שלטי הגיבורים על שבת ט:

דברי התוס' בפי' מהדרין הוא כמו שאנחנו נוהגין היום ולדברי מיי' הוא מדליקין נר אחד לכל אחד ואחד מבני הבית ובכל לילה כל אחד מוסיף אחד כגון שהיו אנשי הבית עשרה לילה ראשון מדליק עשרה ובליל שני עשרים וכן כולם: לשון ריא"ז מצות נר חנוכה איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים אבל על הקטנים שאינם מחויבים נראה בעיני שאינו מדליק כמבואר בקונטרס הראיות:

לפי מ"ש סמ"ג בשם ר"י משמע דלעולם אין מניחין נר חנוכה אלא על פתח הבית ולא בפתח החצר וכן הוא דעת רש"י גבי חצר שיש לו שני פתחים ומדברי התוס' נראה דהא דמניח הנר על פתח ביתו דוקא כשהוא פתוח וסמוך לרה"ר אבל אם יש שם חצר מניחו על פתח החצר ודברי הטור צ"ע והארכתי בביאורם בחידושי בס"ד:

מדברי רבינו ומיי' משמע דכל שהניחה למטה מעשרים אמה הוי מצוה מן המובחר ואין צריך לדקדק להניחה למעלה מג' טפחים ולמטה מי' טפחים ור"ת וסמ"ג והרא"ש ומהר"ם והטור כתבו דמצוה מן המובחר להניח מלמעלה משלשה טפחים ולמטה מעשרה אבל למעלה מי' טפחים עד כ' אמה לא הוי מצוה מן המובחר ודע וראה כי טעות נפל בדפו' האלפסי שהביאו המדפיסים לפסק הלכה דחנוני שהניח נר חנוכה מבחוץ והוזק בה אחר פטור מלשלם שזה דעת רבי יהודה וזה לא ס"ל לרבי' דהיאך יפסוק כיחיד לגבי רבים ועוד בפ' הכונס ששם המשנה לא הביא רבינו דברי המשנה ההיא כלום משמע שדחה אותה ועוד מדברי הר"ן והמגיד משנה משמע להדיא שלא הזכיר רבינו דבר זה כלל ועוד דאפי' למאן דפסק דמצוה להניח נר חנוכה למטה מי' לאו מטעם שיהיה הלכה כרבי יהודה דלכולי עלמא אין הלכה כרבי יהודה בהא אלא היינו טעמא משום דיש לסמוך תורת סברת רבי יהודה על הא והכרח דעל אותו מונח קאמר ר' יהודה שפטור החנוני דמשום דפשוט אליבא דכ"ע דנר חנוכה צריכה שתהיה למטה מעשרה הילכך קאמר רבי יהודה שפטור החנוני אבל אע"פ שהוא כך פשוט דצריך שתהי' למטה מעשרה לית הלכתא כותיה זהו דעתם ז"ל ולפי מיי' ורבינו גם אותו המונח אינו ואין ספק שטעות הוא ביד המדפיס והיכא שהניח למעלה מכ' אמה רבינו יואל פסק דהיכא שהניחה בבית כשרה והטור א"ח סימן תרע"א פליג עליה ופוסל:

לדברי ה"ג קבלת שבת תלוי בהדלקת הנר וכיון שהדליק הנר אף האחרים שלא הדליקו אסורים בעשיית מלאכה ולזה הסכים הר"ן והאריך בזה והתוספות והרא"ש והרמב"ן והרשב"א הסכימו דקבלת שבת אין תלוי בהדלקת הנר ואפי' אותו שהדליק יכול לעשות מלאכה אחר שהדליק הנר כל עוד שלא התפלל דקבלת שבת תלויה בתפלת מעריב ועניית ברכו כי אז קבלוה לשבת עילויהו ואפי' אותם שלא התפללו ערבית נמשכין אחר הקהל שהתפללו ערבית בב"ה ולפי זה שפיר דמי להדליק של שבת ואח"כ נר של חנוכה ומהם כתבו שמצוה עליו לעשות כך ומדברי סמ"ג עשין ל' ודברי מהר"ם במרדכי ובהג"מ כך הוא הדין דבסתם אותו שהדליק קבל שבת עליו ואינו יכול לעשות מלאכה אחר כך אבל האחרים שלא הדליקו מותרין לעשות מלאכה הלכך הנהיג מהר"מ להתנות למדליק שאין כוונתו לקבלת שבת עד אחר שישים הנר שהדליק בו הנרות במקומו דבסתם היה אסור לו להחזיקו בידו עד שיניחהו במקומו אלא היה צריך להניחו לארץ מיד לאט לאט כדי שלא יכבה ודברי מיימוני לא נתבררו להיכן נוטין ובמוצ"ש יש אומרים שמדליקין לאחר סדר קדושה וקדיש קודם שיבדיל על הכוס והראב"ד כתב שאין ראוי לעשות כך אלא מבדילין תחילה משום ברכת מאורי האש ואח"כ מדליקין ומה שכתב בפנים והיכא דקא בעי לאדלוקי נר חנוכה אינו ברור שיהיה לשון רבינו וצ"ע:

לדברי מיי' פ"ד מהלכות חנוכה והרא"ש והטור א"ח סי' תרע"ד ה"פ מדליקין מנר של מצוה לנר של מצוה אבל אסור להדליק נר אחד של חול אפי' להדליק נר אחר של מצוה וכ"ש שאין להדליק נר אחד של חול לצורכו וסמ"ג וספר התרומה והר"ן והראב"ד ומרדכי התירו להדליק מנר של מצוה לנר של מצוה ע"י נר של חול או קינסא והתוס' כתבו שיש להחמיר ולצאת ידי כולם לא ידעתי איך פשט המנהג כשמדליקין נרות בבית הכנסת שמדליקין נר של חול מנר בית הכנסת ועל ידו מדליקין שאר נרות של בהכ"נ לכן נראה שטוב ויפה המנהג להדליק אותו הנר שמדליקין בו נרות אחרים של ב"ה חוץ לב"ה ע"י אש של חול כדי לצאת ידי כולם: