שלטי הגיבורים על מועד קטן ו.

כתב הראב"ד ז"ל ביו"ט במזונות פי' אחר יו"ט יתן לו דמי מזונותיו אבל ביו"ט לא יאכל עמו דהא אין מזמנין את הכותי ביו"ט ולא נראה דאף ביו"ט מותר שיאכל עמו דלא אסרו חכמים אלא לזמן את הכותי שהוא רוצה לכבדו ומרבה מנות בשבילו אבל אם יש לישראל עבדים ושפחות כותים אוכלין עמו ביו"ט לא ראינו מי שנזהר מזה וגם שליח כותי שנשתלח לישראל אוכל עמו בבית ביו"ט:

ומותר לזפת בין חביות בין כלים קטנים שהם לשתיה ויש אוסרין בקטני' ומתירין בגדולים והרא"ש כתב סתם להתיר ולא חילק:

ואם יש לו שכר ישן ומערים לעשותו חדש שאומר שחפץ יותר בחדש כתב מיי' דמותר והרא"ש לא הביא זה בפסקיו ונראה שדעתו לאסור דפלוגתא דתנאי היא וכן רבינו השמיטו:

ואם יש לו סחורה ואם לא ימכרנה עתה יפסיד מן הקרן מותר למוכרה אבל אם לא יפסיד מן הקרן אלא שאם ימכרנה עתה ירויח יותר משאם ימכרנה אח"כ אסור למוכרה ואם אין לו מה יאכל או אפי' יש לו אלא שאם ימכרנה עתה יהיה לו מעות בריוח ויוציא יותר לשמחת יו"ט מותר למכור וכן אם באו שיירות והביאו סחורות שאינן מצוין כלל אחר המועד אז יקנו מהן וכן אם אינו מצוי שיבואו שיירות כאלו לקנות מותר לקנות מהן ולמכור להם ומיי' כתב דוקא למכור להם מותר כל דבר אבל לקנות מהם אם קונה הדבר להשתכר אסור אע"פ שהריוח ניכר שקונה בזול מהשיירא אבל אם צריך הדבר לצורכו ודעתו לקנותו ונזדמן לו עתה מי שמוכר בזול והדבר ידוע שלא יזדמן לו אחר המועד שיירא כזו דבר האבד הוא ומותר והרא"ש לא חלק בזה אבל מציאה אסור לטרוח ולחפש אחריה כגון נהר שהציף דגים על שפתו אסור לאוספם כדי לכבשם אא"כ יהיו ראוים לאכול מהם במועד: לשון ריא"ז אסור לעשות פרקמטיא ואפי' כל שהוא ובדבר האבד מותר כגון שהיו סותרים המזומנין ללכת שאם לא ימכור להם הפרקמטיא שלו שוב לא יוכל למוכרה באותן הדמים וכן אם היה צריך לקנות מהן פרקמטיא ואם לא יקנה עכשיו לא ימצא לקנות באותן הדמים וצריך לקנות ביותר ויש לו הפסד ה"ז מותר לקנות מהם כמבואר בקונטרס הראיות: