שלטי הגיבורים על סנהדרין ד

ובתשובת הרשב"א יש דאסור לשחוק בקוביא דמשמע שם אפי' אית ליה אומנות אחר בלא היא ומדברי סמ"ג שכתב בהל' שבת לאוין ס"ה להוכיח בפי' מיי' שכתב לשון מיי' אות באות מלה במלה והכי משמע מדבריו בעשין סי' ע"ג שכ' דמשחק בקוביא הוי גזלן דדבריהם כמו שכתב גם מיי' פ"ו מהל' גזילה אלא שבלאוין סי' רי"ד כתבו דליכא איסור' בשחוק כל קוביא כדי שנפסול אותו משום גזלן אלא א"כ אין לו אומנות אלא הוא שהוא פסול מפני שאינו עוסק בישובו של עולם ואוקי ההיא דשבת דלא כהלכתא ואזיל בשיטת התוס' פ' השואל שכתבו גם הם דלית הלכתא כרבי הודה דהכא גבי שבת ומיהו א"כ קשה לסמ"ג דבלאוין סי' רי"ד כתב דליכא גזל בשחוק קוביא ובעשין סי' ע"ג כתב דאיכא גזל מדבריהם. אבל מדברי מיי' שכתב פ"ו מהל' גזילה דאיכא גזל בשחוק הקוביא לדבריו שכתב פ"י מהל' עדות שפסק כר' יהודה דמשחק בקוביא אינו פסול אא"כ אין לו אומנות אחר דמשמע דליכא איסור גזל בשחוק קוביא ל"ק דההוא מיירי בשוחק עם הכותי או עם ישראל בחנם ומדברי הטור א"ח סי' שמ"ב נראה דעם בניו ובני ביתו שרי לשחוק מנה כנגד מנה ועם אחרים אסור משום קפידא מיהו בחנם וליכא קפידא שרי אבל מנה גדולה כנגד מנה קטנה בכל ענין אסור לשחוק ל"ש עם אחרים וגם בחול אסור משום קוביא משמע מדבריו דאיכא איסור גזל בשחוק קוביא וא"כ תקשי מדבריו לדבריו ומה שנראה ליישב על דברי סמ"ג והטור הוא כי לעולם י"ל דליכא פסול לעדות בשחוק קוביא אא"כ אין לו אומנות אלא הוא ולעולם יש לומר דאיכא בשחוק קוביא משום גזל ול"ק מידי כי הא דאמרי' דאיכא בשחוק קוביא גזל מיירי כששוחק באמנה שאין המעות על הדף ולא קנו בב"ד חשוב דאז איכא גזילם דהוי אסמכתא ודאי אליבא דכ"ע כדמשמע להדיא מן התוס' בפירקין והא דאמרי' דליכא פסול עדות בשחוק קוביא כשיש לו אומנות בלא הוא מיירי כששוחק והמעות הם על הדף דאז ליכא משום גזל דאין שם אסמכתא ואעפ"כ כי אין לו אומנות אחר פסול מפני שאינו עוסק בישובו של עולם ומיהו כי שוחק באמנה דאיכא גזל פשיטא שנפסל מיד לעדות דהרי גזלן הוא וכן ראיתי לא"ז שהביא דבריו פסקי ריקנאט"י סי' תצ"א ס"ל הכי ועל דרך זה היה אפשר ליישב דברי מיי' בדברים אלו ולומר כי מאי דס"ל דאיכא בשחוק משום גזל מיירי כששוחק באמנה ומה שכתב בהל' עדות דלפסול לעדות כי לית ליה אומנות אחר בלא הוא כוונתו כי כשאין לו אומנות אחר אי אפשר שישחוק לעולם ומעות על הדף כי לפעמים שוחק באמנה ונמצא אוכל מן השחוק שהוא גזל: ויש פוסקים שסוברים דכל שחוק התלוי בחכמה אסור בחול משום גזל דסבר אנא נקיטנא טפי ומרווחנא ואיכ' אסמכתא. ושחוק שאינו תלוי בידו של אדם ובחכמתו שרי דגמר ומקני ואיכא מאן דסבר דליכא אסמכתא בשום ענין ובאיזה שחוק שיהיה וכגון שמעות שניהם על הדף כמו שהאריכו התוס' והמרדכי בפרקין והגהות מיי' פי"א מהל' מכירה ואפי' הכי דאיכא דס"ל דכל צחוק שרי בחול. מיהו בשבת אסור משום מקח וממכר וסברת התוס' שם פרק שואל ודברי סמ"ג לאוין סי' ס"ה ורי"ד מוכיחין על זה דגם לדידהו ליכא איסור בחול בצחוק ואפי' הכי אסרי' בשבת לצחוק בקוביא משום מקח וממכר ואף התוספות דאמרי שם פרק שואל דהלכתא כר' יהודה דפ' זה בורר היינו לענין דליכא איסור צחוק בקוביא בחול אבל בשבת לא קא מיירי. ונמצינו למדין לכל אלו שאסור לצחוק בשום שחוק בשבת בין יהיה תלוי בידו בין אינו תלוי בידו כל עוד דאיכא למיחש למקח ולממכר ובחנם נראה דלכל הצחוקות שרי לצחוק בשבת: ואם תאמר מנין יצא זה המנהג לעשות הסקק"אי של כסף כיון דשל עץ סגי ביחוד אפשר דהטעם הוא כי באולי אע"פ שצחוק בחנם שרי אסור לצחוק בשל עץ משום דדמי לעובדא דחול דומיא דמגררת דאמר בפ' חבית דף קמ"ז דאסור לגרור גופו במגררת משום דמחזי כעובדא דחול וקאמר התם תלמודא דאימיה דרב שמואל עבד ליה מגררת של כסף ופרש"י לשבת ולא ידעתי מה הועילנו רש"י אלא זה דבשביל שהיה מגררת של כסף היה מותר לגרור בה דלא הויא תו עובדא דחול. ופשוט פ' הגוזל בתרא דף ק"י גבי מוכסין שמחלו שהביא הרי"ף שכתב שם המרדכי תשובה להר"ר אביגדור מסור שיש עדות על המסירה אפי' אין ידוע כמה הפסיד ה"ז פסול לעדות ולשבועה אבל בהודאת עצמו לא מיפסלא דאין אדם משים עצמו רשע אבל מ"מ חייב לשלם ע"פ הודאתו: