שלטי הגיבורים על פסחים ה:

מעשה וקנתה שפחה נכרית ירקות בחמץ והתיר ר"ת לפי שאינו תופס דמיו כדאמרי' חמצן של עוברי עבירה וכו':

לשון ריא"ז היה בידו חמץ של הקדש או של נכרי שלא קבל עליו אחריות ה"ז רשאי למוכרו בשעת איסורו כמו שהוא רשאי לשומרו שאין הנאה זו שלו כמבואר בקונט' הראיות:

פירש"י מתחלת שש שעות ולמעלה ולישנא דמשש שעות משמע מסוף שש כדלעיל דכולי עלמא חמץ משש שעות ולמעלה אסור ומפרש ר"ת מסוף ו' שעות ולמעלה ומשוה יחד שעות דאורייתא וחיטי קרדנייתא דהוי חמץ דרבנן דחמץ נוקשה אינו אסור אלא מדרבנן משש שעות ולמעלה דהא דמרבינן לקמן חמץ נוקשה מקרא היינו דוקא תוך זמנו אבל לפני זמנו לא אסור אלא מדרבנן הילכך מייתי מרב גידל ומדמי אהדדי שעות דאורייתא וחמץ דרבנן לשעות דרבנן וחמץ דאורייתא ובעל העיטור זצ"ל כתב דהא דרב גידל מתחלת שעה שביעית מיירי ואליבא דר"ש דאמר לקמן מן התורה מותר בהנאה עד הלילה וקאמר רב גידל כיון דחכמים אסרוהו בהנאה מו' שעות ולמעלה אין חוששין לקידושין אבל בשעה שש חוששין ולא ידענא מנא ליה דלר"ש אסור בהנאה משש שעות ולמעלה מדרבנן ור"י כתב דמותר בהנאה לר"ש עד הלילה אפי' מדרבנן ובעל המאור ז"ל כתב אע"פ שהביאה רב אלפס להא דרב גידל בהלכותיו אין נראה לנו לסמוך עליה דרב לטעמיה דס"ל כר' יהודה דאמר חמץ משש שעות ולמעלה עובר עליו מן התורה וחכמים עשו סייג ואסרו שעה ששית מדבריהם ולא קי"ל הכי אלא כר"ש דאמר בין לפני זמנו בין לאחר זמנו אין עובר עליו ולא כלום אבל לכתחילה אין להשהותו מו' שעות ולמעלה דלא פליג ר"ש אהא דדרשינן אך ביום הראשון תשביתו ואך חלק אי נמי לא תשחט על חמץ דם זבחי אלא אם עבר וקידש כל היום חוששין לקידושיו ואע"פ דסתם מתני' מוקמינן הכא לשעות דרבנן וכדרב גידל לא קי"ל הכי דהא סיפא דמתני' ולא יסיק בו תנור וכירים מוקמינן לה אליבא דר' יהודה ולית הילכתא כוותיה ולקמן נדקדק בפסק זה דיראה דאע"ג דרב פסק כר"ש היינו דוקא לאחר זמנו אבל לפני זמנו קי"ל כר' יהודה ואיתא לדרב גידל:

לשון ריא"ז כל איסורי הנאה שמכרם לעובד כוכבים או שהאכילן לבהמתו נראה בעיני שדרך הנאתו בכך ולוקה עליהן כמבואר בקונטרס הראיות: