שלטי הגיבורים על ראש השנה ו:

נסדק לארכו אפי' כל שהוא פסול וה"מ שלא דבקו אבל דבקו כשר והוא שדבקו במינו וכ' הרמב"ן דסתימת דבק חשיב שלא במינו ולא חשיב במינו אא"כ חממו באור עד שנפשר וחבר קצותיו אחד אל אחד אבל הרא"ש כתב שדבק חשיב במינו ולא חשיב שלא במינו אלא כשסותם הנקב בחתיכה אחרת אבל כשמחבר בדבק חוזר לכמות שהיה ואין הדבק ניכר בין הסדקים ואם נסדק כולו בין מצד א' בין מב' צדדין ודבקו אפי' חממו באור וחבר סדקיו זה עם זה פסול: לשון ריא"ז נסדק לארכו ודבקו פסול:

כתב הטור אפי' יש בשבר שכנגד פיו שיעור שופר פסול:

צפהו זהב בעוביו במקום הקצר שהוא מקום הנחת פיו פסול שלא במקום הנחת פיו בכל אורך השופר מצד הקצר עד צד הרחב אם נשתנה קולו מחמת הצפוי פסול ואם לאו כשר וכתב הרמב"ן לפיכך אלו שמציירין צורות לנאותו לא יפה הן עושין שמא נשתנה קולו מחמת הציורי' אע"פ שאין כולן מצופה במיני הציורים לפעמים הקול משתנה בהם אבל אם נתן זהב על עובי השופר בצד הרחב היינו מוסיף עליו כל שהוא ופסול אפי' לא נשתנה קולו ויש מפרשים צפהו זהב במקום הנחת פיו אפי' באורך השופר אם היה מיד סמוך לראשו בצד הקצר פסול לפי שהתוקע מכניס קצתו בפיו ושפתו מכסה עליו ונמצא הזהב חוצץ בין שפתו לשופר ולמדו מכאן שאם הרחיק השופר מפיו ונפח בו ותקע בו פסול כיון שאין השופר נוגע בפיו וכ"כ הרמב"ן:

כתב הטור נתן שופר בתוך שופר אם שמע קול פנימי לבד כגון שהוא בולט יותר מן החיצון ונתן הפנימי בפיו כשר והוא שלא ישנה קולו במה שהוא נתון בתוך החיצון ואם אינו בולט אז א"א שלא ישמע אלא קול שניהם ולא יצא דשופר אחד אמר רחמנא ולא ב' וג' שופרו':

כתב הטור אפי' היה בו שיעור שופר פסול:

סמ"ג האריך ליישב תרי לישני דגמ' והביא דעת ה"ג דפסקו כהני תרי לישני ודבריו צ"ע וטור כתב נקב וסתמו שלא במינו אפי' אם אינו מעכב התקיעה לאחר הסתימה שחזר קולו לכמות שהיה בתחלה פסול אפי' נשתייר בו רובו ובעל העיטור כ' אם נשתייר שיעור שופר ממקום הנקב ועד הנחת פיו כשר כי היכי דאמרי' בנסדק לרחבו ולא נראה לטור: סתמו במינו אם אינו מעכב התקיעה ונשתייר רוב כשר אע"פ שהיה מעכב קודם הסתימה ואם מעכב התקיעה פסול אע"פ שנשתייר בו הרוב כך הוא דעת הגאונים וכ"כ מיי' ולדעת ר"י אם סתמו ונשתייר בו הרוב אע"פ שמעכב שלא חזר קולו לכמות שהיה כשר סתמו שלא במינו אם מעכב התקיעה שלא חזר קולו לכמות שהיה כשהיה שלם פסול אפי' אם נשתייר בו הרוב וכן אם נשאר קולו כמו שהיה קודם סתימה פסול כיון שנשתנה קולו מכמות שהיה כשהיה שלם אבל אם לא היה מעכב התקיעה כשר אע"פ שסתמו שלא במינו כיון שנשתייר בו רובו וכל זמן שלא סתמו כשר אע"פ שלא נשתנה קולו שכל הקולות כשרים בשופר ולזה הסכים הרא"ש: לשון ריא"ז וכן אם ניקב וסתמו במינו כשר שלא במינו פסול אף במינו לא הכשירו אלא כשנשתייר רובו שלם אצל הנחת פיו אבל אם לא נשתייר רובו שלם אצל הנחת פיו פסול בד"א בשלא היה מעכב התקיעה אבל אם היה אותו הנקב מעכב התקיעה עד שלא נסתם אע"פ שסתמו במינו ואע"פ שנשתייר רובו שלם פסול ושלא במינו פסול ואע"פ שלא היה הנקב מעכב התקיעה אפי' עד שלא סתמו ואע"פ שנשתייר רובו של שופר שלם בד"א כשסתמו לנקב אבל אם לא סתמו אע"פ שמעכב התקיעה כשר שכל הקולות כשרים בשופר כמו שמבואר בתלמוד ארץ ישראל: