שלטי הגיבורים על יומא ד.

איכא מ"ד מדקתני מאכילין אותו ע"פ בקיאים שמע מינה יחיד מומחה ומוחזק בבקיאות ורופאים שאינן חכמים ומומחים כל כך הולכין אחר הבקיאות ואינו נראה להרמב"ן אלא כיון שכולן רופאים ויודעים במלאכה אין דבריו של אחד במקום שנים:

כתבו התוספות הא דקאמר תלמודא חולה אומר צריך אני היינו שאומר שהוא ירא שאם לא יאכל שיכביד חליו ויהיה מסוכן למות ויש ספרים שכתוב בהן מילתא דר' ינאי פשיטא ספק נפשות להקל מהו דתימא האי דקאמר חולה צריך אני בעותיה הוא דקא מבעית סבר אי לא אכילנא מייתנא קמ"ל אלמא דוקא משום ספק מיתה מאכילין אותו ע"כ וכתב הרא"ש ונראה לי דחומרא גדולה היא זאת בספק [נפשות] דאין לך רופא שיאמר אם לא יאכל שמא ימות אלא דרך רופא לומר אם לא יאכל אפשר שיכביד חוליו ויסתכן ואפילו לספרים שכתוב בהן אי לא אכילנא מייתנא אין ללמוד מזה דדוקא על ספק מיתה מאכילין דלישנא דמייתנא לאו דוקא אלא שדרך החולה לומר כן מחמת פחד המיתה:

ומדברי הרמב"ם נראה שהולך אחר רוב דעות ואחר בקיאות הרופאים שכתב מקצתם אומרים צריך ומקצתם אומרים אינו צריך והוא שותק הולכין אחר הרוב או אחר הבקיאין ולא נראה לטור אלא כדפירש ובשאלתות דרב אתאי כתוב דאזלינן בתר רוב דיעות וכן דעת רש"י שהרי פי' לקמן אבל מצטרפין לדעת אחרת כגון שנים אומרים צריך ושלשה אומרים אינו צריך ואשה או כותי אמר צריך מצטרפין למהוי פלגא וספק נפשות להקל וכתב הרמב"ן ז"ל ואע"ג דאמרי' בהדיא כי אזלינן בתר רוב דיעות באומדנא ה"מ בממונא הני רבוותא סברי דהך אוקמתא ליתא דהא משום דאקשינן ע"פ בקיאין תרי פשיטא תרי ותרי נינהו הוא דאיתוקם הכי וכיון דאתא מר בר רב אשי ואמר דכל היכא דאמר חולה צריך אני אפילו איכא מאה דאמרי לא צריך לדידיה שמעינן קמה לן מתני' כדמעיקרא דאי איכא אחרינא בהדי חולה דאמר לא צריך מאכילין אותו על פי בקיאין ותרי דסלקא דעתך אמינא כשם שהחולה אומר צריך אני שומעין לו ואפילו כנגד ק' בקיאין כך כשהוא אומר איני צריך נשמע ליה דהכא והכא לב יודע מרת נפשו הוא קמ"ל דלהקל אמרינן אבל להחמיר כחד בקי בעלמא הוא ולא כתרי הלכך היכא דאיכא אחרינא בהדי לתרי דאמרי צריך לדידהו שמעינן לחד לא שמעינן ולא אמרי' תונבא בעלמא הוא דנקיט ליה אלא חד מנינן ליה תרי לא מנינן ליה ומיהו כיון דאיתמר בהדיא בגמרא דלא אזלינן בתר רוב דעות לא דחינן סוגיא בפירכא ותפסינן סברא בעלמא ע"כ וכתב הרא"ש וכן נראה לי כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אזלינן לקולא בספק נפשות. ירושלמי חולה אומר יכולני לצום ורופא אומר איני יודע רבי אבוה בשם ר' יוחנן נעשה ספק נפשות וספק נפשות להקל כתב הרמב"ן ומסתברא הני מילי בחולה דאמר יכולני דשכיח ביה תונבא אבל רופא אומר יכול וחולה אומר איני יודע שומעין לרופא דאינו יודע דחולה לאו כלום הוא דאיהו מנא ידע רובן של חולים אינן יודעין ובקיאין בחולי שלהם הלכך לרופא שומעין שאומר יודע אני. חולה שאכל ביוה"כ ונתיישבה דעתו בענין שיכול לברך היה אומר הרא"ש שצריך להזכיר של יוה"כ בבה"מ שאומר יעלה ויבא בבונה ירושלים: