שלטי הגיבורים על תענית ג:

רבינו השמיט דין מתענין לשעה משמע דלא ס"ל דמתענין לשעות ואזיל לשיטתו שפסק דכל תענית שלא קיבל עליו מאתמול אינו תעני' וסמ"ג פליג על זה וס"ל דמתענין לשעות ודחק לאוקמיה הא והא וכן פליג סמ"ג בקבלת תענית שכתב בשם ר"ת דמעשה בא' שעשה כמה תעניות ולא קבלם מאתמול ואמר רבינו יעקב שלא הפסיד תעניותיו. גם מיימון פסק דמתענין לשעות ופסק נמי שצריך לקבל התעניות מבעו"י וכבר השיגו הראב"ד והטור כתב וז"ל כל תענית שלא קבלו מאתמול ושלא שקעה עליו תמה פירוש שלא השלימו עד צאת הכוכבים אינו תענית להתפלל ענינו ואפי' קבל במנחה עליו ליום המחרת והתענה ובלילה שלאחר התענית נמלך להתענות גם ביום הב' אע"פ שלן בתעניתו וקבל עליו הראשון השני אינו תענית כיון שלא קבלו תחלה הלכך הא דקי"ל מתענין לשעות ומתפלל ענינו צריך לפרשו שקבלו מאתמול וגם שקעה עליו חמה והיכי משכחת לה כגון שקבל עליו מאתמול להתענות עד חצי יום וכשהגיע לתצי יום נמלך וגמרו או שקבל עליו להתענות למחר מחצי יום ואילך ולמתר נמלך ולא אכל גם חצי היום הראשון אבל אם קבל עליו תענית עד חצי היום ואכל אח"כ או שאכל עד חצי היום וקבל עליו תענית משם ואילך אינו נקרא תענית להתפלל ענינו ומיהו נקרא תענית לענין שצריך לשלם נדרו: לשון ריא"ז ומז"ה אומר שאף אם לא קבל עליו התענית מבעו"י אלא היה דעתו לאכול מתר ונטרד ולא אכל עד חצות או אחר חצות וקבל עליו לגמור כל היום בתענית הרי זה תענית לשעות ויש לו לגמור תעניתו ומתפלל תפלת תענית בתפלת המנתה והוא שלא טעם כלום כל אותו היום בדרך תענית גמור ואין שיטת התלמוד כדבריו שאין תענית לשעות תענית ואינו מתפלל בה תפילת תענית עד שיקבל מבעו"י להתענו' למחר כדרך שביארנו כמבואר בקונט' הראיות וכך היא שיטת ר"י בפסקיו:

הראב"ד פליג ופסק כרב ורוב הפוסקים פסקו כשמואל פי' ר"ח שיאמר בשומע תפלה הריני בתענית למחר יהי רצון מלפניך שתקבלני באהבה והרמב"ם כתב שיאמר ענינו בתפלת המנחה וגומר בלבו להתענו' למחר וכ"כ בה"ג ולא נהירא דהא אמרי' גבי הזכרת ענינו ערבית שחרית ומנתה ולא קאמר במנחה שלפני התענית: לשון ריא"ז אימתי מקבל תעניתו בתפלת המנחה שמסדר דבריו בברכת שומע תפלה או בסוף תפלתו או שאומר וכן י"ר מלפניך שתקבל ביום מחר תעניתי לרצון וכיוצא בדברים האלה:

ולזה הסכימו רוב הפוסקים והראב"ד פליג וכתב דוקא שלא גמר סעודתו אלא היה יושב ואוכל יכול לאכול עד שיעלה עמוד השחר אבל גמר סעודתו או אפילו לא גמר וישן בתוך הסעודה אסור לאכול ולשתות ואם התנה לאכול עוד מותר לאכול עד שיעלה עמוד השחר אפי' גמר וישן י"א שאין צריך תנאי לשתייה דמסתמא דעתו של אדם לשתות אחר השינה כיון שדרך כל אדם להיו' צמא הוה כאילו התנה לשון ריא"ז ומ"זה אומר שאם סלק שלחנו אחר שגמר סעודתו אסור לו לאכול אע"פ שלא ישן ור"י אומר שלא נאסר בסילוק [שלחנו] אא"כ ישן ואסר בין סילק בין לא סילק וכן נראה בעיני עיקר כמבואר בקונטרם הראיות ועוד נראה בעיני שלא נאסר הישן אלא אם ישן אחר שגמר סעודתו ובירך הואיל ומותר לשתות מותר לאכול כמבואר בקונט' הראיות. וכן אם התנה לאכול ולשתות כל הלילה ה"ז מותר לאכול ולשתות אפי' אחר שישן כמו שמבואר בתלמוד א"י:

וכן כתבו התוס' דאפילו לאחר שהפסיק יכול לחזור ולאכול וסמ"ג פליג לפי הראיה שהביא משמע אפילו כבר קבל עלויה שיכול לאכול עד שיבא השמש כתב הראב"ד כיון שהפסיק סעודתו חל עליו התענית מן הסתם ואסור לאכול ואפי' לרחוץ וכתב הרמב"ן דלא שייך למימר קבלה אלא ביוה"כ שצריך להוסיף עליו מבעו"י אבל בשאר תעניו' אפי' ט' באב שבין השמשות שלו אסור אם פסק ונמלך דבר פשוט הוא שחוזר ואוכל ע"כ וכתב הטור ואין נראה לחלק דודאי קבלה אוסר בכל תענית שצריך להפסיק בו מבעו"י: