שלטי הגיבורים על שבועות יח.

כתב מיימו' אין בין שבועת היסת לשבועת הדיינים אלא נקיטת חפץ שאין הנשבעין שבועת היסת אוחזין ס"ת בידן אלא משביעין אותן בשם או בכנוי בשבועה או באלה מפיו או מפי ב"ד וכבר נהגו הכל להיות ס"ת ביד חזן ב"ה או שאר העם גם בשבועת היסת כדי לאיים עליו וכל מי שיתחייב שביעת הדיינין בין שהיא ע"י טענת ודאי וכפירה בין שהיא מדבריהם מאיימין עליו ומי שיתחייב בטענת ספק בין מן התורה בין מדבריהם א"צ איום ואע"פ שאין מאיימין בשבועת טענת ספק ולא בשבועת היסת צריכין הדיינים לפצור בבעלי הדינים אולי יחזרו בהם כדי שלא ישבעו כלל וכתב רש"י בדורותינו בטלו שבועות לפי שהעונש גדול ותקנו לגזור עלין ארור בעשרה דארור בו שבועה וכן כתב הרמ"ה מכי אתו רבנן בתראי דבתר תלמודא נהוג לאישתבועי בארור כדאמרי' ארור בו שבועה משום דחזו דשבועה בשם אלהים טפי ענשה מיהו אידי ואידי צריך ליה לאינקוטי ס"ת בידי' וטור ח"מ סימן א' כתב בשם הרמ"ה ז"ל ס"ת נמי צריך שיהא מזומן בב"ד כדאמרינן בתקנות עזרא שיהו ב"ד קבועים בב' וה' ואומר מ"ט משום דשכיחי בהו רבים אי בעית אימא משום טירחא לאפוקי ס"ת נראה דגרסתו אינה כגרסת הספרים שלנו ונראה דה"פ דצריך להיות ס"ת בבית דין משום דמוכח בגמרא דטעמא דב"ד קבוע בב' וה' משום דאתי לבי כנישתא ומסתמא דב"ד במקום בהכ"נ יושבין ולכך עומדין בב' וה' שאם יהיה שום אדם שיצטרך שבועה לא היו צריכין להוציאו חוץ לארון הקדש בעדו אלא בעודו על התיבה משביעין אותו והיינו דקאמר משום טירחא לאפוקי ס"ת כתב מיימ' הורו רבותינו כל מי שנתחייב שבועה בין של תורה בין של דבריהם אפי' היסת יש לו להחרים חרם סתם קודם שישבע על מי שיטעון עליו דבר שאינו חייב בו כגון להשביע אותו בחנם ויענה אחריו אמן: הטוען על חבירו טענות הרבה אין משביעין אותו על כל טענה וטענה אלא שבועה א' על הכל נתחייב ב' שבועות על ב' טענות קלה וחמורה משביעין אותו בחמורה ומגלגלין בה שאר הדברים כל הטוען לחבירו טענה שאפי' אם הודה לו לא יתחייב לו ממון אע"פ שכפר אין מחייבין אותו היסת כיצד אתה אמרת ליתן לי מנה להד"מ אין משביעין אותו לא היסת ולא חרם שאף אם הודה לו אינו חייב לו כלום אתה קללת אותי אתה הוצאת עלי שם רע וזה כופר אין מחרימין על כיוצא בזה ע"כ ומסתברא שהיו מחרימין על זה שהרי אם יתברר שהוא אמת קונסין אותו אתה חבלת בי לא היו דברים מעולם נשבע היסת אע"פ שאינו משלם קנס ע"פ עצמו משלם שבת ורפוי אתה ביישתני וזה אומר להד"ם אם הוא במקום שגובין קנס נשבע היסת שהרי אלו הודה היה חייב לו הבשת במה דברים אמורים שפטור במודה בקנס כגון חבלתי לפלוני אבל אם הוא מודה שחבל בו ועמד בדין ונתחייב ע"פ ב' עדים באותו ב"ד כך וכך חייב לשלם לפיכך אם טענו ב"ד חייבוך לשלם מאה דינרים על שחבלת בי והוא אומר לא היו דברים מעולם הרי זה נשבע היסת ונפטר: ומהר"ם כתב כדברי הטור שהביא המרדכי דבריו פרק החובל דהאומר לחבירו ביישתני בדברים והלה כופר דאין משביעין אותו שום שבועה אבל היו מחרימין סתם שיודו האמת ונמצא דגם פליגי בזה אם חרם והשבועה אחת היא דלמיימ' כך שוה זה כמו זה דהא במקום שאין משביעין אותו אין מחרימין ולדברי מהר"ם אף במקום שאין משביעין היסת היו מחרימין דלמא אינו שוה זה כמו זה:

כתב ריא"ז שבועה זו של תורה חמורה היא מאד ומשביעין אותו בהזכרת השם שנא' ואשביעך בה' אלהי השמים ואפילו באחד מן הכנויים בין שנשבע הוא עצמו או שהשביעוהו אחרים וענה אמן ואוחז ס"ת בידו בשעה שנשבע ונשבע בעמידה ואם היה תלמיד חכם נשבע אפי' יושב ואינו אוחז ס"ת אלא אפי' תפילין ואם השביעוהו בית דין ולא התפיסוהו שם חפץ של מצוה לא תורה ולא תפילין ה"ז טעות בידם ומשביעין אותו פעם שנית בין אם היה ת"ח בין אם היה עם הארץ ועם הארץ שהשביעוהו והתפיסוהו תפילין הרי זו שבועה: נשבע לו חוץ לב"ד או שקפץ ונשבע בב"ד בין שקפץ ונשבע הוא בין שקפץ והשביעו חבירו שלא ע"פ ב"ד לא נפטר בשבועה זו עד שישבע בפני ב"ד ועל פי ב"ד כמבואר בק"ה. נשבע כראוי ונפטר ואח"כ באו עדים משלם על פיהם אפי' נשבע ע"פ עד א' המחייבו שבועה ונפטר בשבועתו ואח"כ בא א' והעיד כמו הראשון הרי זה משלם על פיהם כמו שכתב מז"ה בפ' הגוזל עצים: בימי הגאונים כשראו שרבו בני אדם הנשבעים לשקר ואבדה האמונה תקנו שלא להשביע שבועה חמורה כזו מפני שענשה גדול אלא מי שנתחייב שבועה בין מד"ת בין מד"ס נושא ס"ת על כתפו ואינו נשבע אלא שליח ב"ד מקלל ואומר כך וכך קללות ידבקו בפלוני אם הוא כופר בממון חבירו ואינו מודה בו והיו מנדין אותו לפניו ותוקעין לפניו בשופר וקוראין אותה בלשון ארמית גזרתן שבועה זו משביעין אפילו לכופר בכל שאינו חייב שבועה מה"ת גם המורה כתב שבטלו הגאונים שבועה של תורה לפי שענשה גדול ותקנו לגזור עליו ארור בי' וכן כתוב בדברי הגאונים שעושין לפניו איומים גדולים כגון להביא לפניו מטה שנושאין בה מתים ונודות נפוחים ותוקעין בשופרות ומקלללין לפניו והתינוקות וכל העומדים שם עונים אמן ובמקומנו ראינו המנהג לתפוס הנשבע ס"ת להשביע בתורה אבל לא בהזכרת השם וראינו המנהג בימי מורנו רבי':