שלטי הגיבורים על שבועות יח

ובדין מודה במקצת הטענה ישבע. התוספות פרק הגוזל קמא בשם ריב"א כתבו דכל טענות דאיכא למימר בהו חזקה אין אדם מעיז אם כופר הכל פטור משבועה דאורייתא וחייב אם מודה במקצת וכל טענות דמצי להעיז אם כופר הכל חייב שבועה דאורייתא ולזה הסכימו קצת ממפרשים ולדברי רבינו תם בין טענות דחזקה דאינו מעיז לכפור הכל בין טענות שיכול להעיז לעולם כי יכפר בכולהו פטור מן השבועה דגזרת הכתוב הוא דלא מחייב בשבועה בכפירות הכל ולדברי רש"י כל טענות דחזקה שזה לא יעיז לכפור הכל פטור מפני שקבל ממנו טובה כגון טענות הבאים על מלוה ולוה שזה כופר הכל פטור דודאי אין אדם מעיז בפני זה שעשה לו טובה לכפור הכל אבל טענה דבין מפקיד ונפקד דאין כאן שום טובה כי בסיבת שום טובה שקבל הנפקד מן המפקיד לא ימנע מלכפור לו הכל אז רמיא שבועה על הנפקד היכא שכופר הכל דליכא שום טעמא למפטריה משבועה כמו דאיכא בין לוה ומלוה וכן כתב הר"ן פרק הגוזל בתרא גבי מכיר כליו וספריו ביד אחר וקשה בעיני על דעת התוספות דאמרי דהיכא דכופר בכל מקום שאינו יכול להעיז פטור מן שבועה ונותנין טעם להעזה דכיון שכופר הכל וחבירו יודע אם הכפירה אמת או לאו אם לא היה כן לא היה כופר ומשום האי טעמא פטור למה לא נאמר ג"כ לגבי תובע דחזקה מה שתובע הוא אמת דכיון שחבירו יכול לידע בשקרו חזקה לא היה מעיז פניו לתבוע אם לא היה לו לקבל ממנו ובשלמא לרבינו תם אתי שפיר פטור הנתבע דגזרות הכתוב היא גם לרש"י ז"ל ליכא להקשות דלדעתי משום הכי דחק רש"י לתת טעם לחזקה דהעזה משום שקבל טובה ממנו דהשתא דוקא לגבי לוה איכא למימר כך ולא לגבי תובע אבל לפי' התוספות קשה וי"ל דהוי מגו להוציא ומגו להוציא לא אמרי' ומה שיש להקשות על דברי התוספות דאמרי' כל היכא דכפר לו הכל רמינן שבועה עליה מהא דאמרינן פ"ב דכתובות גבי שדה זו של אביך היתה ולקחתי' הימנו דאפי' טענו הבן שהיה של אביו אלא שאין לו עדים מהימן לומר לקחתיו במגו שיכול לומר לא היה של אביך מעולם אע"ג דבהאי ידע ובהאי לא ידע כבר הקשו זה ותירצוהו גם כן התוספות ונמצאת למד מחלוקת דלדברי התוספות כל מודה מקצת הטענה ישבע ולא אמרינן יהא נאמן במגו דאי בעי כפר הכל דאין זה מגו דחזקה הוא שלא יעיז לכפור הכל הלכך במקום דליכא למימר שאם יכפור יהא עזות או מודה מקצת הטענה נפטר משבועה במגו דאי בעי כפר הכל והיכי דמי כגון מודה לבנו דמלוה במקצת דפטור במגו דאי בעי כפר הכל ולא היה שם עזות וכן כל כיוצא בזה כמו שכתב שם המרדכי ודוקא שהודה במקצת במידי דאי כפרה הכל היה פטור לאפוקי מודה במקצת בפקדון דודאי חייב דגם אם כפר בכל חייב כמו שכתבנו ולדברי רש"י ז"ל דרמי שבועה על כל כפירות דמצי מעיז לא תמצא לעולם שום מודה מקצת הטענה שיהא פטור דליכא לעולם שום מגו דלדברי מיימוני פרק ב' מהל' שכירות וסמג עשין צ"ה גם הם הסכימו דכופר הכל בפקדון בטענה דשייכה במלוה דהיינו שטוען להד"ם פטור משבועת התורה וכפר בכל בטענה דשייך בפקדון דהיינו שטוען נגנב או נאנס חייב שבועת התורה דהיינו כדברי התוספות ואולם מה שמיימ' מחייב שבועה לנפקד היכא שמודה מעצמו בפקדון במקצת ואינו פוטרו במגו דאי בעי טעין ואומר לא היו דברים מעולם אינו מטעם התוס' דהא דאינו פטור במגו הוי משום דאין כאן מגו אלא מגו דהעזה ומגו דהעזה אינו כלום ולדברי מיימ' וגם סמ"ג היינו טעמא משום דאי פטרינן ליה בהאי מגו נמצא דאמרינן מגו לפטור משבועה ואין אומרי' מגו לפטור משבועה כמו שכתבו מיימו' וסמג שם להדיא והטור ח"מ סי' פז כתב דדעת הרא"ש הוא כדעת מיימ' ובסי' רצ"ו כתב הטור בשם אביו ודאי בעלמא אמרי' שפיר מגו ליפטר משבועה והכא היינו טעמא דלא אמרי' מגו משום דהוי מגו דהעזה דאין אדם מעיז פניו לכפור ולומר להד"ם ומיהו נהי נמי דלא מהמנינן ליה בטענה אחרת בהך מגו אבל אם טען לא הפקדת בידי מאומה ולא השכרתני ולא השאלתני או שאומר אמת השכרתני אבל החזרתי לך נשבע ונפטר אבל אם הפקיד אצלו בשטר נאמן לומר החזרתי לך במגו שהיה יכול לומר נגנב אם הוא ש"ח ונאנס אם הוא ש"ש ומת מחמת מלאכה אם הוא שואל אבל צריך לישבע שבועה דאורייתא בנקיטת חפץ כאילו היה נשבע אם היה טוען נאנסו וכתב מיימ' במה דברים אמורים כשהשומר היה יכול לטעון נאנסו ולא היה צריך להביא ראיה אבל אם היה צריך להביא ראיה על טענתו כגון במקום שעדים מצוין שהוא בענין שא"א שאירעו אונם אם לא שיודע הדבר אינו נאמן לומר החזרתי אלא ישבע בעל השטר בנקיטת חפץ שלא החזיר לו וישלם והיכא שתבעו שני מחטין והודה לו בא' מהן כתב רב האי אפי' אין בשניהם שוה פרוטה חייב וכ"כ מיימ' אפי' היה עשרה מחטין בפרוטה ולא תהא הכפירה פחות מש"פ: