שלטי הגיבורים על יבמות לב:

כ' בעל הלכות צריכי למיתב חמשה בההוא בי דינא וכדכתבי גיטא לכתבו במותב תלתא הוינא וכן אמר רב צמח גאון ויקבעו מקום תחלה לומר נחלוץ במקום פלוני וכתב אבי העזרי רבותינו אומרים בההוא יומא ואני ראיתי לאבא מרי שקבע מקום בערב ביום שלפניו: כתב מיי' צריכין הדיינין לקבוע מקום ואח"כ תחלוץ לפניהם לא נועדו ולא קבעו מקום אלא נקרה מקרה והקרו הוא והיא לפניהם וחלצה חליצתה כשרה ע"כ: לשון ריא"ז אין הדיינים הולכים אצל היבם והיבמה להיזקק לחליצתן אלא צריכין לקבוע להם מקום להתוועד בו והיבם והיבמה באין אצלן שנאמר ועלתה יבמתו השערה ואם הלכו אצל היבם והיבמה אין החליצה נפסלת בכך:

בסמ"ג הכשיר אמו מגרים רק שיהיה אביו מישראל ומיי' כתב כרבינו וכן הטור: לשון ריא"ז וגר פסול להיות דיין בחליצה עד שיהיו אביו ואמו מישראל: כתב הרא"ש לא בעינן מקרב אחיך אלא במילי דשררה וכפיה וכן עיקר וכן משמע בההיא דסנהדרין הכל כשרים לדון לאתויי גר דמשמע בסתמא אפי' לדון ישראל וניחא נמי הא דאיצטריך למיפסלי לחליצה:

לשון ריא"ז ובמקום שנהגו לחלוץ במנעל חולצים בו לכתחלה כמו שביאר מז"ה:

כתב הרא"ש ונהגו האידנא לקשרו בקשר גמור דקי"ל דעניבה לאו קשירה הוא לענין שבת ובגמ' דידן לא אשכחן שצריך התרה ביד ימנית דלא אשכחן שמצריך ימין אלא ברגל ולקמן אמרי' נמי דגדמת חולצת בשיניה ומיהו נהגו העולם כן:

כתב הרא"ש הא דפסול כשהתיר הוא דוקא שהוא בענין שלא היה יכול להלוך בו אם לא שהוא קשור לפי שהתרתו הוי כאילו שומטו כיון דסופו ליפול מעצמו אבל מנעל שיכול לעמוד ברגלו ולהלך בו בלא קשירה וחלץ בו כשירה בדיעבד בלא קשירה. לשון מיי' נועץ בארץ רגלו והיא יושבת ופושט ידה בב"ד ומתרת רצועות המנעל וחולצת המנעל ומשלכת אותו לארץ עד כאן: והטור כתב וא"י למה כתבו יושבת והלא מצות חליצה מעומד עקר חליצה התרת המנעל וחליצתו ועוד למה צריכה להשליכו בארץ: