שלטי הגיבורים על פסחים יא:

ור"ת פסק כר"ל משום דסוגיא דשמעתין כוותיה דקאמר סתמא דתלמודא לא דכ"ע מעשה אילפס פטורין ועוד דהך סוגיא דיתיב רבה ורב יוסף אחורי דר' זירא אליבא דר"ל מיירי דלר' יוחנן לא פטר ליה אלא עשאו בחמה ומיהו נראה דהלכה כר' יוחנן מדלא חשיב לה ביבמות בהדי תלתא מילי דהלכה כר"ל וכן פסק בשאלתות דרב אחאי בפ' צו את אהרן ועוד נראה דהא דמחייב ר' יוחנן במעשה אילפס היינו דוקא כשעשאו באילפס בלא משקין דומיא דתנור אבל אם בשלו במים או טיגנן בשמן מודה ר' יוחנן דלא הוי לחם כדמוכח בירושלמי בפ"ק דחלה. ועוד היה אומר רבינו תם דבדבר שבלילתו רכה פליגי דר' יוחנן סבר אפייתו באילפס עושה אותו לחם ור"ל סבר דוקא תנור. אבל דבר שבלילתו קשה מודו כ"ע דמחייב בחלה אפי' סופו לבשלו במים או לטגנו בשמן דמשעת גילגול אתי חיוב חלה: ועוד היה אומר ר"ת ז"ל דכי היכי דמחייב בחלה הכי נמי מברך עליו המוציא לאחר הבישול או לאחר הטיגון כדמוכח בברכות בכיצד מברכין אבל ורומוזל"ש שקורין טליירל"י היה אומר ר"ת שאין מברכין עליו המוציא שאין בה תוריתא דנהמא אף ע"פ שנתחייב עיסתה בחלה ורבי' שמשון ז"ל כתב במס' חלה שהלש עיסה גמורה ודעתו לבשלה במים או לטגנה בשמן פטורה מן החלה: ורבינו מאיר היה נוהג כשלשין עיסה בביתו כדי לבשלה במים או לטגנה בשמן היה מצוה לאפות ממנה מעט ועל ידי כך נתחייבה העיסה כולה בחלה קודם שיקח ממנה מעט דחיישינן שמא תמלך וגם לא היה אוכלה בלא המוציא אחר שנתבשלה או נטגנה וגם לא היה מברך עליו המוציא אלא מברך על לחם אחר ואח"כ אכלה:

לשון ריא"ז וכן עיסה הנאפה בחמה אינה קרויה לחם ואין מברכין עליה המוציא ואין יוצאין בה בפסח ואין אופין עיסה בחמה בפסח שמא תבא לידי חמוץ כמו שמבואר בתוספתא חררה קטנה שנאפית ע"ג קרקע לחם עוני הוא ויוצאין בה משום מצה:

לשון ריא"ז סימן לירק מר שיש לו שרף לבן כחלב ופניו מכסיפין שאינו ירוק הרבה ככרתי יוצאין בו משום מרור והוא שראוי למאכל אדם:

לשון ריא"ז ומז"ה אומר שיוצאין בהם כמושין ולי נראה שהעלים צריכין שיהיו לחי' ולא כמושים והקלחין אפי' כמושים כמבואר בקונטרס הראיות והוא בתלמוד של ארץ ישראל:

אם שרו המורסן ושפשפו בו אווז בפסח אסור: לשון ריא"ז וכן אסור לחלוט מורסן לתרנגולין במים רותחין מתקנת הגאונים שכך היא איסור הנאה כמו איסור אכילה ורבי' משה מתיר ללוש מורסן לתרנגולין ומאכילן מיד או נותן לפניהם והוא עומד עליהם עד שלא ישהה לפניהם כדי הילוך מיל:

כיון דאין אנו בקיאין אין לתת מורסן על הבשר אפילו יבש. טור: נתן שעורין לבהמתו ומצא בהם ריר צריך לבערם ועש"ב בטור סי' תס"ו שק שנפל עליו מים או שנתלחלח מזיעת החומה:

לשון ריא"ז לא ילעוס אדם חיטין ויתן על גבי מכתו מפני שהן מחמיצות ונראה בעיני כי כמו שהרוק מחמיץ כך כל שאר המשקים מחמיצין חוץ ממי פירות בלבד וכן החיטים שבבורות שהן מטונפות בזיעות הבורות או בלחלוחית שבסלע הרי אלו חוששין בהן משום חמוץ כמבואר בקונטרס הראיות: