שלטי הגיבורים על סנהדרין א.

ופשוט פ' החובל דף פ"ד דהאידנא דליכא סמיכה בבבל ואנן הדיוטות אנן אעפ"כ שליחותייהו דקמאי עבדינן לדון דינין ומיהו לא כל הדינין דיינינן השתא אלא כל מילי דשכיחא ואית בה חסרון כיס עבדינן שליחותייהו דקמאי כגון הודאות והלואות פירוש הודאות שתובע אותי בעדי הודאה שמעידים שבפניהם הודה שהוא חייב לו ופי' הלואות שהלוה לו בפניהם אבל במידי דלא שכיחי ואפי' יש בה חסרון כיס כגון אדם שחבל בחבירו או דלית בה חסרון כיס אע"ג דשכיח כגון בושת לא עבדינן שליחותייהו ואין מגבין אותו בבבל וכתב המרדכי והגהת אשר"י בשם ראבי"ה דכל מילי דדמי לנזקי השור באדם דנין אותם בבבל כגון ד' שומרין וגנב בקרן ולא בכפל וגזלן בקרן ועדים זוממים היכא דלא אפשר לאהדורי כגון שהעידו בממון על ראובן לתתו לשמעון ואכלו ואין לו ממון לשלם ונמצאו זוממין כיון דלא אפשר לאהדורי הממון חייבים הזוממין והמסור אע"ג דדיבורא בעלמא נינהו כולהו וכיוצא בהן דאינון נזקי ממון גובין אותן בבבל וכן כל היזק שהזיק אדם בגופו כגון הקוצץ נטיעות של חבירו והתולש זרעיו ומקשאיו וכ"ש היכא דקץ לפירא ואכיל דהני כולהו כגון נזקי שור באדם נינהו דשור ממונו והני נמי ממונו ואזקינהו האי אחרינא דמחייב וה"נ הושוו כל הפוסקים דירושות ומתנות וכתובות ודיני גזילות בכל ענין דנין אותן בכל מקום: ומהרי"ק מספקא ליה באש ובור אי גובין אותם בבבל וכ"כ בספר המקצועות ועוד כ' דהחובל בחבירו ביו"ט חייב בה' דברים. בשבת וביום הכפורים פטור מן התשלומין וילקה ויצום ירח ימים ואם אינו רוצה לקבל דין דנין אותו בע"כ. וכבר כתבנו דאע"פ דאין דנין אותו דין גמור לכל מידי דלא עבדינן שליחותייהו מכ"מ יש לחכמי הדור לגדור גדר ולקנוס כפי הנראה ביניהם וכתב שם המרדכי (כי) בשם מהר"ם ז"ל דאם יש עדים שקרא ראובן ללאה נפקת ברא יש לקהל לקונסו או מלקות או ממון כפי המבייש והמתבייש לפי ראות עיני הקהל ואם אין עדות בדבר אין לעשות לו כלום וגם אינה יכולה להשביעו על כך שבועת היסת כי שבועת היסת לא נתקנה בדיני קנסות כאלה אלא על תביעת ממון והמחרף שוכני עפר אם יש עדות בדבר או שהוא מודה יש לו ליקח מנין ולילך על קברו ולבקש מחילה מן המת ואם הוא כופר פטור אף בלא שבועה אמנם אם ירצו הקהל להפיס דעתם יתנו ברכה בבהכ"נ על עצמן שיודו האמת: ואם יאמר הניזק לב"ד שבח"ל תשומו לי הנזק מיד כדי שאדע כמה יש לי לתפוס או קבלו עדות על הנזק שאם אתפוס משלו היום או למחר שלא יוציאנו מידי פרש"י פ' החובל דשומעין לו וכ"כ הטור ח"מ סי' א' בשם הרי"ף שכתב כן בפ' החובל והרא"ש כתב שאין שמין כלל לגבות הנזק אלא אם תפס שמין לו ואומר לו כך וכך תחזיר לו ואם בא הניזק לב"ד ואמר קבלו עדות שאם אתפס משלו היום או למחר שלא יוציאנו מידי אין ב"ד נזקקין לו לקבל עדותן אם יתפוס שאין בו עתה הוצאת ממון כי היכי דאין מועד בבבל אע"פ שאין בו גם שם עתה הוצאת ממון והאריך הרא"ש פ' החובל ואם תפס הניזק יותר משיעור קרן נזקו כגון שתפס גם כדי תשלומין כפל ד' וה' כתב הרמ"ה והביאו האשר"י שם דבריו וכן הר"ן שם דאי תפס טפי מפקינן מיניה דלא אשכחן דאמור רבנן גבי ניזקין דאי תפס לא מפקינן מיניה אלא במאן דלא תפיס טפי מנזקיה כגון פלגא נזקא וכיוצא בזה אבל כדי תשלומי כפל וד' וה' לא אמור רבנן דמהני תפיסתו. ועוד דהאי מלתא היא תקנתא דעבדו רבנן לניזק וכי עבדי ליה לניזק תקנתא דוקא בקרנא דלא ליפסוד ממוניה אבל לארווחי ממונא דאחריני לא תקינו ליה והרא"ש כתב ולא נהירא לי דלאו תקנתא היא אלא דינא היא דמדאורייתא מיחייב ליה אלא שאין לו דיין בבבל שיכופנו ליתן לו כה"ג עביד אינש דינא לנפשיה ולא מפקינן מיניה עד דיהיב כל דמיחייב לו מדאורייתא ואם הודה בפלגא נזקא דמודה בקנס פטור וקודם ההודאה כבר תפס המזיק משל הניזק כתב הראב"ד דאין בתפיסתו כלום ומפקינן מניה דאפי' בזמן הזה בבבל מודה בקנס פטור והקשה עליו הרמב"ן והביא הרא"ש דבריו וכן הטור ח"מ סי' א' והוכיח דלעולם לא מפקינן מיניה משום דלא הויא הודאה אלא בב"ד והאידנא ליכא ב"ד מומחין וה"ל כמודה חוץ לב"ד שאינו נפטר מן הקנס כדאמרי' שאין העדאה בבבל משום דבעינן העדאה (בבבל) [בב"ד מומחין] וליכא הלכך אי תפס לא מפקינן מיניה בין תפס מקמי הודאה בין תפס אחר הודאה דבבבל אין ההודאה כלום וכשלא תפס המזיק משל ניזק (לא) בנזק דקנסות כתבו הגאונים אע"פ דמדינא אין ב"ד נזקקין לגבות לניזק כלום מ"מ אמור רבנן דמשמתינן למזיק עד שיפייס לניזק וכיון שיתן לו שיעור הראוי לו מתירין נידויו בין שנתפייס בעל דינו בין שלא נתפייס וכן כתבו הרי"ף ומיי' פ"ה מהל' סנהדרין וסמ"ג עשין צ"ז וכ"כ הראב"ד והוסיף לומר שאם יש לקנס קצבה כגון נ' של אונס ומפתה מנדינן עד שיתן אותה קצבה וכן כתבו קצת מן הגאונים ורב שרירא גאון כתב דתקנתא דרבנן בתראי שמנדין אותו עד שיפייס חבירו מיהו אין אנו אומרים לו סך קצוב שא"כ היינו דנין דיני קנסות אלא אומרים לו בפירוש אנו אין בנו כח לדון דיני קנסות ואין אנו יכולין לומר כך וכך אתה חייב לו אבל הרי הוא מנודה עד שיפייס את חבירו ואם היה הלה מתעקש ואינו רוצה ומבקש ממנו ממון הרבה שאילו היינו דנין דיני קנסות לא היה חייב ליתן לו כל כך אומרי' לו עד סך זה יכול לבקש ממנו ולא יותר ואותו הסך יהיה כשיעור קרוב אל הנזק וכשמגיע המזיק לתת לניזק קרוב לאשר בלבם אומרים לו אין בנו כח לנדותו יותר מכאן ומתירין אותו מנדויו והרא"ש כתב שאין מנדין אותו עד שיפייס בעל דינו דא"כ אין לך גוביינא גדולה מזו דלנקטיה בכובסיה דלשבקיה לגלימיה הוא. ונראה מדבריו דלעולם אם לא תפס אינו גובה כלל ואפי' כשתפס הניזק ותבעו המזיק לב"ד אומרים לניזק שיביא עדים אם יראה לב"ד שבדין תפס אומרים למזיק אין אנו דנין לך קנס אלא אם תרצה לפדות מה שתפס משלך תן לו כך וכך ממון ואם תפס יותר אומרים לו תחזיר לו המותר ואם לא הביא עדים שראוי לזכות בהם אומרים לו להחזיר מה שתפס וכ"כ בהגהות מיי' פ"ה מהל' סנהדרין בשם ר"ת דאין מנדין אותו עד שישלם הקנס דהאי לינקטי' בכובסיה דלשבקיה לגלימיה הוא ודוקא משמתינן עד דסליק היזיקא אבל משום תשלום לא משמתינן ליה ובפ' החובל האריך הרא"ש בזה ועיין גם פ"ק דב"ק: ובדין קנסות דאדם מוריש לבניו דאיתא פ' מרובה דף ע"ב גבי גנב ואח"כ מת אביו איכא פלוגתת התוס' שם לפי תירוץ חד משמע דכל קנס אדם מוריש לבניו ואפי' לא העמיד בדין קודם מיתתו האיש שנתחייב לו קנס מ"מ חשוב ממון להורישו לבניו ואם בניו יעמידוהו בדין ויביאו עדים בענין שיש חיוב קנס חייב לשלם לבניו והוא שהדבר שהקנס יוצא ממנו שזה מתחייב בו בעבורו קנס הוא דבר שיכול להורישו לבניו כגון שנגנב ממנו בהמה ומת ולא העמיד הגנב בדין כיון דהבהמה גופה שבשבילה בא הגנב לידי תשלומי כפל וד' וה' היה יכול להורישה לבניו גם הקנס יכול להוריש לבניו אבל אם הדבר שבשבילו וממנו יוצא הקנס אינו יכול להורישו לבניו גם הקנס אינו יכול להורישו לבניו כגון קנס דאונס ופתוי דבתו שהדבר שהקנס יצאו ממנו דהיינו הבת אינו יכול להורישו לבניו גם הקנס אינו יכול להורישו לבניו: ולר"י ז"ל אין אדם מוריש שום קנס לבניו אא"כ עמד בדין קודם המיתה ואמרו ב"ד חייב אתה ליתן לו. ור"י הלבן פי' דכל קנס אדם מוריש לבניו בין העמידו בדין בין לא העמידו בדין ואפי' אם אותו דבר שבשבילו וממנו יוצא הקנס אינו יכול להורישו לבניו מ"מ הקנס מצי מוריש ויורש יורשו לענין ירושה אלא דלענין קרבן ושבועה יש חילוק בין העמיד בדין או לא: ומדברי מיי' פ"ב מהל' נערה וטור אה"ע סי' קע"ז משמע דודאי גבי אונס ומפתה אינו מוריש הקנס לבניו אא"כ עמד בדין וגבי שאר קנסות הביא במיי' פ"ב מהל' גניבה ובטוח"מ סי' ש"נ לא פירשו דבריהם לחלק בין עמד בדין בין לא עמד ומסתמא דמחייבי' בכל ענין והיינו כתירוץ ראשון דתוס' וצ"ע כי לפי זה יראה שהקנס חשוב ממון כיון דמצי להורישו לבניו אפי' לא העמידו בדין וא"כ יתחייב שבועה על מידי דקנס בעלמא ומדברי מיי' פ"ב מהל' נערה משמע דהקנס אינו ממון כדי שזה ישבע עליו וכן משמע מדבריו ובפ"ק מהל' טוען ונטען וכן משמע מדברי הטור ח"מ סי' פ"ז דמידי דקנס חשיב ממון שכתב שם דהאומר הוצאת עלי שם רע משביעין אותו שהרי אם יודה קונסים אותו אלמא דהקנס מהממון חשוב ממון וקנס דרבנן כגון דינא דגרמי חשיב ממון ודאי כמו שכתב המרדכי בשם ה"ר אביגדור פ' הגוזל בתרא ומיי' פ"ה מהל' סנהדרין וסמ"ג עשין צ"ז כתבו דמגבינן בבבל רפוי ושבת מפני שיש בהם חסרון כיס וכתבו דכן הורו הגאונים ומעשים בכל יום לגבות שבת ורפוי בבבל והטור ח"מ סי' א' כתב בשם אביו דנראה מדבריו דלא גבינן שבת ורפוי בבבל מיי' פ"ה מהל' חובל ומזיק ופ"ק מהל' טוען ונטען וסמ"ג סי' ע' וטוח"מ סי' פ"ז וצ' ס"ל דנזק וצער חשיבי קנס ולא ממון והמודה בהן פטור והראב"ד ומ"מ שם ס"ל דהוי כולהו ממון והמודה בהן חייב במקום שדנין בו קנסות בא"י: