שלטי הגיבורים על סנהדרין ג

והא דאמרי' הכא זה פוסל דיינו של זה וכו'. נראה בעיני דלכ"ע דאם יהיה בעיר מומחין כופין אותו לדון שם בעיר בין יהיה הוא לוה או מלוה תובע או נתבע דאף על פי שרבו המחלוקת מי הוא זה שיוכל לומר לבית הוועד אנא אזיל כמו שהוזכרו במרדכי פ' זה בורר ובתשב"ץ ובהגהות הרא"ש ובהגהות מיי' וסמ"ג וטור ח"מ נראה דאחרונים תפסו עיקר דברי ריא"ז שהביא המרדכי סוף פירקין דבין תובע ובין נתבע לעולם כופין אותו לדון בעירו מפני הרמאים וכ"כ שם בסתם בשם רבינו שמשון משנ"ץ דיש חרם קדמונים בזה ומהררי"ק ז"ל בכמה תשובותיו הכי פסק וכתבי' מהר"ר ישראל סי' ס"ה ואני ראיתי פעם אחד שהגאון החסיד כמהר"ר עזריאל דאיינ"ו ז"ל פה סביו"ניטה עשה מעשה כההיא דרבינו שמשון דהיינו שהיו כאן ב' אכסנאין ממונפר"א שהיו מזמינין זה לזה לדין והכריחם לברור דיינים לאלתר וכל זה דוקא כשיש מומחין בעיר אבל אם אין מומחין בעיר נראה בעיני דכל חד מצי לומר למקום שיש שם מומחין אנא אזיל כדאיתא ריש פירקין גבי זה פוסל דיינו של זה וכו' דאקשינן (ואפי' לוה מעכב בתמיה) וכו' ואע"ג דאליבא דר"מ בעי התם ולא קי"ל כוותיה מ"מ הטעם הוא נכון כמו שכתב בהגהות מיי' פ"ו מהל' סנהדרין וסמ"ג עשין צ"ז ואפי' לרבנן אם הם הדיוטות גמורים דגריעי מערכאות פסולין ולא מיבעיא לדברי הר"ן והגהת הרא"ש בשם מהר"ח דחשבי להו יושבי קרנות גרועים מערכאות ואפי' שבירר הדיוטות יכול לפוסלן אלא אפי' לפי הגהת הרא"ש בשם א"ז שפי' הערכאות היינו יושבי קרנות ופי' דלרבנן לא מצי לפוסלם היינו דוקא ע"י ברירה שנתרצו מתחלה לברור ובירר זה א' מיושבי קרנות כמו שכתוב שם להדיא אבל כשלא נתרצו לברור נראה דלכ"ע יושבי קרנות דהיינו הדיוטות היכא כשנתעצמו לדין דוקא לא מצי לכוף לדון לפני ההדיוטות אלא הדין דין אמת כמ"ש הר"ן שם בשם אחרונים ולפי התקנה דכל א' מצי לכוף את חבירו לדון בעירו אם אין שם רק הדיוטות והאחד רצה במומחין כופין את חבירו לצאת מן העיר למקום שיש שם מומחין היותר קרוב שיהיה שכתב וז"ל והיכא שהא' רוצה ערכאות והא' מומחים שומעין לזה שאמר מומחין בין ללוה בין למלוה ואפי' לילך למקום אחר כר' יוחנן וכו' ולבסוף כתב שצריכין ללכת למקום יותר קרוב. ומשמע מדבריו להדיא מלשון ריא"ז: ונ"ל דיש בכאן ג' חלוקים: הא' הוא כששני הבעלי דינין הסכימו לדון כאן אלא שאין מסכימין ביניהם בפני איזה ג' ידונו דאז זה בורר לו א' וכן זה והתם שייך פלוגתא דרבנן ור"מ ריש פ' זה בורר ופלוגתא דפוסקים איזהו האיש שיוכל חבירו לפוסלו ובאיזהפסול יכול לפוסלו שכתוב בשתי הגהות הרא"ש ריש פ' זה בורר וכל הנהו חלוקים שכתב הטוח"מ סי"ג וכן משמע מלשון כל הפוסקים דההיא דזה בורר מיירי בשנתרצו לדון כאן: החילוק הב' כשאינן רוצים לדון בעירם רק שנתעצמו לדון באיזה מקום ידונו א' אומר נדון כאן וא' אומר במקום אחר דאז שייך כל מחלוקת הפוסקים אימתי יכול הא' לכוף את חבירו שידון בעירו כמו שכתבתי לעיל ומיירי שהבית דין אשר באותו העיר מסולק מטענותיהם דלא איכפת להו לב"ד אשר שם באותה העיר אם ידונו בפניהם אם לאו ואין המחלוקת רק בפניהם מבעלי דינים ולא רצו ב"ד שבעירו לכוף אותו שיעמוד לפניו לדין דאלו רצו הב"ד שבעיר ההוא לכוף אותו שיעמוד לדין פשיטא דמצו לכוף ולא מצו היאך לומר שרוצה ללכת למקום אחר הכי קי"ל פ"ק דסנהדרין דכך חשיב ג' הדיוטות כמו יחיד מומחה וזה וזה יכולין לכוף את האדם לדין וכתבו שם התוס' והרא"ש וטור ח"מ סי' ג' דג' הדיוטות יכולין לכוף הלוה שידין שם בעירו שידין אותו בע"כ הלכך הכרח לומר דכל הני דאמרי' גבי שנים שנתעצמו לדין מצי לכוף את חבירו לדון בעירו כשאין שם מומחין מיירי דוקא כשאין הב"ד שבעירו רוצים לכוף אותו שיעמוד שם לדין דאילו רוצה לכוף כיון שלפי האחרונים כך שוה התובע כמו הנתבע פשיטא דהוו מצי כייף דכיון דג' הדיוטות דנין את האדם בע"כ ומפני זה עשיתי חילוק שלישי ואמרתי דהיכא שב"ד שבאותו העיר אפי' אינן רק ג' הדיוטות רוצין לכוף את הלוה לשיטת הגמ' או התובע והנתבע לפי הסכמת האחרונים שידון לפניהם בעירם כופין אותו וכותבין לו מאיזה טעם דנוהו אם ישאל מהם. וקשה הוא בעיני לומר דהתוס' והרא"ש דפ"ק דסנהדרין וטוח"מ סי' י"ג פליגי עם כל הפוסקים שזכרנו כדי שנאמר דלתוס' ושיטתם אפי' אין מומחין בעיר על כרחם ידונו בעיר ולהר"ן ולדאזלי לשיטתו שזכרנו סברי דכשאין מומחין יכול לצאת כדי לבא לפני מומחין ולמעט המחלוקת עשיתי החלוקה הנזכרת: