שלטי הגיבורים על פסחים כא.

ורש"י פי' אתסר לכו למשתי עד דמברכיתו ברכת המזון וכתב הרא"ש ז"ל ופירוש רב אלפס הוא עיקר דאפי' הב ונבריך הוי כהיסח הדעת להצריך בפה"ג כ"ש ברכת המזון ומהאי טעמא נמי נשתנה ברכת המזון מכל דברים האחרים הטעונים כוס כגון קדוש והבדלה ברכת חתנים וברכת מילה שכולן בפה"ג קודמתן וכאן מברך בפה"ג באחרונה ואין לומר משום דא"א לברך בפה"ג תחלה שהרי אם היה רוצה לשתות היה שותה בלא בפה"ג ואיך יתכן שיברך בפה"ג דהא ליתא דהא מכי אמר הב לן ונבריך אסור לשתות בלא בפה"ג כ"ש שנטל הכוס בידו לברך אלא היינו טעמא לפי שבבה"מ הוא מודה ומשבח לבורא על מה שאכל ושתה והיה היסח הדעת והפסק על מה שעשה ואפילו על בפה"ג שיברך והכוס בידו והלכך צריך לברך תכף לשתייתו ומה שאין מברכין ברכה אחרונה על היין שבתוך המזון אפי' אם לא נשאר לו כוס לברכת המזון פירש רשב"ם משום דברכת המזון פוטרת מקל וחומר השתא ברכה מעין שלש פוטרת שלש מבעי והאי ק"ו פריכא הוא דדברים הבאים שלא מחמת סעודה בתוך הסעודה יוכיחו שטעונין ברכה לפניהם ולאחריהם ואין ברכת המזון פוטרתן אלא היינו טעמא משום דהיין בא לשרות האכילה ואי אפשר לאכילה בלא שתיה והוי כדברים הבאים תוך הסעודה מחמת הסעודה שאינן טעונין ברכה לא לפניהן ולא לאחריהם ומהאי טעמא פריך התם יין נמי ליפטריה פת שלא יברך עליו בפה"ג ומשני דמחמת חשיבותו גורם ברכה לעצמו אבל לאחריו ודאי נפטר מהאי טעמא ובהלכות גדולות כתב דכוס של ברכת המזון אין צריך לברך אחריו ודבר תמוה הוא ושמא חושבו כבא מחמת הסעודה אע"פ שהפסיק בברכת המזון והעולם לא נהגו כן:

תמה רבינו אפרים מהיכן בא להם תוספת זה וגם אינו לא מעין חתימה ולא מעין פתיחה והשיב לו ר"ת משום דאמר המוסיף אל יוסיף על שבע רצו לפעמים להזכיר ז' הבדלות והוסיפו בהבדלות יו"ט במוצאי שבת לפי שהן מענין יו"ט ואלו הן בין קדש לחול בין אור לחושך בין ישראל לעמים הרי שלש בין יום השביעי לששת ימי המעשה אגב דאמר ליה בעלמא אחר השלש אמר לה נמי הכא ואינה מן המנין בין קדושת שבת לקדושת יו"ט היינו אוכל נפש דשרי ביו"ט ואת יום השביעי מששת ימי המעשה קדשת היינו יו"ט אחרון של חג שהוא חלוק מששת ימי חול המועד שלפניו הבדלת וקדשת את עמך ישראל בקדושתך היינו ב' הבדלות בין כהנים ולוים וישראלים והיינו מעין חתימה המבדיל בין קודש לקודש ורמז בעלמא הוא לשבע הבדלות דמקצתן אינן כתובות בתורה: