שלטי הגיבורים על יבמות מד:

כתב מיי' בד"א כשהיתה פסולה מתחלה לכהונה כגון שהיא גרושה או חללה או שאמרה במערה היינו כשמתו אבל אם אין הדבר כן אינה חולצת שמא יבאו עדים ויעידו שהדבר כן כמו שאמרה שהבעל מת תחלה נמצא שחליצה זו אינה כלום ותנשא לכהן ויאמרו חלוצה מותרת לכהן לפיכך לא תחלוץ ולא תתיבם אלא תשאר בחזקת זקוקה כמו שיצאת עד שיבאו עדים: לשון ריא"ז אמרה מת בעלי ואחר כך מת בני אינה נאמנת להתיר עצמה לשוק אבל חוששין לדבריה שאסרה עצמה על היבם וחולצת ולא מתיבמת והוא שלא היתה אשתו ראויה לכהונה אבל אם היתה ראויה לכהונה חוששין שמא יתבררו דבריה על פי אחרים וצריכים ב"ד להכריז עליה שאין חליצה זו כלום להתירה לכהונה ושמא יהיו בני אדם שלא ישמעו הכרזה זו ויאמרו חלוצה מותרת לכהן לפיכך לא תחלוץ ולא תתיבם עד שיתברר הדבר על פי אחרים ואם אמרה שלא ידע שום אדם במיתת בעלה ובנה אלא היא בלבד חולצת ליבם ומותרת לשוק וזה מבואר בפרק שלפנינו:

כתב הרא"ש הא דאמרינן לא תנשא ולא אזלינן בתר רוב נשים דמתעברות ויולדת מוקי בגמרא כר' מאיר דחייש למעוטא ואע"ג דסתם מתני' כר"מ לא קיימא לן כוותיה ולא חיישינן למיעוטא מדאמרי' בפ"ק דחולין ור"מ היכי אכיל בשרא משמע דלדידן ניחא דלא חיישינן למיעוטי וגם אין אנו בודקין י"ח טרפות דסמכינן ארובא: לשון ריא"ז האשה שהלך בעלה למדינת הים בלא בנים ובאו ואמרו לה מת בעליך הרי זו מותרת ליבם ואין חוששין שמא נשא בעלה שם אשה והוליד בנים אבל אם ידוע שנשאה שם אשה או שהוליך אשה עמו מעירו חוששין שמא ילדה לו בנים ואסורה להתיבם או להנשא לשוק עד שיתברר הדבר אם היו לבעלה בנים או לאו ובדין הוא שתחלוץ ליבם אחר ט' חדשים למיתת בעלה ותהא מותרת לשוק עכ"פ שהרי אפילו אם הניח בעלה את אשתו מעוברת בעת מיתתו הרי ילדה לסוף ט' חדשים והולד מתירה לשוק ואם לא הניח בעלה זרע כל עיקר הרי כבר חלצה ליבמה אלא שגזרו בה חכמים שמא יתגלה הדבר שהניח בעלה זרע וצריכים ב"ד להכריז עליה שאין חליצתה כלום להתירה לכהונה ושמא יהיו בני אדם שראו החליצה ולא שמעו ההכרזה וכשיראו שנשאת לכהונה יטעו לומר חלוצה מותרת לכהן לפיכך אם היתה אשה שאינה ראויה לכהונה חולצת לאחר ט' חדשים כמבואר בקונטרס הראיות: