שלטי הגיבורים על שבת לח:

מיי' פ"י מהל' שבת כתב שחייב משום מכה בפטיש וכן כ' סמ"ג לאוין ס"ה:

מיי' פי"ב מהל' שבת פסק דחייב אפי' צד אותן שלא לצורך כיון שנתכוין לצוד חייב שהוא הולך לשיטתו דפסק כר' יהודה במלאכה שאצ"ל דחייב עליה וסמ"ג לאוין ס"ה והטור א"ח סי' שי"ו פסקו דפטור עליה וכן נראה דעת רבינו מדמייתי המשנה כצורתה דפטר הצד שלא לצורך ובפרק ח' שרצים איכא ראיות טובא לומר דרבינו ס"ל דמלאכה שאצ"ל פטור כר"ש: לשון ריא"ז הצד לצורך חייב שלא לצורך פטור שכל מלאכה שאצ"ל פטור עליה ומז"ה אומר שלא נאמר כן אלא בשאר שקצים ורמשים אבל בח' שרצים אפילו שלא לצורך חייב וכבר ביארתי בקונ' הראיות שאף בח' שרצים אינו חייב עליהן אלא אם צריך לצידתן שכל מלאכה שאצ"ל פטור עליה וכן שיטת רבי' האי גאון ז"ל:

העוף שברשותו הם כגון אווזים ותרנגולים ובגי' מיי' פ"י מהל' שבת כתוב ביוני עלייה משמע דיוני עליה הן ברשות האדם ואינו כן כאשר כתב שם מגיד משנה ומתוך קושיא זו כתב מגיד משנה שהוא טעות בגירסאות מיי' והגיה במקום יוני עליה יוני הרדסאות אבל עוד קשה שהרי הסמ"ג לאוין ס"ה כתב גם הוא יוני עליה כמו שכתוב בגי' מיי' ודוחק לומר דנפל טעות זה גם בספרי סמ"ג וצ"ע:

מיי' פ"ח מהל' שבת כ' דהחובל חייב משום מפרק והלכך נתן שיעור לדם הנצרר או שיוצא כגרוגרת ורש"י פירש שהחיוב הוא משום צביעת העור וקשה לי לפירושו תינח החובל בשקצים שיש להן עור אבל החובל בשרצים שאין להן עור ויצא מהם דם מאי משום צביעת עור איכא התם ואין לומר דס"ל לרש"י דשאר שרצים שאין להן עור פטור אפי' הוציא מהן דם שהרי בפ' אלו טריפות גבי ריאה שהאדימה דאמרי' התם ושאר שקצים ורמשים עד שיצא מהן דם פרש"י דחייב על חבלתן בשבת משיצא מהן דם אף ע"פ שאין להם עור והתו' כתבו דפי' ראשון שהביא רש"י שחייב משום נטילת נשמה שבאותו מקום דעביד בה החבורה הוא עיקר וכ"כ סמ"ג דחייב משום נטילת נשמה ובין לפרש"י ולתוספות (איתא) [אין] השיעור כגרוגרת:

מיי' פי"א מהל' שבת כ' דכל שהוא פרה ורבה מזכר ונקבה או שנתהוה מן העפר ההורגו חייב וכל שהוייתו מן הגללים ומן הפירות שהבאישו וכיוצא בהן כגון תולעין של בשר ושבתוך הקטניות ההורגן פטור ולדידיה ליכא מידי שיהיה מותר לכתחלה להורגה אלא המאכולת וכ"כ הרמב"ן והביא דבריו המגיד משנה והרשב"א ס"ל דכל מידי שבמינו יש פרה ורבה מזכר ונקבה אע"פ שיש מהן הוה מן העפר כגון עכבר ששורץ הוא מן העפר כיון דבמינו יש פרה ורבה מן הזכר ההורגו חייב דדמי לסריסין שיש במיני הבהמות והחיות והפרדות דההורגן חייב אבל מינים שאין בהם מפריה ורביה כלל כולם בכלל מאכולת ומותר לצוד אותן ולהורגן לכתחילה וכן דעת המגיד משנה שם וכן נראה דעת סמ"ג לאוין ס"ה שהרי לא הזכיר לחיוב מינים הנתהוים מן העפר ולא כתב אלא המינים שפרים מזכר ונקבה לחיובא והמאכולת להיתרא א"כ לדידיה ליכא אסורא אלא במין שפרה ורבה מזכר ונקבה ולעיל כתבתי מהו נקרא מאכולת: לשון ריא"ז הצד פרעוש ממקום שאינו ניצוד ועומד כגון מע"ג קרקע או מבגדיו מבחוץ פטור אבל מעל בשרו מותר לכתחילה כמו שביאר מז"ה:

מי מלח מועטים הם מים ומלח ושמן מעורבין יחד וטובל בהן פתו או נותנן לתוך התבשיל וע"ג נתחי העוף צלוי והדגים ואצ"ל שאם נתן המלח ואח"כ המים או השמן מותר והלכך בערב פסח שחל להיות בשבת מותר לערב מלח וחומץ כדי לעשו' בו טיבול ראשון וכן מותר לעשות המלוח מירקות בשבת שנותנין המלח על הירקות ואח"כ השמן ואח"כ החומץ וכן כל כיוצא בזה אבל אסור לעשות מי מלח מרובין שנראה כמו שעשה מלאכה ממלאכת הבישול כך פסק מיי' פכ"ב מהלכות שבת ושאר מפרשי' כתבו הטעם משום שדמי לעיבוד דכיון שעשוי להתקיים ימים רבים דמי לעיבוד שהמלח מקיימו ומכאן ראיה דהא דאמרי' אין עיבוד באוכלין היינו דוקא להתחייב עליו אבל איסורא דרבנן מיהא איכא דהא עיבוד דהכא עיבוד דאוכלין הוא: