שלטי הגיבורים על יומא ד:

מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר הכבד שלו לפי שאין זו רפואה שנדחה בשבילה האיסור פי' רמב"ם הטעם מפני שזאת היא רפואה בדרך סגולה ואינה רפואה טבעית ואין הורגין כלב שוטה אלא בדבר הנזרק בו ולא בדבר שאוחז בידו ומכה בו:

היה חולה וצריך לבשר שוחטין לו ולא יתנו לו בשר נבלה: לשון ריא"ז ואין אומרים דיעשו דברים הללו ע"י עכו"ם או ע"י קטנים שאינן בני עונשין שמא עד שנחזור אחריהן יסתכן החולה אלא עושין ע"י גדולי ישראל שהן בני עונשין הנמצאים שם ואם היו הנמצאים שם נכרים או קטנים עושין על ידם ואין מחללין ע"י גדולי ישראל הואיל ואיפשר לעשות הדבר בהיתר אין לנו לעשות באיסור כמו שביאר מז"ה ונראה בעיני שאם היו צריכין לשחוט תרנגולת לחולה בשבת והיו עכו"ם נמצאים שם מוטב לנבלה ע"י עכו"ם ויאכל החולה נבלה ואל ישחוט ישראל שיש בו איסור סקילה שיש לנו לילך אחר האיסור הקל ועוד מוטב יעבור החולה על עצמו ואל יעבור אחר בשבילו אם אין שם לא עכו"ם ולא קטנים אלא גדולי ישראל אין מחללין את השבת ע"י נשים או על ידי הדיוטות שמא הן מצטרפין לדעת אחרים ועולה בדעתן לחלל אפילו במקום שאינו ראוי לחלל לפיכך מותר לחלל ע"י חכמים שיודעין באיזה מקום ראוי לחלל ובאיזה מקום אין ראוי לחלל אלא בחולה שיש בו סכנה ואם אין חכם יחלל כל מי שימצא שם כמו שביאר מז"ה: נשאל להר"ם על חולה שיש בו סכנה אם לא יאכל בשר אם לפניו נבילה ואין שחוטה אם לא נשחוט בשבת והשיב על זה והביא דמיון מאוכל נפש בי"ט דשוחטין בי"ט דאיכא עשה ולא תעשה באיסור מלאכה ויאכל נבלה דאין שם אלא לאו או נאמר לעכו"ם לנחר עופות דליכא אלא איסור דרבנן דאין שחיטה לעוף מן התורה אלא כיון דהתורה התירה לנו אוכל נפש ביום טוב הוה לדידן כל אוכל נפש ביו"ט כמו בחול והכא נמי כיון שהתירה תורה פיקוח נפש הוי כל מלאכה שעושה בשבת בשביל חולה שיש בו סכנה כאלו עשאה בחול והיכא דאיכא תרי איסורי מאכילין אותו הקל ושחוטה המאכל מותר אבל הנבילה המאכל עצמו אסור וארי' רביע עלה ע"כ ואני שמעתי משום דחיישינן שמא יהא החולה קץ באכילת איסור ויפרוש ויסתכן: