שלטי הגיבורים על יומא ג

וכתב הרמב"ן דוקא עוברה שאין לנו אומד בישוב דעתה פעמים מתיישבת ברוטב ופעמים שצריכה לשומן עצמו אבל חולה שמאכילין אותו ע"פ בקיאין וכל אדם שהריח מאכל ונשתנו פניו מסוכן הוא אם לא יתנו לו ומותר ליתן לו: וכתב הרא"ש ז"ל ולאו דוקא עוברה אלא הוא הדין כל אדם שהריח מאכל ומתאוה ופניו משתנים מסוכן הוא ומאכילין אותו ע"פ עצמו או ע"פ בקי כדאמרינן בפרק אע"פ אמימר ומר זוטרא ורב אשי הוי יתבו אפתחא דבי דונגר מלכא חליף ואזיל אדונגר דמלכא חזיא רב אשי לאמימר דחוור אפיה שקל באצבעיה ואנח ליה בפומיה וכו' ואמרו ליה רבנן מאי טעמא סמכת אניסא אמר חזינא לרוח צרעת דקא פרחא עילויה ש"מ דכי חיוור אפיה חיישינן לסכנתא וקאמר התם הכל משהין בפני שמש חוץ מיין ובשר אמר רב אשי הוה קאימנא קמיה דרב כהנא ואייתי ליה גלגלידי דליפתא בחלא ואי לאו דיהבו לי אסתכינא ורב פפא אמר אפילו תמרא דהנינותא כללא דמילתא כל דאית ליה ריח ואית ליה קיוהא וכן כתב הרמב"ן ז"ל: כתב הרא"ש ז"ל כתב בעל הלכות אשה עוברה דידעינן דאי לא אכלה מתעקרה וולדה אף ע"ג דספק בן קיימא הוא ספק נפל שפיר דמי ליתן והרי"ץ גיאות ז"ל כתב דלאו בידיעה דידן תליא מילתא אלא בידיעה דידה ובדעתה תליא מילתא דמשהריחה מתנין לה וכחולה דמיא וכתב הרמב"ן ז"ל משמע מתוך דברי בעל הלכות דמשום סכנת וולד לחודיה מחללין אפילו ליכא למיחש לדידה והיינו דגרסינן בשילהי פ"ק דערכין האשה שישבה על המשבר ומתה בשבת מביאין סכין וקורעין כריסה ומוציאין את הוולד פשיטא מאי עביד מחתך בבשר בעלמא הוא אמר רבא לא נצרכה אלא להביא סכין דרך רה"ר מאי קמ"ל דעל ספיקא מחללין שבת תנינא ספק חי ספק מת ספק עכו"ם ספק ישראל מפקחין מהו דתימא התם הוא דהוה ליה חזקה דחיותא אבל הכא דלא הוה ליה חזקה דחיותא מעיקרא אימא לא קמ"ל ואיכא דס"ל דאין מחללין משום נפלים אלא עוברה שהריחה חששא דמיתה דידה היא שכל המפלת בחזקת סכנה היא וטעמא דיושבת על המשבר שמתה טעמא אחרינא הוא כיון שמתה הרי הוא כילוד דתו לאו ירך אמו הוא דלא בדידה תליא אלא חי הוא ודלת נעולה בפניו וליכא חששא אלא דלא הוה ליה חזקה דחיותא וספק נפשות להקל ולא ידעתי מה צורך לכל אלו הדקדוקים דלא משכחת סכנת עובר בלא סכנת עוברה דהמפלת בחזקת סכנה היא וכן פירש רש"י דאם אינה אוכלת שניהם מסוכנים: