שלטי הגיבורים על שבת כד:

נ"ל ראיה מהאי דרחלים יוצאות כבולות שמותר לתת טבעת לבהמה כדי שלא יעלה עליה זכר דומיא דהאי שקושרים מידי באותו מקום לנקבות כדי שלא יעלה עליהם זכר ואין זה סירוס כלל וגם לא משום צער ב"ח ולא משום בל תשחית כאשר הארכתי בחדושי והודה לי מורי הר"י שיחיה ועוד ראיה מההיא דפ' שמונה שרצים שמתירין להסיר כרבלתו דתרנגול אע"פ שבשביל כך ימנע מלעלות על הנקבות כיון שאינו עושה מעשה באיברי הזרע:

סמג אוסר לתת אוכף על הסוס אפי' בחצר בלא קשירה והטור א"ח סי' ש"ה תפס עליו וכ' דאם אינו קושרו שמותר לתת אוכף על הסוס והביא ראיה על זה מן הירושלמי ע"ש כי לפי טעמו כך שוים הסוס כמו החמור וצ"ע בדבריו כי אם כוונתו לומר טעם האיסור במרדעת החמור הוא משום שאם יקשור בשבת הוי משתמש בב"ח והלכך כל שהוא קשור עליו מבעו"י ש"ד א"כ לפי טעמו גם סוס דינו כך וקשיא דידיה אדידיה דהא איהו אמר שם דדוקא חמור יוצא במרדעת שקשורה לו מבעו"י ולא שאר בהמות אע"פ שקשורה עליהן מבעו"י ועוד יש קושיות אחרות על דבריו בזה כמ"ש בחידושי דנראה דפליג עם תלמוד ערוך מלבד דפליג דידיה אדידיה וצ"ע להולמן ומילתא דפשיטא ליה לסמג נסתפק בו המרדכי דכתב על הסוס לא ידענא אם מותר לתת האוכף עליו כדי לחממו בביתו ובחצרו דשמא בחמור בחצרו דוקא שרי דאית ליה צערא בצנה טפי מסוס עכ"ל ופשט ליה סמג לאיסורא כדלעיל: לשון ריא"ז אבל אין מניחין האוכף ע"ג חמור ואפי' בבית ואם היה מונח עליו מבעו"י לא יטלנו בידו שאין החמור מצטער בכך אם לא יטלנו אבל מוליכו ומביאו בחצר והוא נופל מאליו ונראה בעיני שדבר זה הוא היפך אצל הסוס שאסור להניח עליו המרדעת בשבת לפי שאינו צריך לחממו כמו החמור ומותר ליטול ממנו האוכף שצריך לקררו שהחמור מצטער על הקרירות והסוס על החמימות כמבואר בקונטרס הראיות:

נ"ל דתלוי בפלוגתא דמיי' וההולכין לשיטתו והרא"ש וההולכין לשיטתו שכתבתי לעיל גבי ריסוק השלג והברד והוא כי אם האי שמן שסכין בו הוא קרוש או שהוא שומן וחלב קרוש אליבא דמאן דשרי להניח הפשטיד"א אצל האש אע"פ שהשומן קרוש עליה ונימוח לפי דס"ל דאיסור ריסוק הברד הוי משום גזירת פירות העומדים למשקין ושמן ושומן וחלב כיון דלעולם אוכל הוא ש"ד אפי' נימוח דמטעם נולד איו לאוסרו ולפי האוסר מיחוי שומן שעל הפשטיד"א בשבת משום דהוי נולד הכא נמי אם היה השמן קרוש או היה שומן או חלב יהיה אסור לסוך בו לפי שהוא מתמחה והוי נולד וכ"כ המרדכי להדיא כאן דדוקא שמן שרי אבל שומן וחלב הקרושים אסור והוא הולך לשיטתו שאסר לעיל גבי פשטיד"א ג"כ בפ' במה טומנין מיהו נראה דלמיי' אפי' אין השמן ההוא ראוי לאכילה וכן החלב והשומן מ"מ ש"ד לסוך בו דהא ע"כ לא דמי לפירות העומדים למשקין דדוקא גבי ברד ושלג שייך למיגזר לפי שהן עומדין למשקין ונראה דבחלב בשבת אסור לכ"ע כשאינו אלא לתענוג דלא הותר סיכת חלב אלא במקום צער ורפואה כדבעינן למימר בהל' איסור והיתר:

רבינו ומיי' פכ"א מהל' שבת והרא"ש והטור א"ח סי' של"ב מתירין להעמידה במים בשבת ולא גזרינן משום שחיקת סמנין וסמג לאוין סה ומרדכי שם והגהות מיימוני ובעל התרומות אסרו וטעמייהו מבואר שם: