שלטי הגיבורים על סנהדרין ה.

ופשוט פרק הכונס דף ס"ב דבלשון חכמים יש חילוק בין גזלן לחמסן דגזלן הוי מי שחוטף בזרוע ולא יהיב דמי ופסול לעדות ולשבוע' מדאורייתא בלי הכרזה. וחמסן הוא דיהיב דמי המכר אבל המוכר אומר איני רוצה ושקיל בע"כ דמוכר וזה פסול לעדות ולשבועה מדרבנן לאחר שהכריזו עליו: וכתבו התוס' דשמא לא רצו חכמים לפסול החמסן אלא היכא דשקיל וחטיף בזרוע בע"כ דבעלים ואפי' יהיב דמי אבל לא שקיל וחטיף בזרוע כגון שיש פקדון אצלו ונתן עיניו בו ואומר שנאבד בפשיעה ורוצה לשלמו כי בודאי הבעלים לא היו רוצים למכרו אינו נפסל בכך ואין מכריזין עליו לפוסלו בכך אע"פ שהוא חמסן כיון דלא שקיל וחטיף מיד בעלים וכן כל כיוצא בזה. אבל מאן דיהיב דמי ניהלה שקלינהו שזה כופהו לומר רוצה אני כגון תלוהו וזבין אינו חמסן אפי' מדרבנן וכשר לעדות ולשבועה. נמצא ג' מיני חמסן. חמסן דרבנן דשקיל וחטיף בזרוע ויהיב דמי דאין במעשיו כלום ופסול לעדות ולשבועה. וחמסן דרבנן דשקיל בע"כ דמוכר ויהיב דמי אבל לא שקיל וחטף בזרוע דאין במעשיו כלום אבל אינו פסול לעדות ולשבועה. וחמסן דיהיב דמי וכופה המוכר עד שיאמר רוצה אני אינו נפסל כלל ומעשה שעשה עשוי: