שלטי הגיבורים על סנהדרין יז

ונראה דכי היכי דבשעת השמד לא יעבור על מצוה קלה ה"ה נמי דאין דוחין התקנה מפני השמד כדמוכח פ"ק דכתובות בראשו ומשמע שם דמ"מ אם נהגו העם ממילא להקל באותה תקנה כדי להציל מן השמד אין מוחין בידם דהא חזינן התם דכי תקנו רבנן לכנוס ברביעי בשבת ותארע שמד שאמרו כל הניסת ברביעי תבעל להגמון תחלה ואתי לידי סכנה משום צנועות דמסרן לקטלא נפשייהו ולא רצו חכמים לעקור התקנה ממקומה ואפ"ה היו נוהגין העם לכנוס בשלישי ולא מיחו בידם חכמים ומיהו אם היתה שם סכנה בקיום אותה תקנה שלא מחמת השמד אז שפיר דמי לבטל התקנה ולעקור אותה לגמרי מכל וכל שאין לך שעומד בפני פקוח נפש וכו' ואפי' אין הסכנה ברורה אלא שאירע דבר בתקנה שמחמת אותו הדבר אתו לידי סכנה אפ"ה עוקרים התקנה דהא חזינן התם דלולי שהסכנה דתבעל להגמון תחלה הוא מחמת השמד שהיו דוחין התקנה אע"ג דלא היתה הסכנה ברורה ולא מפני הסכנה בלבד עוקרין התקנה כי גם מחמת האונס מבטלין התקנה דהא חזינן התם דאיכא חשש משר צבא שיבא לאכול צרכי סעודה ביום רביעי או אירע אבל שמותר לכנוס ביום אחר שאינו יום רביעי ולעקור התקנה ומיהו כל כמה דאפשר למעט בביטול התקנה ממעטין דאם אפשר להנצל מן הסכנה ומן האונס מבלי שיבטל כל התקנה יש לו להקל ולמעט בביטולה כפי האפשר דהא אמרי' התם דאי אתי שר צבא וחלף מעכבים עד יום ד' אחר או מכניסין בג' אם אפשר להנצל בהכי מן האונס וכן מן הסכנה ומשמע שם דלא אמר תקנה שבטלה מקצתה בטלה כולה דהא אע"ג דמחמת סכנה ואונס עקרינן לתקנתה יום א' לא אמר מעקרא כולה וגם משמע התם דכי עבר הסכנה והאונס חוזר קיום התקנה למקומה ולא אמר כיון דהותרה הותרה דהא לא הותרה מחמת שנעשה לה היתר אלא שאירע בה אונס וסכנה וכי עבר האונס והסכנה התקנה במקומה עומדת ובשעת השמד יכולין חכמים לעקור תקנתם כדי שלא יעברו עליה ובזה האופן דהיינו שיעקרו הב"ד התקנה שתקנו ביום זה לעשות דבר פלוני ויקבעו אותו ליום אחר כזה לא מיקרי נעקרה תקנת חכמים ממקומה הואיל ולא נשתנה גוף התקנה כדמוכח שם בתוס' אבל אינן יכולים לעקור התקנה לגמרי לא בכל ולא במקצת דקי"ל דשמדא עבידא דבטלה ותקנתא דרבנן מקמי שמדא לא מבטלינן ושמעינן מהכא לפי מה שכתבו שם התוס' דלשנות התקנה מיום ליום אחר כשאינו עושה שינוי בגוף התקנה לא מיקרי שנעקר התקנה דמש"ה כתבו שם התוס' דבשעת השמד לא היה לנו להתיר לשנות התקנה מיום ליום אחר ולא היה בזה עוקר התקנה ואין להביא מכאן ראיה דב"ד יכולין לבטל תקנת ב"ד חבירו היכא שעושין בסברא שאם היה אותו ב"ד קיים היה מסכים להתיר דהכא ליכא מש"ה היתר כלל דהתקנה במקומה עומדת והגהת הרא"ש שם מפרש ההיא דתלמודא דקאמר התם מאי סכנה וכו' עד לגמרי נעקריה כלומר כיון שעקרוה ב"ד ליכא איסור משום שעת השמד שאפי' מצוה קלה יהרג וכו' אע"פ שהגה"ה מפרש פירוש זה על פירכא קמייתא דאיתא התם בתלמוד דקאמר אי למ"ד דאמר בתולה שניסת בד' תהרג נהגו לגמריה נעקריה ועל ההיא פירכא לא משני תלמודא שמדא עבידא דבטלה אלא שמצא אופן הסכנה בפנים אחרים כדקא משני התם שנראה שהפירכא ההיא אליבא דהלכתא היא מ"מ אין לדקדק מפי' הגה"ה דמש"ה יהיה מותר לעקור לגמרי תקנת רבנן בשעת השמד לפי פי' דזה אינו דע"כ א"א לומר כך שיהיה מותר לעקור תקנת רבנן לגמרי בשעת השמד דהא מסיק תלמודא לבתר הכי תקנתא דרבנן מקמי שמדא לא מבטלינן אלא ודאי פי' זה שעשה הגה"ה להודיענו אם מותר לעקור תקנה דרבנן בשעת השמד או לא אלא כל עצמו הוא לדקדק מכאן ראיה לדברי רבו וקרובו דב"ד יכולין לבטל תקנת ב"ד חבירו וכו' כדפי' שם ואין כאן קפידא בין יהיה הפי' ההוא שעושה הג"ה על פירכא קמייתא או בתרייתא דעל כל א' משני הפרכות שתעשה פי' זה איהו מוכיח כדברי רבו וה"ק כיון דמקשה תלמודא לגמרי נעקריה ולולי דתקנתא דרבנן מקמיה שמדא מבטלינן היינו עוקרין התקנה א"כ מוכח להדיא דב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו באותה סברא שאילו היה אותו ב"ד קיים היה מבטלו דאלת"ה הכא היאך מקשה תלמודא לגמרי נעקריה הא אפי' לא היה כאן סברא דשמד עבידא דבטלה לא מצינו לעקור התקנה לגמרי משום דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אא"כ גדול הימנו וכו' ומדלא חייש תלמודא להכי ש"מ דמצי בטיל כדברי רבו וכיון שכל עצמו של בעל ההגה"ה לא היה אלא להוכיח דבר זה אין לדקדק מפי' כלל שיהיה מותר לעקור התקנה בשעת השמד דשפיר יש לומר דבעל הגה"ה עשה הפי' ההוא על פירכא בתרייתא ולא חשש להאריך וקצר בלשונו ואפי' תימא דעל פירכא קמייתא פי' הכי ותיקשי למה לא משני תלמודא שמדא עבידא דבטלה כדמקשו התוס' מ"מ לא תידוק מיניה שיהא מותר לעקור התקנה לגמרי בשעת השמד דהא לבתר הכי מסיק תלמודא כתירוץ פירכא בתרייתא דאסור ואולי כי ס"ל לבעל הגה"ה דתירוץ אחת עולה לכאן ולכאן או כי דרך אחרת לו לפרש דבר זה ואנו לא ידעינן ומ"מ כד"ן: