שלטי הגיבורים על סנהדרין א:

לשון ריא"ז עד שלא נגמר הדין רשאי הדיין להטיל פשרה ביניהם אף על פי שיודע להיכן הדין נוטה אבל כשנגמר הדין ואמר להם איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב אין הדיין רשאי ליפשר ביניהם ונראה בעיני שאין כל הדברים הללו אמורין אלא כשדיינין רוצים להטיל פשרה כפי הנראה בעיניהם ושלא מדעת בעלי דינין אבל אם הם מודיעין להם טיב הפשרה ומפייסים אותם עד שהם מתרצים למחול א' לחבירו או לתת א' לחבירו דבר ידוע ואפי' אחר גמר דין ראוי לעשות כן ובלבד שלא יהיה שום צד הכרח בדבר אלא פיוסים ופתויים וזו היא מצוה גדולה והיא הבאת שלום בין אדם לחבירו וכך היה ענינו של אהרן אוהב שלום וכו':

לשון ריא"ז כתב רמב"ם בפ' כ"א כבר נהגו כל בתי דינין של ישראל מאחר התלמוד בכל הישיבות שמושיבין בעלי דינין ומושיבין העדים כדי לסלק המחלוקת שאין בנו כח להעמיד משפטי הדת על תלם ונראה בעיני שאין לקיים מנהג זה אלא בדיני ממונות אבל באיסורי תורה כגון אם העידו עדים על אשה להתירה לבעלה או לאסרה לבעלה אין כח לחכמים להכשיר עדותן בישיבה ואם באו העדים לחזור בעדותן יכולין לחזור בהן עד שיעידו עדותן בכשרות שהיושב פסול לעדות. וכן נראה בעיני שהעדים שהעידו עדותן בלילה יכולין לחזור בהם לפי שחקירת העדים היא כתחלת דין ואין תחלת דין בלילה כמבואר בקונטרס הראיות בפרק ראוהו ב"ד: