שלטי הגיבורים על תענית ב:

לשון ריא"ז הבא להתענות בימי החול בכל יום שירצה הרשות בידו ונקרא קדוש כמו שנאמר בנזיר קדוש יהיה לפי שהוא מכניע את יצרו בתעניתו ומפשפש במעשיו ושב מחטאיו ואם אין יכול לקבל צער התענית אל יתענה ואל יצער נפשו. ת"ח אינו רשאי לישב בתענית שלא ימעט במלאכת שמים ותורתו מכנעת יצרו יותר מן התענית ואם הוא בריא וחזק הרבה שאינו ממעט ממלאכת שמים הרי זה מתענה כל מה שירצה כמבואר בקונט' הראיות:

הקשה הראב"ד ז"ל מ"ש מתענית גשמים שמפסיקין ביום אם ירדו להם גשמים קודם חצות ותירץ דשאני תענית גשמים דכיון שירדו להם גשמים כל צרכן שוב אין להן צורך בזה הפעם אבל צרה אחרת כל שעה צריך רחמים שלא תחזור ואינו טעם מספיק דבגשמים נמי אפילו לא ירד להן כל צרכן אוכלין ושותין ושמחים ואומרים הלל לפי שנתקבלה תפילתם ובוטחים בבורא שירדו להם כל הצורך וזה שייך לומר אף בשאר צרות אלא נ"ל לחלק בין צבור ליחיד דצבור צריכין להלל ולהודות מתוך שמחה ובכרס מלאה אבל יחיד משלים תעניתו וכן משמע מתוך הרמב"ם ז"ל שכתב גבי צבור שהיו מתענין וירדו קודם חצות שמפסיקין וכן אם מתענים על צרה ועברה ועל גזירה ובטלה אם קודם חצות לא ישלימו אחר חצות ישלימו אלמא לא מפלגי בציבור בין גשמים ובין צרות א"כ צריך לחלק בין ציבור ובין יחיד דיחיד ה"ז משלים כל התעניות שקבל עליו ונראה דהוא הדין נמי אם מת החולה דכיון שקבל עליו תעניות סתם ולא התנה דעתו הי' בקבלה זו מתוך שקבל עליו תעניות הללו תהיה מקובל תפילתו שיתפלל על החולה ועל הצרה והאי דנקט ונתרפא משום דבדבר זה יש חילוק בין ציבור ליחיד:

ההולך ממקום שמתענין למקום שאין מתענין ודעתו לחזור צריך להתענו' כל תענית שקבל שנותנים עליו חומרי המקום שיצא משם כיון שדעתו לחזור ההולך ממקום שאין מתענין למקום שמתענין יתענה עמהם ופי' ריב"א ואפילו דעתו לחזור ומיהו כיון שלא קבל עליו התענית אם יצא מן העיר חוץ לתחום מותר לאכול וי"א דאפילו בעיר מותר לאכול שלא בפניהם ע"כ. ויראה מדבריו שמפרש שהולך שם ביום התענית ומסתבר כדבריו אם הולך שם ביום התענית אבל סוגיא דגמרא מוכח דמיירי בהולך שם קודם לכן וקבל עליו התענית ואז ודאי הוי תענית גמור ואסור לאכול אפי' יצא חוץ לעיר: