שלטי הגיבורים על יבמות טז:

כתב בעל הלכות גר עובד כוכבים שחזר לסורו יינו יין נסך פתו פת עובד כוכבים פירותיו טבל וספריו ספרי קוסמין ושמנו ויינו ובשאר כל דבריו כעובד כוכבים ונראה דלאו לכל מילי קאמר דהוי כעובד כוכבים שהרי אם קדש בת ישראל קדושיו קדושין אלא לענין להרחיקו קאמר:

כתב בעל הלכות חש"ו שבאו להתגייר אין מקבלים אותן מפני שאין כשרים להתנות עליהם אבל קטן אע"פ שאין בו דעת מלין אותו על פי אבותיו ואינו יודע למה פסק דלא כר' הונא דאמר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד אע"ג דקאמר לימא מסייע ליה ודוחה אותו עיקר דבריו לא נדחו. כתב מיי' עובד כוכבים שבא לחתוך ערלתו מפני מכה או מפני שחין שנולד לו בה אסור לישראל לחתכה מפני שהעובד כובבים אין מעלין אותם מידי מיתה ולא מורידין אותם אליה אע"פ שנעשית מצוה ברפואה זו שהרי לא נתכוין למצוה לפיכך אם נתכוין העובד כוכבים למילה מצוה לישראל למול אותו:

ואם מלו והטבילו בעל כרחו לשם עבדות לרש"י ז"ל דינו כעבד לכל דבר אבל לכתחלה אין לעשותו שלא יבא להכשיל את רבו באיסור והיתר כיון שאינו רוצה לקבל עליו עול מצות ולרבינו אין עליו תורת עבד כל זמן שאינו מתגייר מרצונו:

כתב רב יהודאי גאון עבד קטן או שוטה מטבילין אותו על דעת ב"ד. תשובה לגאון עבד שמלו רבו וחזר לגיותו ומכרו לעובד כוכבים וחזר ישראל וקנאו ממנו כיון שנימול ונטבל לשם עבדות פעם ראשונה והכניסו תחת כנפי השכינה אע"פ שחזר אינו חוזר לעבדותו והרי הוא כישראל מומר שא"צ טבילה אלא מלקות:

כתב הרא"ש ולמאי דפרישית דטבילת עבדות יכול להטבילו בע"כ ולכ"ע אמאי אינו מטבילו בעל כרחו וי"ל דתקנתא דרבנן היא שלא יבא להכשיל את רבו באיסור והיתר כיון שאינו רוצה לקבל עליו עול מצות ועוד אין טוב לחייבו במצות מאחר שאינו רוצה לשמרם וכן אתה צריך לומר לריב"ל דאמר בפ' השולח בגיטין נתייאשתי מפלוני עבדי אותו העבד אין לו תקנה אלא בשטר ולית ליה הא דשמואל דאמר המפקיר עבדו יצא לחירות וא"כ ע"כ דריש כל עבד איש כר"ש בן אלעזר וס"ל דמטבילו בע"כ וא"כ מאי קאמר ריב"ל מגלגל עמו י"ב חדש וחוזר ומוכרו לעובד כוכבים וכן ר"ש בן אלעזר גופה קאמר אין משהין אותו בארץ ישראל מפני הפסד טהרות אלא ודאי תקנה דרבנן היא כדפרישית כל זו השיטה פירשתי על דרך פרש"י שמתוך לשונו משמע שטבילת עבדות היא בע"כ של עבד ובלא קבלה אף לרבנן דרשב"א ולא נחלקו אלא בטבילת חירות דר"ש בן אלעזר סבר אף טבילת חירות בע"כ ורבנן סברי דוקא מדעתה ובקבלה וקאמר תלמודא דלא פליגי רבנן עליה דר"ש בן אלעזר אלא ביפת תואר דלא שייכי במצות אבל בעבד דשייך במצות אפי' רבנן מודו ופרש"י עבד דשייך במצות ששהה בביתו של ישראל ונהג במצות משמע אע"פ שלא קבל בשעת טבילת עבדות אלא שנהג בבית אדונו אבל מתוך רי"ף משמע שטבילת עבדות לרבנן צריך שתהיה מדעתו ובקבלה:

וכן פסקו מיי' וסמ"ג וטור אבן העזר סימן ד כתב הרמב"ם היה בעלה במדינת הים וילדה ה"ז בחזקת ממזר שאין הולד משתהה במעי אמו יותר מי"ב חדש ובה"ג כתב שאין זה בחזקת ממזר שאנו תולין לומר שמא בצנעא בא ובעל: