שלטי הגיבורים על שבת כה.

לפי גי' רש"י בין שצררן ליבש החלב בין שצררן כדי שלא יצא החלב עד שיחלוב לערב מותרין לצאת ולפי גי' רבינו ומיי' והרא"ש אם צררן כדי שיבש מהן החלב ש"ד לצאת בהן לפי שהקשר אמיץ ולא נפיל אבל אם קשרן כדי שלא יצא החלב עד שיחלוב אותו לערב הרי אלו לא יצאו ומן התימה על מיי' שפסק בפי' המשניות שלו דהלכה כר' יוסי דאין העזים יוצאות צרורות ובחבורו פכ"א מה' שבת פסק כר' יהודה וצ"ע: לשון ריא"ז ואם קשרו אותן שלא יזובו חלבן אסורין לצאת כך בשבת שאינו צורך גופה אלא לצורך החלב והרי הוא כדרך משאוי ואע"פ שמהודק ביותר אסור כמבואר בקונטרס הראיות ואם קשרו אותו ליבש החלב הרי הוא צורך גופה ואין דרכן להתירו כלל ומותרין לצאת בהן בשבת:

מיי' פ"ב מהל' שבת פסק דאינו יוצא כך כשהיא קשורה בשלייתה והטור א"ח סי' ש"ח פסק דכשהיא קשורה בשלייתה יוצאה בה וכן נראין דברי רבינו והרא"ש ולפי זה נמצינו למדין דפליג נמי בעז שתחב אפסר בזקנה שהביא התלמוד דף נ"ב דהא חד טעמא אית להו כי טעם המתיר לצאת במטולטלת שבשלייתה הוא דמשום דכאיב לה לא מנתחא וליכא למיחש דאתי לאתויינהו וכן הוא טעם אפסר התחוב בזקן העז דלא מספקא לו לשואל אלא בכה"ג כדאי' התם וסליק בתיקו וכיון דחד טעמא להן וחזינן הכא גבי מטולטלת שמותר לצאת בה ה"ה נמי גבי אפסר התחוב בזקן העז שיהיה מותר לצאת בו אליבא דרבינו והרא"ש והטור אמנם למיי' אסור בין גבי מטולטלת בין גבי אפסר והכי פסק להדיא פ"ק וב' מה' שבת:

רש"י פי' דטעם האסור הוא מפני שמתחמם בכלאים וס"ל לההוא תנא דבר שאין מתכוין אסור וא"כ לדידן דקיי"ל בכל התורה כולה דבר שאינו מתכוין מות' הכא שרי דהא לאו פסיק רישיה הוא דאי פ"ר הוא לא הוה צ"ל דאתי' כמ"ד דבר שאין מתכוין אסור. והנה רבינו ומיי' פ"ו מה' כלאים וסמג לאוין רפ"ב והרא"ש והטו' יו"ד סי' ש' הביאו דבר זה לפסק הלכה ופסקו דכי כרכן וקשרן שאסור לתת החבלים בידו וקשה דהא דבר שאינו מתכוין הוא ושרי ואין לומר דס"ל דגבי כלאים דבר שאין מתכוין אסור דהא גבי מוכרי כסות כולהו פסקו דאם אינו מתכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים שרי כר"ש ולתרץ קושיא זו צ"ל דלדידהו הוי האי מילתא פסיק רישיה כי אע"פ שאין מתכוין לחימום ע"כ מתהני והוי פסיק רישיה אי נמי מיירי דמתכוין לחימום הלכך אסור אבל קשה למה לא הזכירו דבר זה שום אחד מהם כלל ועיקר כי באמת הקושיא עצומה והר"ן ס"ל דדעת רבינו הוא דשרי לפי שהוא דבר שאינו מתכוין ואם כך הוא דעת הרא"ש לומר דהוי דבר שאין מתכוין מה מאד תקשי על הטור יו"ד שפסק כאן להדיא לאיסור ובדבר שאין מתכוין לענין כלאים פסק להיתרא וצ"ע ולדברי השאלתות דס"ל גבי סירוס דדבר שאין מתכוין בכל התורה אסור חוץ מלגבי שבת כאן נמי אסור אפי' הוא דבר שאין מתכוין והוא הדין דשאלתות יחלוק עם כל הפוסקים בדין מוכרי כסות: לשון ריא"ז וכורכן לתוך ידו וקושרם ואינו חושש משוה כלאים שאינו מתכוין לחמם ידו בהם ודבר שאינו מתכוין מותר כמבואר בקונטרס הראיות: