שלטי הגיבורים על שבת נ

מיי' פכ"ו מהל' שבת מתיר לטלטל כל דבר שהוא ראוי למאכל חיה ועוף ובהמה המצוין משמע מדבריו שאפי' הם אינן בביתו עתה כיון שרגילין להמצא אצל רוב בני אדם מותר לטלטלן והלכך מתיר בטלטול חרדל מפני שהוא מאכל ליונים ובטלטול חצב מפני שהוא מאכל לצבאים אע"פ שאין לו עתה בבית יונים וצבאים וכתב הר"ן שכן הוא דעת רבינו מיהו נראה שבאלפסי שהיה לפני הר"ן לא היה כתוב בו למסקנא ואין מטלטלין את החרדל דקיי"ל כסתם משנה כמש"כ באלפסי שלפנינו והלכך כ' שדעת רבינו כדעת הרמב"ם להתיר טלטול חרדל ומה שקשה מפסק זה ממתני' תירצה הר"ן שפיר מיהו הטור א"ח סי' ש"ח פסק להדי' דאסור טלטול החרדל אא"כ יש לו יונים כסתם משנה וכ"כ המגיד משנה בשם הרשב"א פכ"ז מהל' שבת וכן הוא דעת הרא"ש וגם דעת רבינו לפי גירסת הספרים שלנו ומה שכתב הטוא"ח סי' ש"ח דאין מטלטלין החצב אא"כ יש לו צבאים אע"ג דתניא שם להדיא דמטלטלין החצב מפני שראוי לצבאים משמע דמותר לטלטלו אפי' אין לו צבאים וליכא דפליג על החצב כי נ"ל דס"ל לטור דיונים וצבאים אינם מצויים בבי' ודמו לנעמיות ועורבין ופילים שאינן מצויים בבית רוב בני אדם כי אין נראה לומר דדעת הטור לאסור בטלטול כל דבר אע"פ שהוא מאכל בהמה וכלבים ועופות הרגילין להמצא אצל רוב בני אדם אא"כ יהיה לו לאותו האיש המטלטלן אותו העוף או הכלב והבהמה שראוי לו מה שהוא מטלטל דא"כ הא דבעינן למימר לקמן דמטלטלין עצמות שראוין לכלבים וקליפין שראוין לבהמה ה"נ דאי אית ליה כלב ובהמה דמטלטלן ואם אין לו כלבים או בהמה דאינו מטלטלן והרי הטור בעצמו בסי' ש"ח פסק בסתם דקליפין ועצמות מטלטלין אותן מפני שראוין לכלבים ולבהמה ולא מפליג בין יש לו הכלב והבהמה בין אין לו הכלב והבהמה ואכן יש לומר כי משום שאלו רגילין להמצא בבית שתק בהן מלפרש ולחלוק בין אם הם בביתו ובין אם אין הם בביתו דמסתמא הם בביתו ומש"ה שתק דאדרבה היה חדוש יותר לפרש דאפי' באלו הרגילין להמצא בבית אם יש לו לאדם בביתו מטלטלין מאכלם ואם לאו אין מטלטלין ומדלא פי' בהן כלום משמע דבסתם אפי' אין לו לאדם אותו הכלב או הבהמה שמטלטל מאכלו דכיון שראוי לו שרי לטלטולינהו ובזה יהיו שוין דברי מיי' ורבינו והר"ן והטור דלכולהו דבר שהוא ראוי לבהמה וחיה ועוף הרגילין להמצא בבית שרי לטלטלן אפי' אין מצוין בבית האיש המטלטל ולא פליגי אלא לפרש מהו נקרא דבר שרגיל להמצא בבית כדלעיל כנ"ל דעת הטור: