שלטי הגיבורים על סנהדרין טז

לשון ריא"ז מנחש שאסרה אותו תורה זה האומר פתו נפלה מפיו מקלו נפל מידו בנו קורא לו וכו' ונראה בעיני שלא נאסרו כל אלו אלא כשעושה בהם מעשה כגון שהיה מחזיק בדרכו וע"י המעשים האלו חוזר מדרכו אבל אם אינו עושה בהם מעשה אלא אומר דברים בעלמא אין בזה איסור שכל נחש שאינו כאליעזר עבד אברהם וכיונתן בן שאול שסמכו על הסימן שלהם לעשות בו עשה אינו נחש כמבואר בפ' גיד הנשה וכן האומר לגבאי אל תתחיל בי שחרית הוא ר"ח הוא מוצאי שבת הוא ה"ז בכלל מנחש שפוסק מלעשות עסקיו ע"י הנחש ונראה בעיני שאם אינו מוציא הדברים בפיו אלא מחשב בלבו ונמנע מעסקיו ע"י הנחשים האלו ה"ז מותר שראוי לאדם לחוש על החשש שחושבין בו הבריות כמבואר בקונטרס הראיות בפירוש כל ניחוש שאינו כנחש אליעזר עבד אברהם אינו נחש דאיתא פ' גיד הנשה דף צ"ח איכא פלוגת' מיי' פי"א מהל' ע"ז וסמ"ג לאוין נ"א וטור י"ד סי' קע"ט הסכימו דלאיסורא קאמר התלמוד שהמשים סימנים לעצמו אם יארע לי כך אעשה דבר הפלוני ואם לא יארע לי לא אעשה כאליעזר עבד אברהם וכיוצא בדברים אלו אסור: והראב"ד השיג עליו דדברים אלו אינם נחש ולא נאמרו בתלמוד לענין איסור והיתר אלא לענין סמיכה וה"ק דנחש שאינו כאליעזר עבד אברהם אינו ראוי לסמוך עליו גם מדברי הגהות מיי' שם פי"א מהל' ע"ז בשם הרא"ם משמע דנחש יונתן בן שאול ונחש אליעזר עבד אברהם שרי כי ניחוש היינו דבר בלא טעם אבל דבר שיש בו טעם אינו ניחוש והלכך יונתן שנתן טעם לדבר עלייה וירידה שאמר אם יאמרו אלינו עלו ועלינו וכו' לא הוי ניחוש ונראה דה"ה גבי אליעזר אם תאמר שתה וגם גמליך אשקה אותה הוכחת אינו ניחוש שנתן טעם. גם הא דאמר התם תינוק בית ואשה אע"פ שאין נחש יש סימן ס"ל למיי' ולסמ"ג וטור דלענין איסורא נאמר וכתבו דמי שאמר דירה זו בניתי סימן טוב היה עלי אשה זו שנשאתי בהמה זו שקניתי מבורכת היתה מעת שקניתי העשרתי וכן השואל לתינוק איזה פסוק אתה לומד אם אמר לו פסוק מן הברכות ישמח ויאמר סימן טוב וכיוצא באלו הואיל ולא כוון מעשיו ולא נמנע מלעשות אלא עשה. זה סימן טוב לעצמו לדבר שניכר ה"ז מותר ונראה מדבריהם שאם לא הצליח לאחר שקנה בית ונשא אשה שאסור לו לימנע בשביל כך לעשות סחורה כי היה נחוש אם היה עושה כך דדוקא שרי לומר יש לי להיות שמח כי רואה אני שמעשיי מוצלחים אחרי שקניתי בית זה או שנשאתי אשה זו אבל לעשות דברים סימן למעשיו ולסמוך על סימנים אלו אסור וקשה להו מההיא עובדא דר' יוחנן שאמר לינוקא פסוק לי פסוקיך ואמר לו שמואל מת ולא הלך לבבל מיהו לסמ"ג אינו כל כך קשה כי איהו כתב גבי סימן הפסוקים שמצינו ראשונים עושין מעשה כדברי הפסוק וחושבים זה כעין נבואה והלכך אפשר לומר דפסוקים יש לסמוך ולעשות כדברי הפסוקים כמו שעשה ר' יוחנן ולדידהו ליכא קושיא אבל לאחרים קשה גם מיי' וטור לא הזכירו כלל ושהסימן הוא היכא שאיתחזק תלת זימני כי לפי פירושם א"צ לזה וסמ"ג הזכירו אע"פ שגם לדידיה אינו לא מעלה ולא מוריד דכיון שאינו סומך על הסימן מאי נפקותא יש באתחזק ג' זימני או לא והראב"ד כתב דמותר לסמוך עליהם כיון דאתחזק ג' זימני סימן זה שהצליח ג"פ אחר שנשא אשה או קנה דירה וכו': ודברי רש"י צריכים תלמוד כי מתחלה כתב דכל נחש שאינו סומך עליו כאליעזר שאמר אם תשקני אדבר בה ואם לאו לא אינו נחש אלמא אם סומך עליו אסור ואחר כך גבי רב בדיק במברא כתב וז"ל בדיק במברא אי מזומנת לו אזיל ואי בקושי מוצאה לא אזיל ע"כ אלמא דרב הוה סמיך עליה וכאליעזר עבד אברהם וקאמר דשרי וכ"כ גבי בית תינוק ואשה דאם אצלח בסחורה ג' זימני אחר שקנה בית סימן הוא שהולך ומצליח ואם לאו אל ירגיל לצאת יותר מדאי שיש לחוש שלא יצליח דמשמע שיכול לסמוך על דברים כאלו ולעשות מעשה מיהו גבי סימנים י"ל דרש"י הכי ס"ל דדוקא לנחש כגון שיאמר אבנה בית אם אצליח אח"כ בסחורה ארגיל בה ואם לאו לא ארגיל בה אז הוי איסור אבל אם לאחר שבנה הבית לא היה חושב בזה אלא שמאליו אירע שהצליח ג"פ אז יכול לסמוך על הסימן ולהרגיל בכך אם יצליח ואם יארע שלא הצליח יכול לסמוך על הסימן ולעשות מעשה כמו הסימן שראה שבא מאליו מבלתי חשבו עליו מתחלה והלכך מההיא דבית תינוק ואשה אין כל כך קשה לרש"י דא"ת דמצינו סימנין שיכול לעשותן לכתחלה כגון הנהו דמייתי תלמוד בפ"ק דכריתו' איכא למימר דהתם ה"ק דיכול לעשות סימן לכתחלה לדעת אם יצליח בסחורה או לא אבל מ"מ לא יסמוך על הסימן לעשות הדבר או שלא לעשותו כי ההיא הוה נחש ממש ולא סימן. א"נ הכא גבי בית תינוק ואשה ה"ק רש"י שהם סימן לדבר שלא יהיה מצליח ולא שיוכל בשביל כך לימנע להדיא מלעסוק בסחורה שיסמוך על זה הסימן כאילו הוא ודאי שלא יצליח אלא ימשוך עצמו מן הסחורה ולא ירגיל בה דיש לחוש שמא לא יצליח כי בית ואשה ותינוק סימנין לדבר ומ"מ אין זה נחש וכן ההיא דרב דבדיק במברא י"ל דאין הכוונה לומר שרב היה אומר אלך אם אמצא מעבר מזומן ואם לאו לא אלך כי רב לא היה עושה כזה לסמוך על דבר זה ולתלות הליכתו בזה רק שהיה יוצא לדרך והיה רואה שבקושי היה מוצא המעבר היה אומר זה סימן שאין דרכי מוצלחת ולא היה הולך כי המעבורת היה סימן לזה ומ"מ לא היה תולה הליכתו על סמך זה אבל לעולם כשתולה הדבר באותו סימן וסומך עליו להדיא אז הוי ודאי כניחוש עבד אברהם כך נלע"ד מיהו בדיקת הספר והפסוק שהיו סומכין עליהם להדיא ותולין המעשה באותו פסוק אותו הוי כעין נבואה ושרי לכ"ע חוץ מדברי מיי' וטור שזכרנו. ודברי רש"י שכתב יוסף איננו שמעון איננו הרי שתים אם את בנימין תקחו מיד עלי היו כולנה ואין לך צרה שאינה עוברת עליו עכ"ל צ"ע דמשמע מדבריו שאם עברו על אדם ג' צרות מענין א' אז מעותד הוא לכל הצרות אפי' לצרות שאינן מאותו המין מהצרות שעבר עליו ומפירושו הראשון שכתב על בית תינוק ואשה סימן לא משמע כן דנראה דדוקא לצרות דאותו מין שעברו עליו איכא חשש וסברא היא דהיאך יהיו ג' צרות ממין א' סימן לכל שאר הצרות שאינן מאותו מין כיון שלא בא עליו צרות ממין א' דלמא אינו מעותד רק לאותן הצרות שבאו עליו ועוד מצינו מוחזק לצרות אע"פ שלא בא עליו סימן מהם וגם יש מקום לענין גבי נישאת לשנים לא תנשא לשלשי ואין כאן מקומו ומיהו אם נאמר דה"ק רש"י אין לך צרת ממין צרת הבנים שאינה עוברת עליו אתי שפיר: