שלטי הגיבורים על פסחים כא:

כתב הרא"ש ז"ל וקא ק"ל לפי זה מה אייתי ראיה מקביעת שבת למעשר לענין ספק חשיכה היכא אשכחן דספק חשיכה קובעת לענין איסור אכילת עראי ועיקר הראי' דמייתי היינו מהא דספק חשיכה אין מעשרין את הודאי אין זה נכלל במלת שבת קובעת למעשר וגם בספרים שלנו כתוב פוק חזי אי קדיש יומא והר"ז הלוי פירש שרצו לעקור משעה שקדש היום שהוא משתשקע החמה ואמר להו לא צריכיתו למהר כל כך שהיא קובעת עצמה בעיצומה של שבת והוא כצאת הכוכבים דהכי תני גבי מעשר היה אוכל באשכול וחשכה לילי שבת ר"א אומר יגמור ורבי יהושע אומר לא יגמור אלמא אין השבת קובעת למעשר עד שתחשך לגמרי וכן פריסת מפה סבור מינה כשם שקובעת לקדוש ובעי למפסק סעודה ולקדושי כך קובעת להבדל' ובעי למפסק סעודה ולאבדולי אמר להו רב עמרם הכי אמר רב להבדלה אינה קובעת והני מילי לענין מיפסק דלא פסיק בסעודתיה אבל אתחולי בסעודה לא יתחילו ומפסק נמי לא אמרן אלא באכילה אבל בשתיה פוסק ושתיה נמי לא אמרן אלא בחמרא ושכרא אבל מיא לית לן בה דהא רבנן דבי רב אשי לא קפדי אמיא ופליג רב אדשמואל דאמר כשם שמפסיקין לקידוש כך מפסיקין להבדלה וקי"ל כרב באיסורי ובעל העיטור פי' דלא פליגי רב ושמואל והא דאמר להבדלה אינה קובעת קאי אמאי דקאמר להו שבת קבעה נפשה מספק וצריכין להפסקה אע"פ שעדיין לא חשכה והיו סבורין לומר דה"ה להבדלה צריך להפסיק בספק חשיכה ואמר להו דלהבדלה אין צריך להפסיק מספק לסעודת שבת עד שתחשך ודאי אין דברים של טעם ורחוק מן הדעת הוא לומר דשקלא וטריא דתלמודא דמפליג בין הפסקה דקידושא להבדלה ובין שתיה לאכילה ובין חמרא ומיא איירי בספק חשיכה דוקא:

נראה לי מכאן ראיה דלאו שפיר דמי לקדש מבעוד יום בשבת עד צאת הכוכבים דכי היכי דאין השבת קובעת למעשר עד שתחשך לגמרי כן אינה קובעת לקידוש עד שתחשך לגמרי דאלמא זמן הראוי לקידוש הוא עיצומו של שבת וכן נראה מההיא דאמר זכרהו על היין בכניסתו ואין כניסתו אלא עד צאת הכוכבים:

מיי' פליג על זה דס"ל דאפי' בודאי חשיכה אין צריך להפסיק להבדלה וכן כתב הטור כדברי מיי' וסמ"ג כתב כרבינו: לשון ריא"ז היה אוכל ובא בשבת ונמשכה סעודתו עד חשיכה ה"ז גומר סעודתו אע"פ שאינו מבדיל אבל אסור לו לשתות יין אחר חשיכה ונראה בעיני שלא אסרו לשתות אלא אחר חשיכה אבל בין השמשות מותר לשתות לפי שמוסיפין מחול על הקדש וסעודת בין השמשות הרי הוא כסעודת שבת בין בכניסתו בין ביציאתו ומזכיר של שבת בברכת המזון כמבואר בקונט' הראיות:

והרא"ש כתב והאידנא יש שנזהרין שלא לקבוע סעודה בין מנחה ומעריב בשבת וגם ר"ת כעס על רבינו משה שהנהיג לאכול בין מנחה למעריב בשבת משום דאמרינן במדרש השותה מים בשבת בין השמשות גוזל את המתים וכתב שפעם אחת אירע בלותיר ובא לידי סכנה וגם רב שלום ממתא מחסיא כתב שתקנו לומר צדוק הדין על שמת משה רבינו באותה שעה וגם נהגו שלא לקבוע מדרש בין שתי תפלות משום דחכם שמת בתי מדרשות בטלים ומנהג אבותינו תורה היא והא דמשמע בשמעתין שהיו אוכלין סמוך לחשיכה מיירי שהתחילו מבעוד יום והשיב לו שמצא במדרש השותה מים בערב שבת בין השמשות וגם מה שכתבו שמת משה רבי' ע"ה בשבת ליתא דכתיב בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ודרשו רבותינו היום מלאו ימי ושנותי ואמר בו ביום כתב י"ג ספרי תורות ובשבת היאך היה כותב ועוד מוכח בסדר עולם דבערב שבת נפטר דקתני אחר הפסח בכ"ב בניסן סבבו את העיר ונאמר ויהי ביום השביעי ותפול החומה רי"א שבת היה וכ"ח בניסן היה נמצא ר"ח בא' בשבת ור"ח אדר בשבת וא"כ בשבעה באדר שמת בו משה רבינו היה בע"ש ומה שאומרי' צדקתך על המתים שיחזרו לדינם: