שלטי הגיבורים על תענית ד.

וביום הכפורים וט' באב אסור וכתב אבי העזרי שיכול ללעוס עצי קנמון ועץ המתוק ללחלח גרונו ולפלוט כדאמרי' כס פלפלין ביוה"כ פטור וה"ה נמי לכתחילה והא דנקט דיעבד משום דבאכילה גמורה איכא חיוב חטאת:

נדר להתענות ומצטער יכול ללות ולפרוע ואין צריך התרת חכם וה"מ בתענית סתם כגון שנדר להתענות יום אחד וקבלו במנחה אבל אם יש לו יום ידוע להתענות כגון יום שמת בו אביו או רבו אינו יכול ללוותו ולפורעו: לשון ריא"ז לוה אדם תעניתו ופורע ואע"פ שהתחיל להתענות בו וצריך לשנותו ליום אחר מפני שהוא מצטער או מפני שעושים לו אוהביו סעודה בשביל כבודו ואע"פ שקבל תענית זה מאתמול בתפלת המנחה ואע"פ שהתפלל כבר תפילת תעני' רשאי לשנותו ליום אחר ואין חוששין בו משום תפילת שוא כמבואר בקונטרס הראיות:

וצריך להתענות יום אחר על שבטל עונג שבת וא"צ שיהיה התענית מיד ביום א' שלאחר השבת: כתב רב עמרם ורבי' קלונימוס שבזמן הזה אין להתענות תענית חלום שאין אנו בקיאים בפתרון החלומות לדעת אי זה רע ואי זה טוב ואין מתענים בספק וכן כתב אבי העזרי: לשון ריא"ז תענית אע"פ שלא קבל מבעו"י מאתמול מתפלל בו תפילת תענית לפי שהוא קבוע עליו בחובה שהרי דוחה שבת והרי הוא כשאר תעניות שקבעו אותן חכמים חובה בין קבלו בין לא קבלו ואין אדם רשאי לשנותן וכן נראה בעיני לומר בד' תעניות כגון י"ז בתמוז וט' באב וצום גדליה וי' בטבת הואיל והדורות קבעו אותן חובה אין אדם רשאי לשנותן ליום אחר כמבואר בקונטרס הראיות:

כתב ראבי"ה ששמע מאביו ומרבו שהיו תמהין על מה שמתפלל ש"צ ענינו בין גואל לרופא כשמתפללים על גזרה או על כל צרה שלא תבא עליהן וכן למה קורין ויחל דכיחידים דמו דחזינן אפילו באנשי ננוה דחשיבי כיחידים לענין שאלת מטר אבל תענית בה"ב אחר הפסח והחג נהגו בהן בכל ישראל ולא הוי תענית יחיד והראב"ד כתב על אלו שהן תענית יחיד לא יאמר בהם ש"צ ענינו ולא ויחל וכתב הרא"ש ובאשכנז עשאום קבע והכל מתענין בהן והטור כ' דקהל שמקבלים עליהם תענית ודאי רבים מקרו ויכולים לקבוע ברכות ומיהו צריך שיהיו עשרה שמתענין ואפילו אם יש י' בעיר שמתענין אם אין י' בבה"כ אין יכולים לקבוע הברכה וכתב רב נתן דש"צ שאינו מתענה אינו יכול להתפלל שכיון שאינו מתענה אינו יכול לומר ענינו וכ' הטור כיון שאין אומר ביום תעניתי אלא ביום התענית הזה אם א"א בענין אחר ש"ד שיתפלל ש"צ שאינו מתענה ובענין הסליחות רבו הדעות ועי' בטור או"ח סי' תקסו:

רש"י פי' שזה דוקא בדורות הראשונים שהיו בטוחים להשלים תעניתם הלכך יחיד אומרה אבל עתה לא מיהו נראה דצבור בעו להזכיר. וכתב סמ"ג אמנם לא נהגו העם לומר ענינו אלא במנחה שמא יאחזנו בולמוס ונמצא שקרן בתפילתו רק שליח צבור מתפלל בבקר ענינו שא"א שלא יתענה אחד מן הקהל אע"פ שמתוך ההלכה אינו חשש לזה מדקאמר התם לוזיף מר תעניתו וליפרע אע"פ שכבר התפלל תפילת תענית ואינו נחשב שקרן מאתר שבדעתו היה להתענות: יש מן הגאונים שכתבו שאין לאומרו אלא במנחה שמא יאחזנו בולמוס שיצטרך לאכול ונמצא שקרן בתפילתו אבל ש"צ אומרו בכל פעם שא"א שלא יתענו קצת מהקהל וכן נוהגים באשכנז ובספרד ערבית שחרית ומנחה וכך היה נוהג הרא"ש וטוב לומר במנחה [בתחנונים] של אחר התפלה לאחר אלהי נצור רבון העולמים וכו'. כתב רב נתן שאין מנהג ליתיד המתענה לומר י"ג מדות ואיני יודע מה חשש יש בדבר שהרי אינו אלא כקורא בתורה שהרי לא אמרו חכמים אלא כל דבר שבקדושה כגון קדיש וקדושה וברכו: לשון ריא"ז ואומר ענינו בין בתפילת ערבית בין בתפילת שחרית בין בתפילת מנחה ואע"פ שדעתו לאכול כל הלילה מתפלל ענינו בתפילת ערבית ואם לא אמר ענינו אין מחזירין אותו בכל תפילה ותפילה ואין מזכירין ענינו בברכת המזון. כל עיקר כמו שמבואר בפרק במה מדליקין וכמ"ש התחיל להתענות אין אומרים ענינו בתפילת ערבית אע"פ שעודנו בתענית: