שלטי הגיבורים על פסחים יז:

כתב הרא"ש ז"ל וקשה היאך התיר רבי בבית שאן בפ"ק דחולין משום שהעיד על ר"מ שאכל שם עלה של ירק בלא מעשר מ"מ בני המקום נהגו בו איסור ופירש רבינו נסים במגילת סתרים דוקא דברים שידוע להן שהן מותרין ונוהגין בהן איסור לפי שרוצים להחמיר על עצמם אי אתה רשאי להתירן בפניהם אבל אם נוהגין מחמת טעות שסוברין שהוא אסור והוא מותר יכול להתירן לפניהם ולפ"ז ניחא הך עובדא דבית שאן דטעות היה שהיו סבורין שהוא א"י והכי איתא בהדיא בירושלמי ר' יוסי בר בון אומר כל דבר שאין ידוע בו שהוא מותר והוא טועה ונוהג בו איסור נשאל ומתירין לו וכל דבר שידוע בו שהוא מותר ונוהג בו איסור נשאל ואין מתירין לו כלומר אם בא לחכם לישאל אם יכול לזלזל במנהג שנהגו בו אבותיו כההיא דבני בישן לא יתיר לו החכם וכן נמי אדם שנהג איסור בדבר המותר לסייג ולפרישות לא יתיר לו החכם המנהג ההוא ממילא דהוי כמו נדר כדאית' בפ"ב דנדרים תניא דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור אי אתה רשאי להתירן לפניהם משום שנאמר לא יחל דברו אבל החכם יכול להתיר לו בחרטה כמו שאר דברים ויפתח בחרטה שהוא מתחרט שנהג כן לשם נדר והא דאמר הכא דדוקא בכותאי או בני מדינה אי אתה רשאי להתירן בפניהם אבל שלא בפניהם או בפני ת"ח אתה רשאי לנהוג בו היתר קשיא אמאי והאנן תנן נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם והוי ליה לאקשויי ממתני' אהך ברייתא כדפריך לקמן ממתניתין ארבה בר בר חנה דאכל תרבא דאייתרא הלכך צריך לומר שיש חילוק במנהגים דמתני' איירי במנהג חשוב שנהגו בני המקום על פי ת"ח ות"ח נוהג עמהם אבל מנהג גרוע של בני המדינה שנהגו מעצמם דבר אחד מותר להתירן שלא בפניהם כגון כל הני דחשיבי בברייתא רחיצת ב' אחין ויציאת קורדיקיסין וישיבת ספסלי נכרים בשבת ודאייתרא מנהג חשוב היה ע"פ ת"ח:

יש מפרשים דוקא טלה וגדי שראוי לפסח אבל רש"י פי' אפי' בשר בהמה לפי שיהיו סוברי' שהקדישו לדמי פסח ואפילו שחוט נמי וכן נזהרים באשכנז כשמולחים בשר לצורך פסח אין מזכירים עליו שם פסח אלא אומרים בשר זה ליו"ט. טור: