שלטי הגיבורים על שבת ט.

סמ"ג לאוין ס"ה אסר אפי' כי נתן לתוכן אפי' שמן כשר להדליק והכי איתא בהגהות מיי' פ"ה מהלכות שבת בשם רבני צרפת ואולם סמ"ג דאסר מפרש דחלב מהותך היינו חלב מבושל וכן כתב הר"ן בשם רש"י אע"פ שבפירוש רש"י שלפנינו אין כתוב כך אם כן לדידהו משמע שאם החלב [אינו] מבושל דשרי להדליק בו ע"י תערובות שמן כשר ואם נפרש דחלב מהותך אינו חלב מבושל צ"ע רב ברונא דאמר כמאן לא כת"ק ולא כחכמים ובמקום אחר כתבתי בסייעת' דשמי' גם בדברי רש"י צ"ע דהכא לא שרי להדליק בקרבי דגים שנמוחו אלא ע"י תערובת שמן כשר ואלו לקמן דקחשיב מתני' השמנים שמותר להדליק בהן בעינייהו וחשיב נמי שמן דגים ופירש"י התם שמן דגים הוא מקרבי דגים שנמוחו וצ"ע ובמקום אחר פי' בס"ד:

רוב הפוסקים הסכימו דל"ש תשמיש חול ל"ש תשמיש קדושת מצו' אסור להשתמש לאורה וכ"כ מיי' וסמ"ג וטור ומרדכי אמנם הר"ז הלוי פליג על זה ובעל העטור הסכים לדברי הר"ז הלוי:

רוב הפוסקים מסכימי' דיכול הוא להדליק נר חנוכה קודם שקיעת החמה דלא נאמר דזמנה עם שקיעת החמה אלא למצוה ולא לעכוב ומדברי מיי' פ"ד מהלכות חנוכה נראה פשוט דלעכוב נאמר וכתב להדיא דאין מדליקין נרות חנוכה קודם שקיעת החמה וכן יש לדקדק מדברי רבי':

רוב המפרשי' והפוסקי' הסכימו שאפי' לא הדליק נר חנוכה עד שלא כלו רגלי תרמודאי מן השוק שיש לו להדליק לאחר מכאן וזמנה כל הלילה ולא נאמר זה אלא למצוה מן המובחר או לדידהו שהיו צריכין להיכרא ומיי' פ"ד מהלכו' חנוכה כתב להדיא דכיון שעבר זמן זה שאינו מדלי' יותר באותו הלילה וכן יש לדקדק מדברי רבינו: לשון ריא"ז וכמה שיעור מצותה משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק ולא עד שתכלה רגל היחידים אלא רגל הרבים כגון מוכרי עצים והחנונים וכיוצא בהם שדרכן לאחר בשוק אחר חשיכה ובתוך זה השיעור יכול להדליק אם איחר מלהדליק אבל מכאן ואילך אינו יכול להדליק והרי בטל המצוה:

לדברי התוס' והסמ"ג לדידן שאנו מדליקין בפני' אין צריך לדקדק לתת שמן בנר כדי שידלוק שיעור כדי שתכלה רגלי תרמודאי מן השוק ורבינו ומיי' כתבו שצריך לדקדק לתת שמן לתוכו כשיעור זה ולזה נוטה דעת הטור או"ח סי' תרע"ב: לשון ריא"ז ואע"פ שאם כבתה אין זקוק לה צריך לתת בנר חנוכה שמן כשיעור שתהא דולקתעד כדי מצותה ונראה בעיני שאם הדליקה בפני הרוח וכבתה צריך עוד לחזור ולהדליקה במקום שאין הרוח שהרי הואיל ואינה יכולה לעמוד בפני הרוח הרי הוא כמי שלא נתן בה שמן כשיעור:

לפי דברי הגאוני' מותר השמן והפתילות של נר חנוכה אסורים ליהנות מהן וצריך להדליקן במקומן ולזה הסכימו האחרונים סמ"ג וטור ומרדכי ולפי דברי רבינו ומיי' מותר השמן והפתילות מותרין ליהנות מהן והאריך הר"ן לבאר מחלוקתן וזר הוא בעיני שהטוא"ח סי' תרע"ז יחלוק עם אביו ולא יזכיר דברי אביו כלל שהרי הרא"ש בפ"ב דשבת הבי' דברי רבינו לפסק הלכה שמותרין והטור פסק להדיא שאסורין והפליג להאריך באיסורים ולהחמיר ויותר זר נמי דפליג דידי' אדידיה דאילו בסי' תרע"ב מתיר להשתמש במותר השמן ובסי' תרע"ז אוסר וכן הרא"ש הוה פליג דידי' אדידיה ולפיכך נ"ל דאין כאן מחלוקת כלל בין הרא"ש ובנו ולא בין הגאונים ורבינו כי מה שאסרו הגאונים מותר השמן והפתילות היינו דוקא היכא שכבו קודם זמנן דאז אסורין כיון שהוקצו למצותן ואפילו לדברי סמ"ג שפסק דלדידן אין קפידא לתת שמן בנר חנוכה כשיעור מכל מקום מודה הוא דמצוה מן המובחר לתת שמן בנר חנוכה כשיעור ובכהאי גוונא שהוא כשיעור אסור ליהנות ממנו אבל אם נתן הרבה שמן בנר והדליק הנר עד כשיעור ואח"כ כבה אז מותר ליהנות מאותו המותר דלא הוקצה למצוה אלא מה שצריך למצוה ולא יותר והילכך מותר השמן שהותיר לאחר שהדליק הנר כשיעור מותר ליהנו' ממנו והיינו שכתבו רבינו ומיי' והרא"ש שאם היתה דולקת והולכת עד השיעור הזה ורצה לכבותה או להשתמש לאורה הרשות בידו דהא מה שהוקצה שם השמן למצוה לא הוקצה אלא למה שצריך למצוה והשתא אתי שפיר דלא פליגי דמאן דאסר מיירי בשכבה בתוך זמן מצותו ומאן דשרי מיירי בשכבה לאחר זמן מצותו ושיעור השמן לחצי שעה היא שמינית הביצה לפי חשבון ושיעור שמן המנורה וצ"ע היכא שנתן שמן כשיעור בצמצום ואירע שהדליק הנר עד לאחר חצי שעה אם מותר להסתפק ממנו או לאו והארכתי בחידושי בס"ד וצ"ע בדברי הרמב"ן שהביא מגיד משנה פ"ד מהלכות חנוכה שכתב בשם רבינו שאפי' כבה הנר תוך זמנו שמותר להשתמש ממנו ומדברי רבינו לא משמע כן: לשון ריא"ז נר חנוכה שכבה אסור להדליקו לעשות בו חפציו שכבר הקצהו למצותו כל ח' ימי חנוכה וכן השמן הנשאר בנר אסור להשתמש ממנו כדין אתרוג שהקצהו למצותו כל ימי החג אבל אחר שעברו כל ח' לילות שכבר עבר זמן מצותו לגמרי מותר ליהנות בין בנר בין בשמן הנשאר כמו שביאר מז"ה: