שלטי הגיבורים על פסחים כ:

הטו' כתב דהיכא דשינו מקומם החברים והיו מסובין בדברים שאינם טעונים ברכה אחריהם אם רוצים לאכול שם דחוזרין ומברכין על מה שרוצים לאכול אבל אינם מברכין ברכה אחרונה על מה שאכלו ולדידיה אין חילוק בין יחיד לרבים דהא ס"ל דאין חילוק בין הניחו שם מקצת החברים או לא אפי' כשהן רבים א"כ יחיד וחבור' שוין דבין הכא ובין הכא אם היה אוכל דבר שטעון ברכה לאחריו במקומו א"צ לברך כששינה מקומו ודבר שאין טעון ברכה לאחריו במקומו מברך על הבא לא למפרע ולרבי' יחיד ששינה מקומו בין היה אוכל דבר שטעון ברכה לאחריו במקומו או לא לעולם צריך לברך למפרע על מה שאכל וגם על העתיד לאכול וחבורה יש חילוק בין הניחו שם זקן או קצתן או לא ומיי' פרק ד' מהלכות ברכות כתב כרבינו ופוסק סמ"ג ביחיד כדברי הרא"ש וטור דבדברים הטעונין ברכה לאחריהם במקומן אינו חוזר ומברך ובדברים שאין טעונין ברכה חוזר ומברך ובחבורה פסק כרבינו:

הטור כתב דכל ז' המינין הם דברים שצריכין ברכה לאחריהן במקומן ורבינו כ' דוקא מין דגן ופת צריך לברך אחריו במקומו אבל לא יין ופירות וכן כתב ר"י וכתב סמ"ג ורבינו משה ס"ל דיין הוא מהדברים שצריך לברך אחריו במקומו ופליג בזה עם רבי' וקצת נראה דלא פליג דע"כ לא קאמר מיי' שם פ"ד מהל' ברכות וכן אם היו מסובין בשתיה או לאכול פירות דצריכין לחזור ולברך אלא בחבורה דאין חילוק בין דברים שטעונין ברכה או לא דלעולם הכל תלוי בהניחו שם מקצת החברים אבל ביחיד דילמא ס"ל למיי' דיין אין טעון ברכה לאחריו במקומו וצ"ע וסמ"ג כתב כרבינו ולא כרשב"ם והרא"ש והטור:

הטור פליג על זה וס"ל דאפילו גמר סעודתו א"צ לברך ברכת המזון תחילה אלא פורס מפה ומקדש ומברך המוציא ואוכל מעט ואח"כ ברכת המזון. וכתב הטור וצריך להזכיר של שבת בברכת המזון אע"פ שמברך קודם הקידוש:

כתב הרא"ש ז"ל ותמיה לי לדברי רב אלפס דע"כ צריך לאכול מיד אחר הקידוש אליבא דשמואל דאמר אין קידוש אלא במקום סעודה דסעודה שאכל אינה מועלת להחשב קידוש במקום סעודה וכיון דצריך לאכול מיד ברכת המזון ל"ל לפרוס מפה ולקדש אע"ג דמשו ידייהו ואיתסר להו למיכל הא קיימא לן דהב לן ונבריך א"צ לברך ברכת המזון וסגי בפריסת מפה וקידוש והמוציא ואם הוא סובר דחשיב קידוש במקום סעודה כיון שהיתה הקריאה במקום עונג ואע"ג דלא היתה לכבוד שבת לא מסתבר לי טעמיה בהאי ורבינו ישעיה מטרני כתב דודאי לר' יוסי דאמר גומר סעודתו ומתיר לאכול ולשתות קודם קידוש לדידיה מברכין ברכת המזון קודם קידוש אבל לשמואל דמצריך להפסיק בפריסת מפה ואוסר לאכול ולשתות קודם שיקדש א"כ היאך ישתה כוס של ברכת המזון קודם קידוש ודברים של טעם הם הלכך נראה לי לפרש דאין חילוק בין גמר קודם חשיכה ובין לא גמר אלא לעולם פורס מפה ומקדש:

סמ"ג פליג וכתב וזה לשונו צריך לחלק בהא דתניא הנכנס לביתו במ"ש אם אין לו אלא כוס אחד מניחו לאחריו ומשלשלן כולן כדאמרינן התם דל"נ שאני עש"ב:

ומטעם זה נהנו בחופה שאין אומרים שש ברכות על כוס של ברכת המזון אלא מביאין כוס אחר ואומר עליו שש ברכות ואחר כך חוזר ולוקח כוס של ברכת המזון ומברך עליו בפה"ג ואל תתמה שמביאין כוס לשש ברכות ואין אומרים עליו בפה"ג דכי האי גוונא אמרינן לקמן רב אשי בריך אכסא קמא ותו לא וברכ' אירוסין ונשואין הנהיג רבינו משולם לעשות על כוס אחד ולא דמי להא דאמר דברכת המזון וקדוש תרתי מילי נינהו דהתם זה בא אחר הסעודה וזה בא לקדוש היום ור"ת אומר שצריך ב' כוסות לפי שאומרים ברכת אירוסין בבית האירוסין וגם לפעמים אדם מקדש אשה ונושאה לאחר זמן מרובה ויש מקומות שנהגו לקרות הכתובה בינתים: