות במלבושיהן היו מתביישות והיו צריכות לבא לב"ד ולעלות על פי החבית ולפסק את רגליהן. תלמידי הרב רבינו יונה ז"ל:

איתמר רבי ירמיה בר אבא אמר זכה במקחך כו'. משמע לי דלא פליגי בלישנא דהכי אמר ליה דלתרווייהו זכה במקחך וכו' אמר ליה אלא דבהא פליגי דמר סבר דפירושו כמשמעו וזכה במקחך אמר ליה ומר סבר אין פירושו כמשמעו ונתחייב במקחך אמר לו פירוש דבע"כ יזכה במקחו והכי קאמר ליה לך בע"כ זכה במקחך ותקבל חובה הבאה לך במקחך. אי נמי להפיס דעתו של בעל אמר ליה זכה במקחך וכוונתו נתחייב במקחך בעי למימר ליה והוא על דרך סגי נהור ועל דרך זה קאמר ליה נמי אשריך שזכית למשפחת דורקטי והיינו דקאמר בשלמא למאן דאמר נתחייב היינו דרבי חייא כו' פי' והדוחק היינו דאין פירושו כמשמעו ומיהו אי בעי למימר דר"ג קאמר ליה בהדיא קאמר ליה בההוא לך נתחייבת במקחך אין כאן שום דוחק ואמאי קאמר בשלמא וכו' היה לו לקצר ואפשר לפרש דבפירוש אמר ליה נתחייבת במקחך ודוחקיה היינו דלמה ליה לר"ג לגנות בעיניו מקחו הא אמרינן לקמן בריש פרק ב' תנו רבנן כיצד מרקדין לפני הכלה כו' עד אמרו להן בית הלל לבית שמאי מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בפניו או יגננו בעיניו הוי אומר ישבחנו כו' ומכל מקום מאי דפרישנא מעיקרא נ"ל עיקר והראיה מההיא דב"ה דמייתינן כנ"ל:

מתניתין בתולה כתובתה מאתים ואלמנה מנה בתולה אלמנה גרושה כו'. לא זו אף זו קתני ולא מבעיא בתולה אלמנה דלא בטל חינה כלל אלא אפילו גרושה דהוה אמינא דבטל חינה בקבלת גטה ולא מבעיא גרושה אלא אפילו חלוצה דבחליצתה לפני ב"ד של חמשה וגם כבר נמי היתה אלמנה איכא למימר דבטל חינה קמ"ל דכיון שהיתה מן האירוסין כתובתה מאתים אבל מן הנישואין אף על גב דבתולה היא כתובתה מנה ופירשו בירושלמי משום דבטל חינה וכן כתב הרשב"א ז"ל וכדבעינן למימר לקמן באידך מתני' בס"ד ונ"ל דאפילו ביהודה שהיו מייחדין כלה מן האירוסין כתובתה מאתים שהרי בחזקת בתולה היא נשאת לו דלא היה שם כי אם יחוד בעלמא כנ"ל:

ויש להן טענת בתולין. אין לפרש דלאוסרה עליו קאמר דאי הכי מן הנשואין נמי כל שכנסה בחזקת בתולה וכמו שכתבו התוספות לעיל בשמעתא דפתח פתוח גבי הא בגליל מצי טעין אלא להפסידה כתובתה מיירי והא אתא לאשמועינן למאן דאמר כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אבדה כל כתובתה דיש להן טענת בתולים לאבד כל כתובתה ולמ"ד כנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה כתובתה מנה אתא לאשמועינן דלגבי מאתים לבד יש להן טענת בתולים פירוש לאבד מנה ממאתים ותשאר מנה לעולם וזהו שכתב רש"י ז"ל ויש להן טענת בתולים. אם לא מצאה השני בתולה אבדה כתובתה דמקח טעות הוא לו. ע"כ. כן כתוב בס"י ומה שכתוב בספר הדפוס אבדה כל כתובתה הוא טעות אלא נקט רש"י ז"ל לשון השוה לשתי הסברות. עוד יש לי לומר דלהכי נקט כתובתה מאתים ויש להן טענת בתולים דלא תימא דהיינו טעמא דכתובתה מאתים משום דכיון דלא נשאת הרי היא חינה עליה ואפילו תמצא בעולה אי נמי דלא תימא כיון דחכמים תקנו לה כתובה שוב אינו יכול לטעון עליה כדי לאבד כתובתה עד שיביא ראיה לדבריו דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום קמשמע לן דיש להן טענת בתולים ואם יטעון הבעל לא מצאתיה בתולה אבדה כתובתה:

גמרא מאי אלמנה כו'. פי' ובהכי מתפרשא מתניתין דקתני ואלמנה מנה דלמה ליה למתנייה הכא הוה ליה למתני דיני כתובתה מאתים בהדי הדדי ושוב לקמן באידך מתניתין דקתני בתולה אלמנה כו' מן הנשואין כתובתה מנה הוה ליה למפתח ולמתני אלמנה מנה אי נמי בשלמא בתולה קתני לה משום דאיכא מאן דאמר כתובת בתולה מן התורה ואפילו למאן דאמר מדרבנן מכל מקום איכא למימר דיש לה סמך בעלמא מן התורה מדאפקיה רחמנא בלשון מוהר להכי פתח ותנא בתולה כתובתה מאתים אבל אלמנה מנה למה לי למתנייה כלל הרי אפילו בתולה אלמנה מן הנשואין כתובתה מנה כדקתני לקמן במתניתין ומיהו השתא דאמר רב חנא אלמנה על שם מנה אתי שפיר דהיינו נמי דקתני מתניתין ואלמנה מנה כנ"ל:

אלמנה על שם מנה. פירוש לישנא קטיע נקט אל כמו אלא וחסר אות אלף וזהו שכתב רש"י ז"ל על שם מנה. שאם נשאת משנתאלמנה אין לה כתובה אלא מנה. אי נמי הכי קאמר אל מנה פירוש שחסר ממנה מנה מהמאתים וכן מצאתי בפירושי הגאונים ז"ל וז"ל על שום מנה כלומר אל מנה דמשמע הסיר מנה ממאתים דבתולה ירושלמי דיה לאלמנה שתטול מחצית בתולה עד כאן. ומה שכתב רש"י ז"ל על שם מנה שאם נשאת וכו' משום שהוקשה לו והרי לא נקראת אלמנה אלא עד שלא נשאת (וכו') עדיין בעודה פנויה לכך כתב רש"י ז"ל שאם נשאת. והריטב"א ז"ל כתב וז"ל אלמנה על שום מנה פי' אע"פ שהוא לשון אלם שהיא יושבת דומיה רב חנא דייקא למה הוסיפו בהי' של אלמנה ע"כ. והוא נכון: אלמנה דכתיבא באורייתא מאי איכא למימר. ואם תאמר בשלמא לשיטת הרא"ש ז"ל דלעיל דיליף כתובת בתולה מן התורה מדכתיב כמוהר הבתולות והיינו כתובה והיקשא להכי הוא דאתא ניחא אבל לשיטת רש"י ז"ל דלא יליף אלא מקארי ליה מוהר הכא נמי קארי ליה אלמנה על שם מנה ותפשוט מהכא דכתובת אלמנה מנה דאורייתא ותירצו בתוספות דליכא למימר הכי דהא מנה בימי משה לא היה ואין לך לומר דהזכירה תורה מנה על שם העתיד וכדמשני ולא תפשוט דאם כן למה היה לקרותה על שם מנה העתיד והרי לא הזכירה תורה לעולם אלא ככר אלא ודאי על שם דעתידין רבנן דמתקני לה מנה וכדמשני תלמודא כנ"ל:

ותנא רב יוסף אשור זו סליקת ומי הואי. פרש"י ז"ל ומי הואי בבריאת העולם וקשה למה ליה לאתויי הא דר"י תקשי ליה קרא ומי הוה אשור בבריאת העולם וכן נמי ה"ל למפרך מאידך קרא הוא הסובב את כל ארץ כוש ומי הוה כוש בבריאת עולם ותירצו בתוספות דאי לאו דרב יוסף לא היה מצי למפרך דמצינן למימר דאשור וכוש שם המחוז ולא שם העיר ומימות העולם היה שמם כך וזהו שכתב רש"י ז"ל זו סליקא. של עיר. ע"כ. אבל אכתי קשיא להו דמאי נפקא מינה אי לא הוה בבריאת העולם כיון שהיה בימי משה כתבו משה לברר הדבר ובאלמנה נמי אי הוה מנה בימי משה לא הוה קשיא לן אם כתבו משה אפילו על העתיד וכן הקשו בשיטה ישנה דלאו בבריאת עולם נכתבה תורה אלא בימי משה וכבר נבנית העיר ובמאי שכתב הרמב"ן ז"ל בהקדמתו על פי' התורה דלא היה משה אלא כמעתיק מספר קדמון ניחא ומכל מקום קשיא להו לתוס' דאפשר שהקדימה וכתבה תורה מה שעתיד להיות בימי משה שתנתן התורה על ידו כדי שיבורר לו כל הדברים על מתכונתם אבל מה שלא יהיה בימיו לא כתבה תורה. והתוספות ז"ל פירשו ותנא רב יוסף אשור זו סליקת פירוש אינו אשור שהיה בימי משה דקים ליה דחדקל אינו הולך לקדמת אותה העיר שקורין אשור אלא זו סליקת שחדקל הולך ומי הואי סליקת בימי משה דקים ליה דסליקת לא נבנה בימי משה דסליקא בנה סליקת ובבית שני היה דמני ליה עם מלכי יון וכדאיתא בפרק קמא דיומא. ונ"ל דמעיקרא הכי פריך ומי כתיב קרא על שם העתיד פי' שיקרא שם חדש על שם העתיד ומיהו לא פריך דהיכי כתיב בקרא העתיד דהרי כוש וחוילה כתיבי על שם העתיד אלא הכי פריך ומי כתיב קרא לקרות שם על דבר העתיד וכן כתב רש"י ז"ל ומי כתיב קרא. לקרות שם על דבר העתיד. כן כתוב בפירושי הישנים מכתיבת יד ומה שכתוב בדפוס טעות ומשני אין דכתיב ושם הנהר וכו' ותנא רב יוסף וכו' הא קמן דעדיין לא היה ושינה התורה שמה וקראה אשור אלמא דשפיר קרי שם על דבר העתיד ואפשר שיש איזה טעם למה קראה אשור כנ"ל:

מאי תלמיה רוה. והיינו משקה ומרוה. נחת גדודיה היינו מזבל. וגדודיה הם מוטצטץ בלע"ז. ורביבים תמוגגנה מעדן. צמחה תברך ממשיך. ור"ש והראב"ד ז"ל פירשו בע"א. שיטה ישנה:

מזבח מזיח וכו'. פי' כמו נוטריקון הוא אבל מכפר אין בתיבת מזבח כי אם המ"ם לבד אבל מזיח מחבב הרי במזבח שלשה תיבות ומזין ב' תיבות והוי כמו נוטריקון:

היינו מכפר וכו'. אין פירושו דמכפר היינו מזיח דאם כן למה ליה לאורוכי היינו מכפר היינו מזיח לא הוה ליה למימר אלא מכפר היינו מזיח א"נ איפכא ולמה ליה למימר היינו אלא פירוש היינו כמו הי ניהו ולישנא קטיעא הוא וכן פירש רש"י ז"ל ולהכי משני מזיח גזרות ומכפר עונות דלא הוה ליה לשנויי אלא מזיח גזרות ולמה ליה למימר תו ומכפר עונות. כנ"ל: