שלטי הגיבורים על שבת טו.

לשון ריא"ז ונראה בעיני שאין לסמוך על זה להדליק את הנר בע"ש בשעה שירא' כוכב אחד שפעמים שאין הזמן צלול כל כך יפה ואי אדם רואה כוכב עד הלילה ולא נאמר שיעור כוכבים אלא להחמיר: וכתב ה"ר יונה ז"ל דזו אינה ראיה דהא דקיי"ל הלכה כרבה היינו היכא דפליגי בסברו' דנפשייהו משום דאמרינן בהוריות דרב יוסף סיני ורבה עוקר הרים אבל הכא מפי השמועה הם חולקים ותרוייהו אמרו מפי רב יהודה אלא עבדינן לחומרא לענין שבת עבדינן כרבה דמשתשקע החמה לא מדליקין שרגא ולענין יחיד שקבל עליו תענית דבה"ש שלו מותר לא הוי בין השמשות עד הכסיף התחתון כרב יוסף:

לפי דברי ריב"ם אם הקהל אמרו בע"ש ברכו וקבלו שבת אף היחיד שלא היה בבהכ"נ נגרר אחריהם ואסור לעשות מלאכה אף על פי שאינו רוצה לקבל עדיין שבת מיהו הראיה שהביא ריב"ם מן החזן שלא התירו אלא לו לבדו להוליך שופרו לביתו אינו ראיה דהא אידחי לה בתלמודא ויותר היה נראה ראיה לומר מדקאמר תלמודא שבתקיע' ראשונה לא יכנסו הקרובים לעיר עד שיבאו הרחוקים מפני החשד א"כ משמע דעל כרחך הרחוקים צריכים לקבל עליהם השבת בשעה שמקבלים עליהם הקרובים דאל"כ מאי חשד איכא הכא אפילו אמת שעשו מלאכה אחר התקיעה שמא לא קבלו עליהם שבת בשעה שקבלו עליהם הקרובים ולדברי סמ"ג עשין ל' ודברי מהר"ם דסבירא להו דקבלת שבת תלויה בהדלקת הנר (אף) אותם שלא הדליקו אין נגררים אחר אותם שהדליקו כי אותם שלא הדליקו יכולין לעשות מלאכה א"כ אפי' שרוב הצבור קבלו עליהם השבת אין היחיד שאינו רוצה לקבל עדיין נגרר אחריהם עד שיעשה מעשה מורה היותו נמשך אחר הרוב ומדברי המרדכי שם ומדברי סמ"ג עשין למ"ד שהביאו דברי התוספות שאמרו שלאחר תקיעה אחרונה אפי' מיחם שבידו אינו מטמינו אלא מניחו לארץ משמע דלאחר הדלקת הנר למ"ד הדלקה הוי קבלת שבת אינו יכול להצניע הנר שהדליק בו נר של שבת וכן הצריך מהר"ם תנאי על זה. וקשה דלפי הנראה מתלמוד דידן לאחר הדלקת נר שבת יכול להצניע הנר שהדליק בו שהרי התיר לחזן להצניע השופר שבידו ושמא יש לומר דסבירא להו כרש"י דשופר הוי דבר שמלאכתו להיתר א"נ אפשר שבמקום עצמו שהיה תוקע שם היה מקום הצנעתו דכשמניחו לארץ הוי הצנעתו: