שיטה מקובצת על נזיר מו.

ר' שמעון אומר כיון שנזרק עליו אחד מן הדמים. פירוש דהיינו חטאת או עולה או שלמים הותר הנזיר לשתות יין ולהטמא למתים. שיטה:

גמרא ואימא עד דאיכא תרוייהו קרבן ותגלחת. אם כן גזרה שוה למה לי. תימה אי לאו גזרה שוה הוה אמינא אחר תנופה דקרא דואחר ישתה הנזיר יין בתר דמים ותגלחת ותנופה כתיב. קא משמע לן גזרה שוה ומה להלן אחר קרבן ותגלחת אף קודם תנופה אף כאן גבי אחר ישתה הנזיר יין. וי"ל דרב דאמר תנופה מעכבת היינו לר' אלעזר אבל לרבנן לא מעכבא דשיירי מצוה היא ובלאו גזרה שוה ידעינן דשיירי מצוה. דמהו דתימא דקאמר בסמוך היינו לר' אליעזר. הר' עזריאל ז"ל.

ואקשינן ומי מעכבא והתניא זאת תורת הנזיר בין יש לו כפים בין אין לו כפים. פירוש ומשמע ליה הכי כי היכי דכי אין לו כפים לא מעכבא ביה התנופה הכא נמי ביש לו לא מעכבה. ומתניתין על כרחין כר' אליעזר אתיא ואשמועינן דלא מעכב. דאי כרבנן פשיטא דלא מעכב דהא אמרינן אחר מעשה יחידי ולמה לי היקשא דהכא. אלא לאו אתא למימר דאפילו לר' אליעזר לא מעכבא דליכא למימר דהכי קאמר כי היכי דיש לו כפים מעכבי הכי נמי כי אין לו וכר' אליעזר דאם כן למה לי הקישא לישתוק מיניה וממילא ידענא דמעכבא. אלא על כרחך כי היכי דאין לו אינו מעכב כך יש לו אינו מעכב וכר' אליעזר. וקשיא לרב דאמר דלר' אליעזר מעכבא. שיטה: