שלטי הגיבורים על שבת נא.

לשון ריא"ז אבל בשר בין מלוח בין שאינו מלוח מותר לטלטל לפי שראוי לאכיל' אדם ואין חוששין לו משום איסור דם שאין דם האברי' אסור אא"כ פירש כמו שביאר מז"ה:

ונראה לומר דדוק' בשר של ישראל שנשחטה מע"ש אבל בשר של נכרי שנשחט היום מוקצה הוא ואסור לטלטלו וזה אינו דהא קיי"ל נבילה שנתנבלה בשבת אע"ג דבין השמשות לא הויא חזיא לאדם אפ"ה שרי לטלטלה וחותכין אותה לפני הבהמה וליכא למימר מגו דאיתקצאי לבין השמשות איתקצאי לכולי יומא דאין זה נקרא איתקצאי לבה"ש דבעודה בחייה היתה נמי ראויה לכלבים ודמי לפירות הנושרין בשבת שאין אסורין לטלטלן משום דאיתקצאי לבה"ש דלא חשבינן להו מוקצין כיון שבין השמשות היו ראוין לעורבין כשעודם מחוברים וכל מאי דאסרינן מטעם מגו דאיתקצאי בה"ש הוא בענין שהמוקצה רביע עליה באותה שעה הלכך אין לאסור טלטול בשר חי שנבלה הנכרי ואדרבה נראה דלעולם היא סברא להתיר באיסור מוקצה טפי בדבר שהוא של נכרי ממה שיש להתיר בדבר שהוא של ישראל שהרי כ' הרמב"ן והביא דבריו הר"ן פרק כל כתבי דאין הכנה לנכרי שהנכרי אינו מקצה כלום ודעתו על הכל ומטעם זה מתיר הטלטול בדברים שהיו אסורים לישראל לטלטלם מחמת שלא הוכנו והוקצו ואם הם של נכרי מותר לטלטלם דכיון דלא רביע עלייהו אלא איסור מוקצה שלא הוכנו ובנכרי אין שייך הך איסור' שהנכרי אינו מקצה דעתו מכלום והלכך בהמה שנבלה הנכרי והיא שלו כיון דאפי' למאן דאסר בהמת ישראל לטלטל אותו בשר הוא מטעם שאינו מן המוכן כדאי' פ' מי שהחשיך אפי' יהיה הלכה כדבריו הוי שרי בבהמת הנכרי שנתנבלה בשבת דאין הכנה לנכרי וכ"ש השתא דגם לישראל שרי דודאי דכשהיא של נכרי דשרי ואע"ג דאסרינן לטלטל עצים שתלשן הנכרי מן המחובר בשבת ואין שלו התם היינו הטעם דכשהם של ישראל לא הוי טעם האיסור משום שאינו מן המוכן אלא משום שמא יאמר לנכרי לתלוש או טעם אחרינא כמו דאסרינן פירות הנושרין או פירות שתלשן הנכרי מטעם שמא יאמר לנכרי לתלוש א"כ אפשר שיש לחלק בין שהוא תלוש שאין צורך אלא להכינו ובין דבר שהוא מחובר והכרח לומר דחילוק יש ביניהן שהרי הרמב"ן מחלק ביניהן אע"פ שלא פירש הטעם:

לשון ריא"ז ומז"ה אומר שאם א"א ע"י כרים וכסתות מותר להעלותה בידים שצער ב"ח איסורו מן התורה והתירו איסור של דברי סופרים מפני איסור של תורה:

הר"ן חלק בין מדדת ב"ח קטנים למדדת בעלי חיים גדולים וכתב דדוקא בסייחים ועגלים קטנים שנוחים להגביהן מן הארץ גזרינן בהו שלא ידדם אבל בגדולים שרו לדדן אפי' ברה"ר ושאר הפוסקים כתבו בסתם איסור בכל ב"ח לדדן ברה"ר חוץ מן האדם: לשון ריא"ז האשה מדדה את בנה אימתי בזמן שנוטל רגלו אחת ומניח אחת אבל אם היה גורר אסור וכן מדדין עגלים וסייחים ברה"ר כמו שביאר מז"ה כמבואר בקונט' הראיות: