שלטי הגיבורים על שבת לח.

מיי' פ"ח ופ"י וי"ב מה' שבת פסק דהקורע בחמתו או שקורע על מתו חייב אע"פ שהוא מקלקל כי בקלקולו הוא מתקן שעושה נחת רוח ליצרו וכן החובל בחבירו כדי להזיקו מחמת כעס חייב דה"ל מתקן לגבי יצרו ואף ע"פ שמסוגיית ההלכה לא משמע כך הנה האריך המגיד משנה פ"ח מהל' שבת לבאר פי' דברי מיי' ולפירש"י לא מחייב קורע בחמתו אלא היכא שמכוין בקריעתו זאת להטיל אימה על בני ביתו דהשתא הוה ליה מתקן לגבי ההוא מילתא וכל זה אליבא דר' יהודה ומדברי התוספות נראה דאפי' למאן דפסק הלכה כר"ש דמלאכ' שאינ' צ"ל פטור עליה קים ליה דקורע על מתו חייב דהוי מלאכה הצריכה לגופה כיון שיש בה צורך מצוה והתיקון בה בשעת קריעה וסמ"ג לאוין ס"ה כתב דבין קורע על מתו בין קורע בחמתו פטור אליבא דר' שמעון משום דהוי מלאכה שאצ"ל וצ"ע על סמ"ג דהא בעשין סי' ע' פסק דהחובל בחברו בשבת חייב וזה דלא כר"ש ובמקלקלין שהוא צריך לאותו קלקול והוא תיקון לגבי דבר אחר אבל אינו לצורך אותו הקלקול חוץ מקלקול מבעיר וחובל לצורך מסופקני אליבא דר' שמעון אם חייב אם לאו ומדברי רש"י דף ק"ו נראה להדי' דלר"ש כל המקלקלין אפי' מבעיר אש לצורך קדרתו או כיוצא בזה הוא תיקון לגבי אחרים ולא לגבי עצמו לעולם קלקול מקרי ופטור לדידיה דס"ל דמלאכה שאצ"ל פטור עליה: לשון ריא"ז ונראה בעיני שאף בשאר המלאכות אם קלקל ויש לו צורך באותו הקלקול כגון שקיטם נטיעה גדולה להסיקו תחת תבשילו הרי זה חייב כמבואר בקונט' הראיות:

מיי' פי' בפי' המשניות ובפ"ט מהל' שבת דהסיט הוא ב' טפחים שהוא כרוחב הגודל מן האמה דנמצא שכשיהיה הסיט כפול יהיה ד' טפחים וכמלא הסיט דאיתא התם נראה מפרש"י גבי בריי' דהתם בתחלת הפרק דאין חלוק בין רוחב הסיט ובין כמלא הסיט ומיי' שם בפירוש המשנה ובפרק ט' מהלכות שבת כתב דכמלא הסיט הוא שני אצבעות שהם שתות הזרת ולא ידעתי איך שני אצבעות הוא שתות הזרת שהרי הזרת הוא ג' טפחים שהן י"ח אצבעות אם לא שנאמר דמיירי בטפחים בני ד' אצבעות:

הרשב"א כתב והביאו דבריו הר"ן ומגיד משנה פ"י מהל' שבת שאם היה יודע קודם שסגר את הפתח שהיה בביתו צבי שמותר לסגור ביתו ולשמור ביתו והצבי שבתוכו שאע"פ שע"י הנעילה נצוד הצבי ממילא ובלבד שלא יתכוין לשמור את הצבי לבדו אלא שמא כוין נמי לשמור הבית והר"ן והרמב"ן פליגי עליה וסברי כשיודע שיש צבי בבית קודם שינעול אף ע"פ שמתכוין לשמירת הבית ואפילו לא יתכוין כלל לצידת הצבי שאסור לו לנעול הבית דהוי פסיק רישיה והשתא לדברי הרשב"א נמצינו למדין דאע"ג דקי"ל דפסיק רישיה אסור היינו דוקא שבאותו מעשה דעביד הפסיק רישיה אינו מתכוין ואינו עושה דבר היתר עמו אבל אם באותו הפסיק רישיה שעושה עושה ג"כ דבר היתר עמו ויתכוין גם לדבר היתר אז אפי' עביד פסיק רישיה ומכוין גם לו שרי ובאמת כי קולא היא זו ואני כתבתי בחדו' דכל מעשה שאפשר לעשות זולת הפסיק רישיה אז אפי' עביד אותו מעשה אפי' בפסיק רישיה שרי כי לא מתכוין לעשות בפסיק רישיה והארכתי שם ומדברי הרשב"א סיוע גדול לדברי כי ק"ו הם דברי מדבריו: