שלטי הגיבורים על סנהדרין ט.

כתב ריא"ז שני עדים שראו העדות בזה אחר זה או שהעידו בזה אחר זה ה"ז עדותן מצטרפת כיצד אמר א' מן העדים בפני הלוה לו מנה בניסן וא' אומר בפני הלוה לו מנה באייר אע"פ שמה שמעיד זה אין מעיד זה הרי אלו מצטרפין עדותם וגובין ממנו מנה א' על פיהם שהרי בין לדברי זה בין לדברי זה ה"ז חייב ליתן לו מנה ומז"ה אומר שיד התובע על העליונה אם רצה גובה ממנו מנה א' ואם רצה משביעו על שני המנים שהרי עד א' מחייבו שבועה וזה מחייבו שבועה על מנה א' וזה מחייבו שבועה על מנה א' ואם נשבע על שניהם הרי הוא פסול שהרי שני עדים מעידים עליו שנשבע לשקר ול"נ שאין ראוי לב"ד להשביעו שבועת שקר ואין משביעין אותו ע"פ שני עדים הללו כל עיקר אלא מצטרפין עדותן להוציא ממנו מנה אחד על פיהם: השיב הראב"ד על ראובן ושמעון שהיו מתעצמין בדין ובררו להם י' אנשים לראות בדינם ולעשות ביניהם דין או פשרה ונשבעו לקיים ככל אשר יפסקו ביניהם ואם לא יסכימו לדעת א' ילכו אחר הרוב כדין תורה ובין כך ובין כך נסתלק א' מהם ולא רצה להיות עמהם באותה ברירה ולא לומר דעתו באותו ענין: והשיב דאין ראובן חייב לקבל מה שיאמרו כל הט' הנותרים וז"ל דבר ברור הוא שאילו היו אלו העשרה נבררים לדין אם נסתלק האחד נתפרדה החבילה ולא עוד אלא אפי' אמר איני יודע אינן יכולין לדון ולגמור ע"פ הט' הנותרים שאין הולכין אחר הרוב אלא כשרבו המזכין על המחייבין או המחייבין על המזכין מתוך משא ומתן של כולם אבל כשהמיעוט אינו שם לא. שאילו היה שם אותו הא' שמא היה מראה טעם להפך מכל מה שהסכימו הרוב ויורו הרוב בכך. וכך כשהיחיד אומר איני יודע דתנן אפי' שנים מזכין או מחייבין וא' אומר איני יודע יוסיפו הדיינים וכן אם נסתלק הא' אין יכולין לחתוך השנים את הדין וכמו שאמרו בפירקין מיכתב היכי כתבי וכו' ודברים פשוטים הן לענין הדין וה"ה לענין פשרה דמאי שנא: ועל השואל לדיינים שיכתבו לו מאיזה טעם דנוהו השיב הרב דאינן חייבים שאם לא התנו עם הבעל דין שיכתוב לו טעם הדבר או שיהיה במקום חשד וכמעשה דרב פפא (דפ"ק) [דפ"ה] דמציעא דאמר כגון הא ודאי צריך לאודעי:

ועוד השיב על ב"ד שנתנו זמן לראובן להביא ראיותיו ועבר הזמן וכשרצו ב"ד לפסוק את הדין טען ראובן שנתן זכותו ללוי ואין פוסקין הדין אלא בפניו ואין חבין והשיב דכבר ידוע שאין הלכה כרשב"ג לפיכך בין ראובן בין לוי מקבל מתנתו כל זמן שמביאין ראיה סותרים הדין ולפסוק הדין ע"פ הטענות הראשונות שלא בפני לוי מסתברא שכל זמן שלוי בעיר או במקום קרוב שולחין לו אם בא וטען והביא ראיה מיד שומעין לו ואם לא בא או שבא ואמר תנו לי זמן אין שומעין לו דלא עדיף מגברא דאתי מחמתיה אלא פוסקין את הדין שלא בפניו ואע"פ שנחלקו ר' יעקב ורבנן בשלהי שנגח ד' וה' גבי שור היוצא ליסקל וקי"ל דאין גומרין אלא בפניו דומיא דבעלים אע"ג דלאו בר טענתא הוא משום דגזירת הכתוב הוא אבל בממונא דעלמא מה איכפת לן דהא כל זמן שמביא ראיה סותר הדין הלכך חותכין דינו היום ושומעין דינו למחר אם יביא ראיה לסתור את הדין וכן דעת בעל העיטור וכ"כ בקבלת העדות: ואפי' אמר התובע לדיינים הרי עדי לפניכם אלא שאינכם רוצים לקבלם מפני שאין מקבלים עדות שלא בפני בעל דין לכל הפחות קחו ממון הקטנים בידיכם שלא יכלוהו הקטנים ולא יהיה להם מה לפרוע לכשיגדילו אין שומעין לו וכן דעת הרא"ש והטור ח"מ סי' כ"ח: צ"ע מאי שנא דהכא אין שומעין לו ומ"ש דגבי הבא לב"ד ואמר יש לי עדים שפלוני חייב לי מעות ומצאתי מממונו וירא אני שמא יבריח אותו ולא יהיה לי מקום לגבות חובי דשומעין לו אם רואין אמתלא בדבריו: ואדרבה היה נראה דכ"ש הכא גבי קבלת עדות היה לב"ד לשמוע לו דהתם אפי' אין לו ראיות ועדים מזומנין שומעין לו כ"ש הכא שהעדים לפנינו דהיה לנו לשמוע לו ואין סברא לומר דדוקא גבי קטנים אין שומעין לו אבל איניש דעלמא שעדיו מזומנין אלא שאין הבע"ד לפנינו שומעין לו דזה אינו דהא כל עצמו דדינו דקטן לא אתיא אלא מדין אין מקבלין עדות שלא בפני בע"ד ולא עדיף הבא מן הדין מן הנדון וצ"ע: