שלטי הגיבורים על מועד קטן ח:
Shiltei HaGiborim on Moed Katan 8b · שלטי הגיבורים על מועד קטן · free full Hebrew text
Open in the reader →ואם רצו ב"ד למעט הנדוי פחות מל' יום או להוסיף עליו הרשות בידם למעט או להוסיף סוף דבר כפי מה שקוצבים זמן הנדוי כך הוא וכשיגיע הזמן מתירין לו אם ירצו אף אם לא יחזור בו ומ"מ טוב שלא יתירו לו אם לא יחזור בו שלא תתמעט יראתם ואם ירצו ב"ד להתמיר עליו עוד ולהחרימו שהוא חמור יותר כדפרישית הרשות בידם ואפי' המוחרם האוכל והשותה עמו אינו מוחרם ואם ירצו ב"ד להחמיר עליו יותר בשביל שראו קושי האיסור והעבירה מחרימין גם האוכל ושותה עמו והיושב בד' אמותיו אבל אין מחרימין מיד אלא למי שנתקשה פעם ושתים כדפרישית לעיל שבפעם הראשון מנדין אותו ושונין לו הנדוי לאחר שלשים יום וממתינין לו עד שלשים יום ומחרימין אותו: לשון ריא"ז ונראה בעיני שאם ראו ב"ד להחרימו לאלתר כדי לעשות סייג לתורה עושין כפי ראות עיניהן:
אבל הראב"ד כתב שאין ג' אחרים מתירים לו אא"כ יהיו גדולים כמותן שכתב נדוהו ג' אין הב' יכולין להתירו אא"כ יתן להם השלישי רשות אבל שלשתן מתירין לו אפי' זה שלא בפני זה אע"פ שהיו ביחד בשעת הנדוי ואפי' ג' אחרים יכולים להתירו ובלבד שיהיו חשובים וגדולים כראשונים ואם היו רבים בשעה שנדוהו צריכין שיתירו כולן ואותן אחרים כמותן: לשון ריא"ז ג' שנדו והלכו להם יכולין לבוא ג' תלמידים אחרים להתיר לו אם שב מרשעו או מסרבנותו שנדוהו עליו אם ישוב יכולין להתיר לו אבל צריך לנהוג נדוי בעצמו עד ז' ימים אע"פ שהתירו לו בתוך ז' כמבואר בקונט' הראיות:
כיצד התרת הנדוי שאומרים לו שרוי לך מחול לך ואם הוא שלא בפניו אומרים שרוי לו: כתב מיי' מתירין נדוי בג' הדיוטות או ביחיד מומחה ותלמיד מתיר החרם והנדוי אפי' במקום הרב:
מנודה לתלמיד שנדה לכבודו אינו מנודה לרב אבל נדויו נדוי לשאר כל אדם וכתב הראב"ד דוקא שלא בפני הרב אבל בפני הרב אפקירותא הוא והוא עצמו צריך נדוי ואי פליג ליה רביה יקרא ש"ד והרא"ש הביא דבריו בפסקיו ולא השיב עליהם אבל כתב בתשובה וז"ל תלמיד יכול לנדות לכבודו במקום גדול ואין זה כפוגם כבוד הגדול ממנו שגם הרב לא ניחא ליה שמביישין תלמידיו כי כבודם הוא כבודו ואינו מקפיד אם התלמיד לוקח נקמתו ממנו ע"כ ויש במשמעות זה אפי' לפני הרב ממש ואם נדה התלמיד על דבר איסור הוא מנודה גם לרב וכל מי שנדוהו על דבר איסור אין לזלזל בנדויו ואין להתיר לו עד שיחזור בתשובה מהדבר שנדוהו בשבילו: לשון ריא"ז בד"א כשנדוהו לכבוד עצמו אבל אם נדוהו לכבוד שמים אפי' תלמיד קטן שנדה נוהגין בו כל ישראל נדוי ואפי' במקום רבו יכול התלמיד לנדות כמו שמבואר בפ"ק דנדרים ואם בא להפרישו מן האיסור שהיה עסוק בו באותו שעה אפי' בפני רבו יכול לנדותו כמו שמבואר בעירובין בפרק הדר: