שלטי הגיבורים על שבת ו:

לפי דברי ר"ת מותר לתת חטים בתוך הריחים ומעצמן יטחנו כל היום כולו ודוקא ריחים של מים דאין כאן אלא משום שביתת כלים ואין אנו מוזהרים על שביתתן ולדברי ר"ח אסור להנית בריחים חטים כדי שיטחנו בשבת דאע"פ שאין אנו מוזהרים על שביתת כלים איכא משום השמעת קול ואוושא מילתא ולזה הסכימו רוב הפוסקים הרא"ש והטור וסמ"ג ורבינו הביא שתי הדעות ולא הכריע מיהו נראה לי דלכ"ע אם הריחים הם של חמור וכיוצא בזה שאסור להניח הטחינה בהם בשבת אם החמור של ישראל וכן מותר לתת חטים לטוחן נכרי בע"ש אע"פ שיטחנם בשבת בריחים שלו: לשון ריא"ז אבל אין נותנים חטים לתוך ריחי' שלמים מבע"י כדי שיטחנו בשבת לפי שהם משמיעים קול ונראה כאלו טוחנין בשבת כמו שביאר מז"ה ול"נ שאף בזו התירו לתת שם החטים מבעוד יום והם נטחנים והולכים כל השבת כמבואר בקונ' הראיות:

לפי דברי הרשב"א והרמב"ן כשהתבשיל שבתוכה לא נתבשל כדינו ובא זה והגיס בה אם אותה ההגסה שהגיס בה היא ההגסה הראשונה שעדיין לא הגיס בתוך אותו התבשיל אלא עתה חייב לפי שאין התבשיל מתבשל יפה עד שיגיסו בו פעם אחת אבל אם זאת ההגסה אינו ההגסה ראשונה כי כבר קודם השבת הגיס בה פעם אחת אינו אסור להגיס עוד בה. ולדברי שאר המפרשים אין חילוק בין היא ההגסה ראשונה או שניה בכל ענין שמגיס בה קודם שמתבשל אפילו אינו על האש אסור:

התוס' כתבו כל שנתבשל התבשיל כמאכל בן דרוסאי מקרי בשול בין לצלי בין לקדרה ולדברי רבינו בתבשיל לקדרה עד שנתבשל יפה לא מקרי בישול ואפי' דבר שנתבשל שפיר ועדיין מצטמק ויפה לו עדיין מקרי שלא נתבשל יפה ולפי דברי רבי' לא ידעתי איך נהגו נשי דידן שבשבת עושין תבשילין שהצימוק יפה להן ומניחין אותן אצל האש ומגיסין בהן כמה פעמים ועדיין הן אצל האש והצמוק יפה להן: