שלטי הגיבורים על תענית ט:

והאידנא רצו ונהגו להתענות לפיכך אסור לפרוץ גדר וכ"ש בדורות הללו שבעונותינו יש גזירה ואין שלום הלכך הכל חייבין להתענות מדברי קבלה מתקנת נביאים ומיהו כולם מותרין ברחיצה וסיכה בנעילת הסנדל ותשמיש המטה וא"צ להפסיק בהן מבעו"י חוץ מתשעה באב ואם תלו בשבת נדחים עד אחר השבת: לשון ריא"ז משחרב בהמ"ק בזמן שיש גזרה לישראל חייבין להתענות בכולן אין גזרה ואין שלום רצו מתענין לא רצו אין מתענין חוץ מתשעה באב שחייבין להתענות בו אע"פ שאין גזרה כמ"ש בפ' קמא דע"ז וכבר נהגו ישראל להתענות בכולן ואסור לאדם לפרוש מדרכי צבור:

קודם לזמן הזה פי' מר"ח עד תענית העם ממעטין בעיסקא מלישא וליתן מלבנות ולנטוע ומארסין ואין כונסין ואין עושין סעודת אירוסין דבאירוסין בלא סעודה ליכא שמחה אבל בנשואין אף בלא סעודה איכא שמחה הר"ן התיר לארס אפילו ביום תשעה באב שלא יקדימנו אחר. וכיון דגמרא דידן אוסר בנין סתם כל בנין קאמר כדרך שאסרו כל משא ומתן כמו שאבל אסור בכל כדי שיהו נראים כמתאבלים על ירושלים: לשון ריא"ז משנכנס אב ממעטין בשמחה וממעטין העם בעסקיהם מלישא ול תן ולבנות ולנטוע נטיעה של שמחה ובנין של שמחה כמו שבארנו בתעניות ומארסין ואין כונסין ואין עושין סעודת אירוסין וזה מבואר בפרק החולץ ר' יוסי אומר כל הנשים יתארסו:

כתב אבי"ה נהגו אבותינו איסור אף בכיבוס שלנו כתב רבי' שב"ט דה"ה נמי כלים חדשים אסור לתקן בשבת שחל ט' באב להיות בתוכה דגרסי' בירושלמי פרק מקום שנהגו הני נשי דנהיגי דלא למשתי עמרא מגו דעייל אב מנהגא ופירש ר"ן מלשון או בשתי או בערב וכיון שהשתי אסור כ"ש תקון בגדי' חדשי' וראוי להחמיר בזה מר"ח דהיינו נמי בכלל מיעוט שמחה ואית נוסחא דגרסי דלא למיכל בשרא ולמשתי חמרא ומזה נהגו ביש מקומות שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בשבת זו ויש מוסיפין מר"ח עד אחר התענית: לשון ריא"ז יש מקומות שנהגו שלא לאכול בשר מר"ח אב עד התענית ויש מקומות שנהגו שלא לאכול בשר מי"ז בתמוז כמו שאנו נוהגין שלא לאכול בשר ושלא לספר מי"ז בתמוז ואין לשנות המנהג:

כתב רב שר שלום ט' באב שחל ביום ראשון או בשבת ונדחה ליום א' ש"ד למיכל בשר ולמשתי יין אבל אנו אין אנו רגילין כך אפי' בשבת אין אנו אוכלין בשר ושותין יין בסעודה המפסקת משום חורבן הבית וכ"כ אבי"ה יש נוהגין שאין אוכלין בשר ואין שותין יין בסעודה המפסקת שאין חובה להעלות על שלחנו כסעודת שלמה אך רשאי לעשות כן וסעודה ג' יכול לקיים קודם סעודה המפסקת ונ"ל דכיון שנמנע מלאכול בשר ולשתות יין משום אבל אסור הוא לעשותו בשבת והרא"ש ז"ל היה נוהג לאכול בשר ולשתות יין: לשון ריא"ז וכן נראה בעיני שאנו נוהגין שאין לקיים שאין המנהג חמור מן האיסור והכל נדחה בעבור כבוד השבת שאין אדם רשאי למעט בכבוד שבת כמבואר בקונטרס הראיות:

ולאחר התענית מותר מיד כרבי מאיר ודלא כרשב"ג דאסר כל השבת והלכה כרשב"נ דלא אסר אלא באותו שבוע ודלא כר"מ דאסר מר"ח ואילך ואם חל תשעה באב יום א' או בשבת ונדחה עד אתר השבת מותר בב' שבתות בשבוע שלפניו מותר כיון שנדחה התענית עד יום ראשון א"כ שבת ראשונה אינה שבת שחל ט' באב להיות בתוכה ובב' נמי הוא אחר התענית הלכך מותר בשניהם ובס"מ כתב שנהגו כשתל להיות בשבת לאסור כל שבוע שלפניו לספר ולכבס וכתב בסמ"ק פי' לפירושו כל השבוע לבד מיום ה' ומיום ו'. וכתב אבי"ה נהגו אבותינו שלא לרחוץ מר"ח ויש עלינו לקיים משום ואל תטוש תורת אמך ויש פרושים שמתענין מי"ז בתמוז ואילך ויש מתענין מבשר ויין ומנהג אשכנז היחידים נמנעין מבשר ויין מי"ז בתמוז ואילך ומר"ח ואילך נמנעים כולם מבשר ויין זולת השבת שאוכלים ושותים כדרך כל השנה כולה וכ"כ מיימון יש מקומו' שנוהגי' שלא לאכול בשר מר"ח ועד התענית ונהגו הכל שלא ליכנס בבית המרחץ בשבת זו ואסור לשנות מנהג אבותינו: