שלטי הגיבורים על ראש השנה ט.

כתב אבי"ה יש שאין משלימין למנין עשרה פסוקים של זכרונות וזכרתי להם ברית ראשונים וכן וביום שמחתכם לפי שאינן סמוכין לשאר המקראות כמו של מלכיות שאומר מיד ובתורתך כתוב לאמר שמע ישראל ועוד שאין בו שופר אלא חצוצרות ולא יתכן דבריהם שהרי שנינו ומשלים בתורה ולדבריהם לא השלימו בתורה ומה שהרחיקום לפי שהפסוק נופל על לשון התפלה ומיהו תימה למה תקנו לומר פסוק שיש בו חצוצרות ולא שופר הלכך על כרחין צריכינן לומר שאינו משלים ומה שאומר ומסיים בתורה היינו היכא שלא אמר אלא י' אבל אם הוסיף לא חיישינן ומסיים כדבעי ואנו מוסיפים פסוקים בזכרונות ושופרות ומ"מ סודרי התפלה חזרו אחר פסוק של תורה והר"ם היה מסיים בשופרות לא הביט און ביעקב אע"פ שכבר אמרו עם המלכיות אומר עם השופרו' והרי"ץ גיאות היה אומר יום תרועה יהיה לכם והרא"ש ז"ל כתב ואני אומר שאין לשנות מטבע שנהגו בו אבותינו וכי היכי דתרוע' בלא שופר מקרי שופר ה"ה נמי תקיעה ומשום דכתיב ביה חצוצרות לא גרע והכי מוכח בירושלמי שהיו משלימין בו שופרות:

כתב בעל העיטור מסתברא שאם ש"צ יודע לתקוע הרשות בידו אלא מנהג הראשונים שהיו זריזים למצות ומחבבים אותה וכל אחד ואחד נוטל חלקו כדי לקבל שכר וכן כתב הרב ר' יחיאל וכן עוד מנהג באשכנז שגדולי העיר מקדימים לתקוע כל מי שזריז בו יותר משא"כ בספרד שבורחים מן המצות עד שצריכים לשכור אחד מן השוק לתקוע ולא ידענא מאין מצאו היתר זה כי נ"ל שאסור ליטול שכר שבת אלא ע"י הבלעה כדמפרש סיפא דברייתא ששכרו לשמור חדש משם יראה שיצא שכרו בהפסדו ועל זה נאמר עבירה גוררת עבירה: