שלטי הגיבורים על ראש השנה ו.

ואיתא בירושלמי כדי שיכפפו לבם בתפלה:

כתב הרא"ש ולכאורה נראה דלא פליגי אלא למצוה אבל כולהו מודה דיוצא בדיעבד בין בשל איל בין בשל יעל כדקתני רישא כל השופרות כשרין חוץ משל פרה ואם לא מצא של איל יוצא בשל יעל או בשל עזים ותדע דלמצוה פליגו דהא ר' לוי מצוה קאמר ועוד אטו פשוט וכפוף בקרא כתיבי תעבירו שופר כתיבי ביובל וילפי' ר"ה מיניה וכיון דכולהו איקרי שופר חוץ משל פרה אמאי לא יצא ועוד דמשמע מילתייהו דרבנן ור' יהודה מחלוקת בפני עצמה ולא קיימא אפלוגתא דת"ק ור' יוסי ואת"ל דוקא קאמרי א"כ הוי חדא פלוגתא דלת"ק כל השופרות כשרין בין בר"ה בין ביוה"כ חוץ משל פרה ולר' יוסי אף בשל פרה ולת"ק דר' יהודה ר"ה ויוה"כ בשל יעל ותעניות בשל זכרים ולר' יהודה בר"ה בשל זכרים וביובלות בשל יעלים אלא ודאי ר' יהודה ורבנן בר פלוגתייהו דוקא למצוה פליגי וכ"כ הרמב"ן ז"ל והתוס' חזרו והקשו דהא ר' לוי דאמר מצוה של ר"ה ויוה"כ בכפופין היינו משום דיליף ר"ה ויוה"כ מהדדי בג"ש דשביעי שביעי כדאמר לקמן בברייתא וכדתנן שוה היובל לר"ה וכו' אי הוי משום מצוה בעלמא כדקאמר כמה דכייף איניש טפי עדיף האי טעמא שייך דוקא בר"ה שהתקיעה לתפלה ולזכרון ולא ביובל שאין התקיעה אלא לסימן שילוח עבדים ולהשמטת קרקעות ומתוך זה היה נראה דאין יוצא בר"ה אלא בכפוף ונ"ל דקושיא חלושה היא זאת לדחות כל הראיות חזקות שכתבתי ויש לדחות קושיא זו דר' לוי סבר כיון דבגזירה שוה ילפינן מהדדי ויש טעמא לומר בר"ה כפופים למצוה מעתה כדי להשוותם יחד ראוי גם ביוה"כ להצריך כפופים למצוה ואע"ג דלא שייך ביה האי טעמא ור' יהודה לית ליה הך סברא אלא יליף גז"ש לדברי חובה אבל בדבר מצוה לא מדמי להו להדדי והרמב"ם ז"ל כתב כל השופרות פסולין חוץ מקרן של כבש והראב"ד כתב על זה שהפריז מדותיו: